זהו ערעורו של מר מנחם כרמל (להלן: "המערער") על החלטת עו"ד אורן צורן, הנאמן לנכסי החייב מאיר דדון והמנהל המיוחד לנכסי החייבת שושנה דדון (להלן: "הנאמן" ו-"החייבים" בהתאמה) לדחות את תביעת החוב שהגיש המערער ואת בקשתו להארכת מועד להגשת תביעת חוב.
1. צו כינוס על נכסי החייב (מאיר דדון) ניתן ביום 20/11/07 ופורסם ברשומות ביום 26/12/07. צו כינוס על נכסי החייבת (שושנה דדון) ניתן ביום 12/12/07 ופורסם ברשומות ביום 17/1/08.
המערער הגיש תביעת חוב אחת כנגד שני החייבים ביום 29/6/08 (אם כי התביעה נחתמה ביום 26/6/08 ואחזור לעניין זה בהמשך) בגין סכומים המגיעים לו, לטענתו, מהחייבים בגין הפרת הסכם שנכרת ביניהם בנוגע לכניסתו של המערער כמשקיע בחברה שהייתה בבעלות החייבים.
2. הנאמן דחה את תביעת החוב בגין איחור בהגשתה, תוך שהוא מציין כי המערער לא הציג "טעם מיוחד" להארכת מועד, כנדרש בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל. מן הראוי להדגיש כי הנאמן הסתמך בהחלטתו על מועד
מתן
צו הכינוס ולא על מועד
הפרסום
ברשומות בבואו לבחון האם הוגשה תביעת החוב במועד.
כמו כן, הנאמן דחה את טענת המערער כי עוד בטרם הוגשה תביעת חוב מסודרת על ידו, טרח ליידע את הנאמן בדבר טענותיו כנגד החייבים. הנאמן לא הכחיש קיומן של התכתבויות קודמות בין ב"כ המערער לבין הנאמן. ב"כ המערער ציין, בהן, כי מרשו טוען לחוב כנגד החייבים, אלא שהנאמן ביסס החלטתו על הפסיקה בעניין זה בה נקבע כי לא די מצד נושה בהעלאת טענה בעניין חוב מבלי שהוגשה תביעת חוב כנדרש ובמועד, ואין לראות בהעלאת טענה כזו "טעם מיוחד" להארכת מועד.
3. המערער חוזר וטוען בערעורו כי מדובר באיחור קל בהגשת תביעת חוב אשר אינו מצדיק דחייתה. מן הראוי לציין כי אף המערער בוחן את סוגיית הזמנים הקבועים בפקודה להגשת תביעת החוב ממועד מתן צו הכינוס ולא ממועד הפרסום ברשומות.
כמו כן, שב המערער וטוען כי כבר ביום 18/3/08 פנה בא- כוחו אל הנאמן במכתב בו יידע אותו על טענות המערער, ואשר על כן יש לראות בכך "טעם מיוחד" להגשת תביעת החוב באיחור.
4. כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") ציין בתגובתו כי יש לבחון האם תביעת החוב הוגשה במסגרת ששת החודשים ממועד
פרסום
צו הכינוס ברשומות, ולא ממועד מתן צו הכינוס, לאור החלטתי במסגרת פש"ר 1943/02 בש"א 24163/07 השטיח המעופף בע"מ נ' רו"ח ישראל פניני, מפרק פליי פור לס בע"מ (להלן: "עניין השטיח המעופף"). משכך, סבור הכנ"ר כי דין הערעור
להתקבל באופן חלקי
בכל הנוגע לתביעת החוב שהוגשה כנגד החייבת, אשר הוגשה במסגרת המועדים על פי דין (דהיינו, בטרם חלפו שישה חודשים ממועד פרסום הצו).
מנגד, סבור הכנ"ר כי דין הערעור בנוגע לתביעת החוב שהוגשה כנגד החייב
להידחות
כיוון שתביעה זו הוגשה באיחור אף אם יתבסס המערער על עניין השטיח המעופף. הכנ"ר מציין כי המועד האחרון להגשת תביעת חוב (לאור מועד פרסום צו הכינוס) היה ביום 26/6/08, ואילו תביעת החוב דנן הוגשה רק ביום 29/6/08 (אם כי נחתמה ביום 26/6/08). הכנ"ר מציין כי אכן מדובר באיחור קל אלא שאף איחור קל שבקלים, כל עוד אינו מנומק ב"טעם מיוחד", צריך שיביא לדחיית תביעת החוב, כאשר אל מול הנושה המאחר ניצבים נושים אשר הקפידו על הגשת תביעת חוב במועד.
עד כאן טענות הצדדים ולהלן החלטתי;
5. נראה כי מרבית טענות הצדדים מתייתרות לאור החלטתי בעניין השטיח המעופף, בה נקבע, כאמור, כי המועד הקובע לתחילת "מירוץ הזמנים" להגשת תביעות חוב הינו מועד
פרסום
הצו ברשומות ולא מועד מתן הצו. זאת, על מנת לצקת תוכן ממשי בחזקת "הידיעה הקונסטרוקטיבית" המופעלת כנגד הנושים (ראו, בין היתר, פש"ר 239/97 בש"א 18584/01 לבידי זהב שיווק לבידים בע"מ נ' מרדכי שדה), תוך התאמתה למציאות המשפטית, בה פרסום הצו מתבצע שבועות ספורים לאחר מתן הצו.
משכך, מקובלת עליי עמדת הכנ"ר, כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לתביעת החוב כנגד החייבת, אשר הוגשה במועד.
6. נותר להכריע בחלקו של הערעור הנוגע לתביעת החוב שהוגשה כנגד החייב. כאמור לעיל, אין חולק כי תביעת חוב זו הוגשה רק ביום 29/6/08 (למרות שנחתמה על ידי המערער וב"כ המערער ביום 26/6/08), כאשר המועד האחרון להגשתה, לאור מועד פרסום הצו, הינו ביום 26/6/08. המערער טוען כי מדובר באיחור קל ביותר (איחור בן יומיים), ומשכך יש לראות בתביעתו ככזו שהוגשה במועד. כמו כן, שב המערער ומציין כי מדובר בתביעה אשר הייתה ידועה לנאמן עוד בטרם הוגשה, לאור מכתבו של ב"כ המערער מיום 18/3/08.
כאמור, עמדת הכנ"ר הינה כי למרות שמדובר באיחור קל ביותר, הרי טובת הנושים שהגישו תביעות חוב במועד גוברת על האינטרס הצר של המערער ומשכך דין הערעור להידחות. אודה כי התלבטתי בעניין זה, כיוון שאכן מדובר באיחור מינורי אשר מסתכם למעשה ביום עבודה אחד. מנגד, עמדת הכנ"ר מקובלת עליי במובן שזה שאין לאפשר "זחילה" איטית מתחת לרף הקשיח שקובע סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל על ידי אבחנה בין איחורים קלים ביותר, או קלים, או איחורים משמעותיים.
7. סוגייה זו עלתה בפניי לאחרונה במסגרת פש"ר 1251/06 בש"א 9449/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' עו"ד נפתלי נשר, המנהל המיוחד לנכסי החייב שמואל דיאמנט (להלן: "עניין דיאמנט"). גם בעניין דיאמנט דובר על נושה (הבנק) אשר הגיש תביעתו באיחור משמעותי לאור מועד מתן צו הכינוס, ולאחר בחינת מועד הפרסום (בהתאם לעניין השטיח המעופף) הסתבר שמדובר באיחור בן יומיים בלבד. דהיינו הן בעניין דיאמנט והן בערעור הנוכחי מדובר על נושה אשר איחורו המקורי (שבועות או חודשים) "צומצם" כתוצאה משינוי הכלל המשפטי והפך לאיחור קל בן ימים ספורים. בעניין דיאמנט סברתי כי על הנושה להצביע על "טעם מיוחד", למרות שמדובר באיחור קל, לאור ההלכות הנוגעות לרף הקשיח שמציב סעיף 71(ב) בעניין זה:
"אפתח ואדגיש כי אין בידי לקבל את טענת המערער, כי כיוון שמדובר באיחור קל (יומיים בלבד), אין לדחות את תביעת החוב בגינו, וכי דינו של איחור קל שונה מדינו של איחור משמעותי יותר (כגון איחור של שבועות וחודשים בהגשת תביעת החוב).
טענה זו חותרת תחת יסודות סעיף 71 לפקודה ותחת התכלית שבסיסו. כפי שציינתי בעבר, סעיף 71 קובע "רף קשיח" אשר כל איחור וחריגה ממנו פירושם דחיית התביעה ללא בחינתה לגופה, למרות שאין חולק כי בכך נגרם נזק לחלק מנושי החייב (ראו, בין היתר, פש"ר 29/95 בש"א 59076/99 שושלת הנגרים נ' מימון; עניין לבידי זהב).
לאחר שנקבע כי המועד הקובע הינו מועד פרסום הצו (קביעה אשר, כאמור, הינה מקלה במידת מה על נושי החייב) אין לאפשר "כרסום" נוסף ב"רף הקשיח" על ידי הבחנה בין איחור קל לאיחור משמעותי".
עם קביעתי האמורה, בחנתי בעניין דיאמנט את טענותיו של הנושה לקיומם של "טעמים מיוחדים" לאיחור, ובסופו של דבר ערעורו נדחה. אציין כי גם בעניין דיאמנט הועלתה על ידי הנושה הטענה כי עוד טרם הוגשה תביעת החוב, הודיע הנושה למנהל המיוחד על טענותיו כלפי החייב, וכי יש לראות בכך "טעם מיוחד" להארכת מועד. טענה זו נדחתה על ידי בעבר (ולאחרונה גם בעניין דיאמנט) והיא נדחית גם עתה (ראו, בין היתר, פש"ר 2016/01 בש"א 27002/04 שמש נ' עו"ד אורן הראל, הנאמן על נכסי החייב יחזקאל יצחק).
יתרה מכך; טענה זו כמוה כחרב פיפיות במקרים מסוימים. ממכתבו של המערער שנשלח לנאמן כשלושה חודשים בטרם טרח להגיש תביעת חוב מסודרת ניתן ללמוד כי
המערער
(וכך גם הבנק בעניין דיאמנט)
ידע על מועד מתן הצו
, אך בחר להשתהות ולהגיש את תביעת החוב באיחור. אינני סבורה כי זהו "טעם מיוחד" להארכת מועד, ובמידה רבה ההיפך הוא הנכון.
8. למרות שאינני מקבלת את טענותיו של המערער כפי שפורטו לעיל, סבורה אני כי דין ערעורו בעניין זה להתקבל, מטעמי צדק ויעילות ומדיניות משפטית ראויה.