השופט י' דנציגר:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 12.5.2011 בהפ"ב 14520-03-11 ובהפ"ב 41212-03-11 במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לאישור פסק בוררות מיום 27.12.2010 (להלן: פסק הבוררות השני).
רקע עובדתי
1. המבקש והמשיבה הינם בני משפחה הגרים בשכנות על אותה חלקה ברמת השרון. בין השניים התגלע סכסוך הנוגע לגבול שבין שני השטחים שעליהם הם מתגוררים, שכן השטח המוחזק בפועל על ידי המשיבה כולל מובלעת הגובלת בחלקו המערבי של שטחו של המבקש וזה טוען כי המובלעת שייכת לו. השניים חתמו על שטר בוררין שמסמיך את הרב יעקב אדלשטיין (להלן: הבורר), לשמש כבורר שיכריע בסכסוך. ביום 13.9.2009, נתן הבורר פסק בוררות לפיו יבוצע תיקון בקו הגבול בין שטחי המבקש והמשיבה וכי תוקם מחיצה ביניהם, כאשר משמעות הפסק היא כי שטחו של המבקש גדל ב-1.3 מטרים (להלן: פסק הבוררות הראשון). המבקש סבר כי הבורר הוטעה על ידי המודד והפנה את תשומת ליבו לכך לאחר מתן פסק הבוררות הראשון. וכך, ביום 27.12.2010, ניתן פסק הבוררות השני לפיו המפה שצורפה לפסק הבוררות הראשון בטלה וכהסדר ביניים יינתן למשיבה "מסדרון" ברוחב שני מטרים במסגרת המובלעת מושא הסכסוך, והשטח הנותר יתחלק לפי יחס של 369/757 למשיבה ו-388/757 למבקש.
2. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי לאחר מתן פסק הבוררות הראשון בבקשה לאשרו, וביום 8.2.2010 אישר אותו בית המשפט לאחר שלא הוגשה תגובה לבקשה. ביום 13.1.2011, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות הראשון, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט ביום 24.2.2011, בין היתר בשל השיהוי בהגשתה. לא הוגש כל ערעור על החלטות אלה. ביום 7.3.2011, הגיש המבקש בקשה לאישור פסק הבוררות השני תוך שהוא מתבסס על סעיף 6 לשטר הבוררין לפיו "הבורר יהיה מוסמך לפרש או להוסיף על פסק הדין ו/או לשנותו לפי שיקול דעתו". המבקש טען כי משהבין הבורר שהוטעה, החליט לתקן את פסק הבוררות הראשון והיה מוסמך לעשות כן, וכן כי המשיבה הסכימה לדיון חוזר ולתיקון הפסק. המשיבה מצידה, הגישה התנגדות לאישור פסק הבוררות השני וטענה שהבורר חרג מסמכותו שכן לאחר מתן פסק הבוררות הראשון פקע תוקפו של שטר הבוררין. המשיבה טענה גם שלא הסכימה לנהל הליך בוררות מחודש.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3. בית המשפט המחוזי הפנה לסעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) המקנה לבורר סמכות לתקן את פסק הבוררות וציין כי לפי פסיקת בית משפט זה סמכות התיקון מוגבלת לתיקונים בעלי אופי פרוצדוראלי, טכני או אריתמטי, להבדיל משינויים מהותיים או בעלי אופי ערעורי. בית המשפט הדגיש גם כי סמכות זו תוקנה לבורר רק משעה שבית המשפט יורה לו לעשות כן במסגרת הליך לפי סעיף 24 לחוק. בית המשפט קבע כי תיקון פסק הבוררות הראשון בענייננו איננו אריתמטי או פרוצדוראלי, כי אם שינוי מהותי שלבורר לא הייתה סמכות לעשותו. בית המשפט דחה את הטענה לפיה הסכמת הצדדים במסגרת שטר הבוררין גוברת על הוראות החוק וציין כי פרשנות כאמור לסעיף 6 לשטר הבוררין אינה מתיישבת עם תכלית הבוררות ומטרותיה, שכן היא נוגדת את עקרון סופיות הדיון, ולכן יש לפרש את הסכמת הצדדים ככזו הכפופה לסעיף 22 לחוק. בית המשפט הוסיף כי אינו יכול לקבל את הטענה לפיה פסק הבוררות השני ניתן בסמכות בשל הסכמת הצדדים לפתוח את ההליך מחדש מאחר והצדדים חלוקים בעניין זה אך לא ביקשו לחקור זה את מצהיריו של האחר. בית המשפט הוסיף כי משעה שפסק הבוררות הראשון אושר ובקשה לביטול פסק הדין שאישר אותו נדחתה, ועל כך לא הוגש ערעור, הרי שהבורר לא היה מוסמך לתת את פסק הבוררות השני המבטל למעשה פסק בוררות שקיבל תוקף של פסק דין. לבסוף, קבע בית המשפט כי הצדדים כבולים לפסק הבוררות הראשון והבקשה לאישור פסק הבוררות השני נדחית.
מכאן הערעור.
תמצית נימוקי הערעור
4. המבקש - באמצעות בא כוחו, עו"ד יעקב כהן - משיג על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין לאשר את פסק הבוררות השני. לטענתו, בית המשפט התעלם מסעיף 26(א) לחוק ומפסיקת בית משפט זה אודותיו לפיהם לבית המשפט סמכות לבטל פסק בוררות על אף שלא מתקיימות העילות שבסעיף 24 לחוק ולכן יכול היה בית המשפט לבטל את פסק הבוררות הראשון ולאשר את פסק הבוררות השני, אף אם הבורר חרג מסמכותו. המבקש מוסיף כי שגה בית המשפט כשפירש את סעיף 6 לשטר הבוררין ככזה המבקש להתיישב עם הוראות סעיף 22 לחוק. המבקש טוען כי סעיף 22 לחוק הינו סעיף דיספוזיטיבי הבא לקבוע ברירת מחדל שעה שהצדדים לא קבעו הסדר חלופי. המבקש טוען גם כי בית משפט רשאי לאשר פסק בוררות מאוחר על אף שקיים פסק בוררות מוקדם יותר באותו עניין, אף אם הפסק המוקדם אושר על ידי בית המשפט. המבקש מפנה בעניין זה לבר"ע 37/77 כללביט (סוכנויות לביטוח) בע"מ נ' "רמד" בע"מ, פ"ד כח(2) 165 (1974) (להלן: עניין כללביט), במסגרתו מתייחס מ"מ הנשיא זוסמן, בהערת אגב, לסמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל פסק בוררות שזכה בעבר לאישורו. המבקש מוסיף כי בעניין דנא מתעוררות שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים וכי אם לא תענה בקשתו ייגרם לו עיוות דין שכן יינתן תוקף לפסק בוררות שמקורו בטעות.
5. המבקש טוען גם נגד בקשת המשיבה לבטל את פסק הבוררות השני. לטענתו, לא מתקיימת בענייננו העילה שבסעיף 24(1) לחוק שכן לטענתו שטר הבוררין היה בתוקף במהלך כל ההתדיינות לפני הבורר ולא פקע עם מתן פסק הבוררות הראשון. המבקש מוסיף כי המשיבה מנועה מלטעון נגד תוקפו של פסק הבוררות השני שכן נטלה חלק בהליכים שהובילו אליו לאחר מתן פסק הבוררות הראשון ולא הביעה כל התנגדות לסמכותו של הבורר. לטענת המבקש, אין כל עילה לבטל את פסק הבוררות השני גם לפי סעיף 24(3) לחוק, שכן הוא לא חורג מהסמכות שהוקנתה לבורר על ידי הצדדים. לטענתו, סעיף 6 לשטר הבוררין הקנה לבורר סמכות לפרש, להוסיף או לשנות את פסק הבוררות ובמסגרת סמכות זו ניתן פסק הבוררות השני העוסק באותו הסכסוך שבגינו ניתן פסק הבוררות הראשון. עוד טוען המבקש כי המשיבה מנועה מלטעון נגד סמכותו של הבורר לשנות מפסק הבוררות הראשון לאחר שהייתה זו היא שפנתה אליו בבקשה לתקן את פסק הבוררות הראשון מכוח סעיף 6 לשטר הבוררין. המבקש מוסיף כי גם אם מתקיימת אחת העילות שבסעיף 24 לחוק לביטול פסק הבוררות השני, הרי שבית המשפט רשאי שלא לבטלו לפי סעיף 26 לחוק ולפי פסיקת בית משפט זה אודותיו.
תמצית תגובת המשיבה
6. המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד עומר ארדיטי - טוענת כי בקשת המבקש נוגעת אך ורק לעניינם של הצדדים ואינה מעוררת שאלה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בעניין בוררות. לטענתה, המבקש לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו להראות עילה לפי סעיף 24 לחוק לפיה יש לבטל את פסק הבוררות הראשון שזכה לאישור של בית המשפט המחוזי, וכן כי כל טענותיו זכו להתייחסות מפורשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי לא יהיה כל צדק בהיעתרות לבקשת המבקש, שכן הסכסוך מושא הבוררות נסב סביב נכס שקיבל בירושה ואשר גבולותיו לא היו שנויים במחלוקת מעולם, ומוסיפה כי הסכימה להליך הבוררות מלכתחילה רק בשל הרצון להשיג פשרה ושלום במשפחה וזאת לפנים משורת הדין. המשיבה טוענת כי לאחר מתן פסק הבוררות הראשון, ביקשה מהמודד המוסכם על הצדדים לסמן על המפה שערך קו שיסמן את חלוקת החלקה בין שטחיהם של שני הצדדים בהתאם לפסק הבוררות, וסימון זה זכה לאישור הבורר, אך מעבר לכך לא נעשה כל שינוי לאחר מתן פסק הבוררות הראשון. לטענתה, משעה שאושר פסק הבוררות הראשון על ידי בית המשפט, פקע שטר הבוררין ולא הייתה לבורר כל סמכות לפתוח מחדש את הסכסוך. המשיבה טוענת כי בנה הוזמן בשמה בחודש נובמבר 2010 על ידי הבורר בשיחה טלפונית, ובנה הודיע לו כי אינו מעוניין להשתתף בדיון מאחר והבורר אינו מוסמך לדון עוד בנושא. לטענתה, בנה הגיע אל הבורר לקבל לידיו את פסק הבוררות השני רק מפאת כבוד שרחש לבורר תוך שהוא טוען לפניו לגבי חוסר סמכותו. המשיבה טוענת כי גם לגופו של עניין אין ממש בטענותיו של המבקש לפיהן פסק הבוררות הראשון נבע מטעות, שכן לטענתה במסגרת פסק הבוררות השני לא היה "שינוי בגודל השטח הקבוע בפסק הראשון אלא שינוי גיאומטרי בלבד". המשיבה מוסיפה כי טענות המבקש לגבי סעיף 6 לשטר הבוררין זכו להתייחסות בית המשפט בשני דיונים וכי מכל מקום הכוונה בסעיף זה הינה להסמיך את הבורר לשנות או לתקן פסק בוררות חלקי או החלטה אחרת אך לא פסק בוררות סופי וחלוט. לבסוף, טוענת המשיבה כי טענתו של המבקש הנסמך על סעיף 26(1) לחוק פועלת כחרב פיפיות שכן לפיה רשאי בית המשפט להותיר על כנו את פסק הבוררות הראשון אף אם מתקיימת לגביו עילת ביטול כלשהי.
7. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביקשנו לברר אם ניתן יהיה ליישב את המחלוקת בין הצדדים - שהינם, כאמור, בני משפחה - בדרכי נועם באופן שייתר את הצורך בהכרעתו של בית משפט זה, ואולם, בהעדר הסכמה משותפת לא נותרה ברירה בידנו אלא להכריע במחלוקת.
דיון והכרעה
8. לאחר שקראתי את הבקשה ואת תגובת המשיבה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון לפנינו ועיינתי בפסיקה אליה הופנינו על ידיהם, דעתי היא כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולדחות את הערעור לגופו, וכך אמליץ לחבריי לעשות.
9. השאלות המצדיקות דיון במקרה דנא הן אלה: האם יכולים צדדים לבוררות להתנות במסגרת הסכם הבוררות על הוראות סעיף 22 לחוק ולהסמיך את הבורר לשנות מפסק הבוררות שנתן? והאם לאור עניין כללביט ניתן לבטל את פסק הדין שאישר את פסק הבוררות הראשון?
סעיף 22 לחוק ויכולתם של הצדדים להתנות עליו
10. סעיף 22(א) לחוק מעניק לבורר סמכות לתקן או להשלים את פסק הבוררות לבקשת בעלי הדין: