1. בפני בקשת החייב, יליד 70', למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל בגין חובות מוצהרים על סך 1,773,743 ש"ח ל- 5 נושים.
2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. החייב מסר כי אביו פתח בשנת 92' חברה לפחחות רכב על שמו, וזו היתה פעילה בין השנים 92'-95'. החייב דיווח כי צבר חובות למס הכנסה למע"מ בסך כולל של כ-1,230,000 ש"ח.
3. הכנ"ר מתנגד למתן צו לכינוס נכסי החייב, בטענו ש-70% מחובותיו של החייב נובעים מאי דיווח לרשויות על עסקיו ואי העברת תשלומי חובה. מדובר בחובות שנוצרו במהלך התנהגות חסרת תום לב. בנוסף לכך מתצהירו של החייב לא ניתן ללמוד על הנסיבות שהביאו לקריסתו הכלכלית, ובהעדר דוחות כספיים ואסמכתאות לנטען על ידו, אין מקום לאפשר לו להכנס להליך יקר זה.
4. החייב הגיב לתגובת הכנ"ר, וטען כי אכן הצהיר על החוב לשלטונות המס, אך החוב הנ"ל הינו של חברת "גנאם את גנאם בע"מ" (להלן: החברה), אשר נוהלה על ידי אביו, ולו עצמו אין כל חוב לרשויות המס. לצורך הגשת הדוחות, יהיה על החייב לפנות לרואה חשבון כדי להגיש בשמו את הדוחות, מאחר שהוא אינו מסוגל לעשות כן בעצמו.
החייב לוקה בבריאותו, סובל משיתוק חלקי, סוכרת ושומנים גבוהים בדם, מוכר כנכה בשיעור של 75% ומקבל קיצבת נכות כללית.
5. בדיון שהתקיים ביום 28.6.07 במעמד הצדדים, חזר ב"כ החייב על טענותיו בבקשה ובתשובה לעמדת הכנ"ר. החייב מסר כדלקמן:
"יש לי נכות כללית, יש לי סכרת ניתוחים בעיניים, פה ולסת, רגליים, גב, ניתוחים בשיניים, ניתוחים בגב דרך הרגליים.
לשאלת ביהמ"ש איזה עסק היה לנו - פחחות וצבע לרכב. אני עזרתי לאבא אבל אני לא יודע שום דבר, אני בן אדם בקושי חי לא יודע שום דבר בחיים אני רק חתמתי ולא יודע אפילו על מה. לשאלת ביהמ"ש- לעניין חוזה השכירות איך הוא נעשה - אני ואשתי עשינו את החוזה, אני חי בדירה. אני בקושי חי, אני משלם חצי מים וחשמל, ולא נשאר לי שום דבר... בבית ספר למדתי 9 שנים... לשאלת ביהמ"ש מתי פתחנו את העסק - בשנת 93' או 94'... התחלתי לעבוד בעסק של אבא שלי כשיצאתי מבית ספר, אני לא יודע כלום רק חתמתי לו... היום אני חי על קיצבת נכות מהמל"ל ואבא שלי חי על קיצבה ואין שום דבר בכלל, אין עסק לפחחות. חוץ מהבעיות שיש לי והסיפורים האלה".
בשל מצבו הבריאותי הקשה של החייב ומוגבלותו, השהיתי את מתן ההחלטה בבקשה למתן צו הכינוס כדי שהכנ"ר יקיים חקירה ראשונית של החייב ויתרשם בדבר חלקו ביצירת החובות בעסק המשותף שניהל עם אביו, וניתנה לחייב האפשרות להמציא מסמכים רפואיים ודוחות עסקיים. החייב צירף מסמכים רפואיים וכן דוחות מרשויות המס.
6. הכנ"ר עומד על התנגדותו למתן צו כינוס מהטעמים הבאים:
א. החייב נחקר במשרדי הכנ"ר ביום 23.10.07, וכעולה מחקירתו נעוצה הסיבה להסתבכותו הכלכלית בכך שהעמיד את חשבונותיו לטובת חברה שניהל אביו, זו נקלעה לקשיים תזרימיים, ומשך כל תקופת פעילותה לא שילמה את המיסים המתחייבים בדין.
ב. החייב לא המציא עד היום כל מסמך חדש לכנ"ר, ואף לא המציא נתונים בדבר האופן בו נצברו החובות לרשויות המס.
ג. מעיון בסיכום החקירה עולה כי נפתחו נגד החייב 3 תיקי הוצל"פ, נערכו לו שתי חקירות יכולת, ולא נעשה איחוד תיקים. אביו של החייב ניהל משך שנים ארוכות עסק לפחחות רכב בנהריה, כעוסק מורשה. בשנת 92' שינה את מעמד העסק והקים את החברה, עקב התדרדרות כלכלית של העסק. החייב ואימו נרשמו כבעלי מניות בחברה בחלקים שווים, והחייב אינו יודע מדוע לא החזיק אביו במניותיה. החייב חתם על מסמכים לפתיחת החברה ומסמכי חשבון בנק, היה מורשה החתימה היחיד בחברה, אך לדבריו, אינו יודע כלל על מה חתם. הוא עזר לאביו בעסק אך לא היה מעורב בניהול החברה ובפעילותה.
לטענת הכנ"ר, משנשאל החייב מהי הסיבה לכשלון החברה והפסקת פעילותה בשנת 95', מסר כי מדובר בהתדרדרות בתזרים המזומנים ובירידה במחזור העיסקי, תשובה המעידה על כך שהחייב היה מודע ומעורב בהתנהלותה חברה, ולא כפי שטען. החייב אף סיפר בחקירה שנהג ללכת עם אביו לרואה החשבון של החברה, דבר המצביע על מעורבותו.
החוקרת התרשמה כי החייב היה מודע לחובות החברה, אך לא עשה כל צעד למניעת התדרדרותה.
החייב ואביו התעלמו משך כל השנים מדרישות התשלום שקיבלו מרשויות המס, לא המציאו דוחות, והחייב לא נתן כל הסבר להיעלמות המסמכים והניירות של החברה.
דיון
7. סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע כי לבית המשפט סמכות ליתן צו כינוס בהתאם לסעיף 6 לפקודה וזאת כאמור להלן:
"בית המשפט רשאי ליתן צו כינוס כמשמעותו בסעיף 6, בבקשת פשיטת רגל שהגיש חייב, אם צורף לה אישור מאת הכונס הרשמי כי מולאו התנאים הקבועים בסעיף 17".
אף אם נתמלאו כל התנאים להגשת בקשתו של חייב, נתון בידי בית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה אם לאו. (לוין וגרוניס,
פשיטת רגל, מהדורה שנייה, עמ' 108).
סעיף 18ה(2) לפקודה עוסק בהכרזת החייב כפושט רגל ולפיו רשאי בית המשפט
"לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו".