1. ביום
25.12.06 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 4,367,026 ש"ח ל- 23 נושים, תוך שמושתים עליו תשלומים עיתיים בסך 750 ש"ח לחודש.
עד מועד הגשתה של חוות הדעת על ידי הכנ"ר הוגשו נגד החייב תביעות חוב בסכום כולל של 3,366,979 ש"ח. לא נתבעו חובות בדין קדימה.
נגד החייב נפתחו 27 תיקי הוצל"פ, שאוחדו במסגרת איחוד תיקים. החייב התייצב לשתי אסיפות נושים בעניינו בימים 09.08.07 ו-16.08.07, אליהן לא התייצבו נושיו.
ביום
10.03.08 בדיון שהיה צריך להתקיים בנוגע לבקשה לפשיטת רגל, הסכימו הצדדים כי בית המשפט ייתן החלטתו על סמך התיעוד והחומר המוגשים בתיק ללא צורך בקיום דיון נוסף.
2. לגרסת החייב חובותיו נוצרו כתוצאה מכישלון עסקי, חוסר הבנה בניהול עסק וכתוצאה מכך שלסרוגין היה מובטל במשך תקופות של מספר חודשים כל פעם. החייב פתח עם גיסו בשנת 92 עסק לניהול חנות רהיטים בשם "רהיטי קלאס", לאחר תקופה מסוימת בה העסק נחל הצלחה, הקימו השניים חברה לניהול העסק בשם שור רהיטים בע"מ (להלן: "חברת שור").
החייב טען כי לאחר הקמת חברת שור, נפתחו בסמוך עוד שלוש חנויות רהיטים שיצרו תחרות קשה וגרמו להידרדרות של העסק. החייב הצהיר כי הוא וגיסו האמינו שמדובר בתקופה קשה שתחלוף ועל כן, ומאחר שהבנקים צמצמו לחברת שור את האשראי, פתחו החייב וגיסו חברה נוספת בשם מנדרין רהיטים בע"מ (להלן :"חברת מנדרין") וכעבור זמן מה עוד חברה בשם סינמה רהיטים בע"מ (להלן: "חברת סינמה").
לטענת החייב הטעם העיקרי לכישלון עסקיו הוא ניהול כושל, הורדות מחירים למחירי הפסד בגלל התחרות והוצאות גבוהות שעלו על ההכנסות.
החייב ציין כי ההסתבכות הכלכלית שלו הייתה בשנים 96-95 ויש לזקוף לזכותו את העובדה כי מאז, למעלה מ-12 שנים לא יצר כל חוב חדש שמקורו אינו בהסתבכותו הכלכלית בשנות התשעים, כאמור. לטענת החייב, לאחר סיום פעילות החברות החל לעבוד כשכיר בשכר מינימום.
לטענת החייב, דחיית בקשתו לא תועיל לנושו, ומנגד רק תנציח את מעמדו של החייב, כחייב מוגבל באמצעים כפי שהוכרז בהוצאה לפועל.
באשר להתנהלות החייב במהלך הדיונים, טוען בא כוח החייב, טענה שלא נסתרה בעיקרה על ידי הכנ"ר כי החייב שיתף פעולה באופן מלא לכל אורך ההליך, ענה לכל שאלה שנשאל והציג כל מסמך שנדרש.
3. הכנ"ר בחוות דעתו מתנגד לבקשת החייב. הכנ"ר ערך חקירה לגבי הנסיבות בהן נוצרו חובות החייב, ולטעמו החייב הסתבך בחובותיו שלא בתום לב. הכנ"ר מסר בחוות דעתו פירוט מקיף בנוגע לדוחות הכספיים של שלוש החברות אותן הקים החייב. בפירוט ממצאי החקירה טען הכנ"ר כי החייב חזר בחקירתו על גרסתו כי הסתבך בחובות כתוצאה מכשלון עסקי, אולם זנח את הטענה כי הגורם לכך הוא תחרות מול חנויות אחרות. החייב אישר בחקירה כי בכל פעם שחברה נקלעה לקשיים וחשבון הבנק שלה הוגבל, הוא הקים חברה חדשה ופתח על שמה חשבון חדש. כמו כן החייב אישר בחקירה כי נשפט בהליכים פליליים בגין כתבי אישום שהוגשו נגדו על עבירות מס. הכנ"ר טען כי החייב לא המציא לידיו את כתבי האישום כנדרש.
בחוות הדעת החשבונאית שצורפה
לכל אחד מהדוחות הכספיים שהוגשו על ידי החייב, נכתב בביאורים על ידי רואה החשבון שערך את הדוחות כדלקמן: "
לחברה חסרים מסמכי בנק ומסמכים רבים שקשורים להנהלת חשבונות. יתרת לקוחות מייצגת סכום עודף של קבלות שהוצאו ללקוחות על חשבוניות שהוצאו ללקוחות, כך שהסביר להניח שחלק מההכנסות לא באו לידי ביטוי בדוח רווח והפסד. איני מוכן לחוות דעה על רווח והפסד ועל יתרות במאזן לאור המוזכר לעיל".
משמעות הדברים היא כי מדובר בחברות אשר לא ניהלו מערכת הנהלת חשבונות כדין, לא ערכו את הדוחות הכספיים על פי כל הנתונים הרלבנטיים ולא דיווחו לשלטונות המס על כל הכנסותיהם. בנוסף, הצביעו הדוחות על משיכות בגובה עשרות אלפי שקלים שביצעו בעלי המנויות בנוסף למשכורותיהם וזאת שעה שהחברות קורסות.
הכנ"ר טוען כי התוצאה המתבקשת מן האמור היא שהחברות קרסו משום שהחייב משך מהן כספים והפך אותן לחדלות פירעון. הכנ"ר הצביע גם על טעות אחת בעריכת הדוחות בנוגע להעברת הפסד מצטבר בדו"ח רוה"ס, המעידה לטענתו, כי הדוחות של חב' שור בשנת 96' נערכו שלא על פי כללי החשבונאות המקובלים.
לצד האמור ובאשר לנתונים הכספיים של החייב למועד הליכי הפש"ר, מוסיף ב"כ הכנ"ר כי
בדיקת הצהרות החייב בנוגע להכנסותיו והוצאותיו מעלה, וזאת טרם שנבדקה חיוניותה של כל הוצאה, כי לחייב יש עודף של כ-1,000 ש"ח בממוצע של הכנסות. לפיכך מבקש הכנ"ר להגדיל בסכום זה את התשלום החודשי לקופת הכינוס, ככל שלא תתקבל עמדתו כי יש לדחות את הבקשה. הכנ"ר הוסיף כי אם חרף האמור יוכרז החייב כפושט רגל יהיה מקום לבחון את האפשרות של מימוש חלקו בעיזבון אמו המנוחה וכן את זכויותיו בקרן ההשתלמות של אשתו.
4. החייב בתגובתו לחוות הדעת, טען כי אין בטענות שהדוחות הכספיים אשר הוגשו לרשויות, הוגשו שלא על פי כללי החשבונאות, כדי לדחות את בקשתו. ראשית הדו"חות הוגשו באמצעות רואה חשבון ושנית הם הוגשו מספר שנים לאחר שהחברות חדלו מלפעול כדי להסיר את המחדל כפי כשבא לידי ביטוי בהגשת כתבי אישום כנגד החייב, וזאת במסגרת עסקה עם התביעה ובהמלצת בית המשפט על הגשת הדוחות באיחור. בנוסף, לטענת החייב אם נרשמו אי דיוקים בדוחות נבעו הם ממצוקה נפשית שהייתה מנת חלקו עקב ריבוי הנושים שפעלו כנגדו בכל דרך אפשרית בתקופה זו. לדידו שעה שנשפט על הדוחות האמורים שילם חובו לחברה, ואי קבלת בקשתו בשל כך תגרום לענישה כפולה בשל אותו המעשה.
החייב הגיש תצהירים שלו ושל גיסו לפיהם הם לא משכו כספים מהחברות מעבר למשכורתם וכי לו היו כספים אלו ברשותם, לא היו נמצאים במצב כלכלי כה גרוע, כן טענו, כי כל מי שרכש מהחברות סחורה קיבל אותה. לטענתם ככל שיש אי דיוקים בדוחות ורישום לקוי מדובר בטעות של מכין הדוחות.
בתגובתו מבהיר החייב כי אי הגשת הדוחות הכספיים במועד והחוסר במסמכים, כפי שעלו מהצהרת רואה החשבון לא נבעה מהעלמת מס אלא מניהול כושל של החייב וגיסו ובשל אי תשלום שכרו של רואה החשבון. לטענת החייב הוא לא העלים מס מן הרשויות והראיה לכך לטענתו היא כי לאחר הגשת הדוחות לרשויות המס [שהוגשו לאחר הגשת כתבי האישום כנגדו] , לא פנו אליו ולא חקרו אותו בגין כך ולחייב לא נותרו חובות לרשויות המס. עוד טוען החייב כי כיום לאחר שנים כה רבות, לא נשתמרו המסמכים בידי החייב על מנת לסתור את טענות הכנ"ר.