1. בפני בקשת החייב למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל בגין חובות מוצהרים על סך 4,466,000 ש"ח ל- 52 נושים.
2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית, אשר החלה לדבריו בשנת 85' בעת שנפל קורבן להונאה של נוכל, לקח הלוואות בשוק האפור, והסתבך בחובות כבדים, בין השאר עקב האינפלציה הגבוהה. בשנת 93' החל לעבוד כשכיר, ומעל בכספי לקוחות, אותם העביר לנושיו, לצורך כיסוי חובותיו. המבקש הורשע, נדון ל-5 שנות מאסר וריצה מאסר בפועל של 3 וחצי שנים לאחר ניכוי שליש. כיום עובד החייב כשכיר, משתכר 1,300 ש"ח, וביכולתו לשלם 100 ש"ח לנושיו.
החייב ציין כי בשנת 98' הגיש בקשה לפש"ר, וזו נדחתה לגופה.
3. הכנ"ר מתנגד למתן צו כינוס מאחר שהחייב הורשע בביצוען של 156 עבירות מרמה, אותן ביצע באופן שיטתי וגורף בין השנים 95'-92' הן במסגרת עיסוקו כסוכן ביטוח והן בתפקידו כמנהל ו/או בעל מניות של חברות שהקים. בנוסף לכך, ביום 25.8.02 דחה ביהמ"ש המחוזי בחיפה את בקשת החייב להכריזו פושט רגל עקב חוסר תום ליבו עובר להגשת הבקשה, וביהמ"ש אף תיאר את התנהלותו של החייב כ-
"התנהגות עבריינית שמי שנוקט בה אינו ראוי להגנתו של ביהמ"ש." (פש"ר 1134/97
פינקלשטיין נ. הכנ"ר
, טרם פורסם, ניתן ביום 25.8.02). החייב לא ערער על פסק הדין והוא חלוט.
לטענת הכנ"ר אין לחייב להלין אלא על עצמו משבחר שלא לכבד את החוק, ואין מקום להעניק לו את הגנת ההליך של פשיטת הרגל, כאשר כבר בשלב הדיון בבקשה למתן צו הכינוס ברור כי יצר את חובותיו בחוסר תום לב, ולאחר שנדחתה בקשה קודמת שהגיש.
4. החייב השיב לתגובת הכנ"ר ביום 16.4.07, ועיקר טענותיו הן כדלקמן:
א. החייב אכן הורשע בעבירות רבות, אך ריצה את עונשו והוא ראוי לשיקום ולהזדמנות נוספת.
ב. לביהמ"ש סמכות לעיין מחדש בכל צו שניתן על ידו, לרבות פסק דין הדוחה את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. החייב זכאי לאפשרות נוספת להוכיח תום ליבו ביצירת חובותיו.
5. בדיון שהתקיים ביום 31.5.07 במעמד הצדדים חזר ב"כ החייב על טענותיו בבקשה ובתשובה לעמדת הכנ"ר, ואף הפנה לפסקי דין אשר אפשרו לחייב להגיש בקשה חדשה להכריזו פושט רגל, על אף שבקשה קודמת נדחתה.
ב"כ הכנ"ר עמד על התנגדותו לבקשת החייב.
דיון
6. סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע כי לבית המשפט סמכות ליתן צו כינוס בהתאם לסעיף 6 לפקודה וזאת כאמור להלן:
"בית המשפט רשאי ליתן צו כינוס כמשמעותו בסעיף 6, בבקשת פשיטת רגל שהגיש חייב, אם צורף לה אישור מאת הכונס הרשמי כי מולאו התנאים הקבועים בסעיף 17".
"אף אם נתמלאו כל התנאים להגשת בקשתו של חייב, נתון בידי בית המשפט שיקול דעת אם לההיעתר לבקשה אם לאו".(לוין וגרוניס,
פשיטת רגל, מהד' 2, עמ' 108).
סעיף 18ה'(2) לפקודה עוסק בהכרזת החייב כפושט רגל ולפיו רשאי בית המשפט
"לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו".
הפקודה אינה מציבה כללי שיקול דעת למתן צו כינוס אך הפסיקה קבעה כי בשלב זה ייבחן בית המשפט האם לכאורה מתמלאים התנאים למתן צו הכרזת פשיטת רגל כנגד החייב. לפיכך עלינו לבחון את התנאים למתן צו הכרזה ולאורם יש לבחון האם התקיימו לכאורה התנאים למתן הצו. יש לזכור כי שלב מתן צו הכינוס הינו שלב מקדמי בהליך והחייב טרם נחקר וטרם נאסף לגביו כל המידע, אולם אם ברור כבר בשלב ההתחלתי כי החייב פעל בחוסר תום לב ו/או במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, וכי בקשתו להכריז עליו פושט רגל תידחה, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה, ואין טעם במתן צו הכינוס אשר יוביל לניהול הליך סרק. (לוין גרוניס הנ"ל, בע"מ 169; וכן ראה ע"א 5503/92
קירצמן ואח' נ' הכנ"ר
, פ"ד מט(1), 749, 756).
השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב הינם רבים ומגוונים. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב. (ראה לעניין זה ע"א 6416/01
בנבנישתי נ' הכנ"ר
, פ"ד נז(4), 206; ע"א 92/76
בן ציון נ' מדינת ישראל
, פ"ד לא(1), 166; ע"א 4892/91
אשכנזי נ' הכנ"ר
, פ"ד מח(1), 45; ע"א 501/67
הכנ"ר נ' ולנסי ואח'
, פ"ד כב(1), 23; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "
פשיטת רגל על פי בקשת חייב"
, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272; ע"א 149/90
קלאר נ' הכנ"ר
, פ"ד מה(3), 61; ע"א 5178/92
אליהו נ' הכנ"ר
, פ"ד מט(1), 435; פש"ר (חיפה) 513/03
קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר
, תק-מח 2004(3), 2871).
מן הכלל אל הפרט
:
7. א. מדובר בחייב אשר הורשע בביצוען של 156 עבירות מרמה אותן ביצע באופן שיטתי וגורף במשך שנים הרבה, לרבות כנגד רשויות המס, ואשר בגינן נידון ל-5 שנות מאסר בפועל.
לחייב חובות כבדים לרשויות המס, וכן חובות לגורמים אחרים, אשר לגביהם קבע כב' הש' גרשון בפש"ר 1134/97 הנ"ל כי נוצרו בחוסר תום לב, תוך התנהגות עבריינית מתמשכת, וכי הוא אינו ראוי להגנתו של ביהמ"ש בגינם. אכן, עצם הרשעתו של אדם בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריזו פושט רגל, ברם נפסק לא אחת כי בעל עסק שניהל עסקיו תוך ביצוע עבירות מס, אינו יכול להיחשב מטבע הדברים כתם לב.