פסק-דין בתיק פ 4057/05

לפנינו ערעור על חומרת גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ל. יונג-גפר) לפיו נגזרו על המערער העונשים כדלקמן:

1.         מאסר בפועל למשך 8 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

2.         מאסר על תנאי של 18 חודשים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה לפי פרק י"א לחוק העונשין מסוג פשע.

3.         מאסר על תנאי של 9 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה לפי פרק י"א לחוק העונשין מסוג עוון.

4.         קנס בסך 10,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו.

המערער הורשע על פי הודאתו בחמישה אישומים שונים הכוללים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הונאה בכרטיס חיוב, גניבת כרטיס חיוב, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר, שינוי זהות של רכב, שימוש ברכב ללא רשות, סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ועבירות נוספות כמפורט בכתב האישום המתוקן.

על פי עובדות כתב האישום, עולה כי במשך תקופה ארוכה חבר המערער לשניים אחרים ויחדיו ביצעו עבירות מרמה רבות ושונות; בין אם על ידי שינוי זהות רכב כך שיוצג כאילו הוא בבעלות המערער וכך ישועבד הרכב כבטחון להלוואה, אם זה שימוש בכרטיס אשראי גנוב יחד עם זיוף תעודת זהות והתחזות לאחר, אם זה גניבת רכב ושינוי זהות הרכב והזמנת לוחיות זיהוי מזוייפות, ואם זה שימוש בכרטיס אשראי מזויף ותעודת זהות מזוייפת על מנת לרמות מוכרת בדוכן פיס ואם זה שימוש בכרטיס אשראי גנוב לרכישת מוצרים והתחזות לאדם אחר ועוד.

המעשים הללו כאמור נעברו במשך כשנה.

ב"כ המערער, טוען כי בית משפט קמא החמיר עם המערער במיוחד נוכח העובדה שמדובר בבחור צעיר שאין לו הרשעות קודמות.

במיוחד מוסיף וטוען ב"כ המערער שבית משפט קמא הפלה בין המערער ובין הנאשם 2, וזאת שעה שהנאשם 2 נדון למאסר שירוצה בדרך  של עבודות שירות כאשר כתבי האישום לא מראים הבדל משמעותי בין מעשיהם של השניים, לטענתו בוודאי לא הבדל כזה המצדיק הפליה כה גדולה בין מאסר בריצוי של דרך עבודות שירות לבין מאסר לריצוי בפועל בין כותלי הכלא.

כמו כן מעלה את נסיבותיו האישיות של המערער המצדיקות הקלה עימו.

ראשית, לעניין חומרת העונש, ככלל יאמר מיד כי לטעמנו בית משפט קמא הקל עם המערער שעה שגזר עליו רק 8 חודשי מאסר בפועל, ולא תקופה ארוכה יותר אותה היה ראוי לגזור נוכח כתב האישום החמור והעבירות המפורטות בו.

ואכן בית משפט קמא בגזר דינו מפרט באופן מפורש את הסיבות שהביאו אותו להקלה בעונשו של המערער כדלקמן:

"..... ומאידך, נוכח הנסיבות המקלות כפי שפורטו על ידי הסניגור, הודאתו של הנאשם וחרטתו, קשייו הנפשיים והכלכליים, עברו הנקי כמעט והתקווה לשיקומו וחזרתו למעגל חיים תקין...."

היינו בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הראויים ולא מיצה את הדין עם הנאשם וגזר עליו רק 8 חודשי מאסר בפועל, ומבחינה זו הקל עימו די והותר נוכח כל השיקולים וכלל האינטרסים, ואין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור להקלה נוספת.

באשר לטענת האפליה, ראשית יאמר כי העונש שנגזר על המערער הינו בגדר העונשים עליהם הוסכם בהסדר הטיעון שהושג בין הצדדים.

לגבי הנאשם 1 הוסכם בין הצדדים כי התביעה תבקש להטיל עליו מאסר בפועל שלא יעלה על 18 חודש.

לגבי הנאשם 2 הוסכם כי התביעה תבקש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות ואילו

לגבי הנאשם 3 שהינו המערער כאן, הוסכם כי התביעה תבקש מאסר בפועל אשר יפחת מעונשו של הנאשם 1. במסגרת זו גזר בית משפט קמא את גזר דינו והטיל על המערער כאמור עונש של 8 חודשי מאסר, מעבר לעונשים האחרים כפי שפורט לעיל.