מונחת בפני בקשה למתן הוראות, שעניינה בעיות ודרכים לביצוע החלטה שיפוטית קודמת שניתנה בעניין פיקדון שהועבר לידי כונסי נכסים של חברת בניה קורסת, ואשר היה מיועד לכאורה לפיצוי רוכשים חסרי הערות אזהרה.
בעקבות החלטתי הקודמת, אשר קבעה כי אין מדובר בנכס של החברה בפירוק, ויש לעשות בו שימוש בהתאם לתכליתו המוצהרת, הוגשה בקשה זו בידי כונס הנכסים הרשמי, אשר עניינה בעיות שהתעוררו במסגרת החלוקה, חלקן פורמליות (סמכות האורגנים בפירוק לחלק את הכספים שאינם רכוש החברה בפירוק), וחלקן מהותיות - כגון דרישות מטעם רשויות המס, אשר להן למעשה שיעבוד ראשון על המקרקעין.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים השונים, ניתנת החלטתי זו.
1. טרם אגש להכרעה לגופו של עניין אעיר, כי דומה שחלק מן התגובות, למצער, יותר מאשר הן מכוונות לפתור את הבעיות שהתעוררו בעניין
ביצוע
ההחלטה, מהוות למעשה בקשה לעיון מחדש או מעין-ערעור על הדברים שנאמרו בהחלטתי הקודמת. אך מובן, כי לנסיונות כאלו לא אוכל ליתן את ידי, באשר הם מנוגדים בתכלית לסדרי הדין.
זאת ועוד; אין לי אלא לתמוה אף על האורח בו הוגשה תגובתם של אי-אלו מן הרוכשים מחוסרי הערת האזהרה, אשר מיוצגים ככל הנראה בידי אחד מכונסי הנכסים לשעבר, ואשר קשה להמנע מהתהיה האם אין בחלקים מתגובה זו עניינים אשר ספק אם יש קשר מהותי בינם לבין האינטרס של הרוכשים עצמם, להבדיל מזה של הכונסים.
2. לגופו של עניין, הרי שמעבר להחלטות ולהוראות שניתנו במסגרת החלטתו הביניים, ובעיקר החלטתי מיום 25.10.07, עיקרה של המחלוקת נובע מדרישת רשויות המס לסילוק חוב מס הרובץ על המקרקעין. חוב אשר לא יסולק לא ניתן יהיה לבצע רישום של הדירות על שם רוכשים הזכאים לכך, ואשר ההסכמים עימם אושרו כדין בידי בית המשפט. בעוד שמר ציון וגב' רונית סעיד, לטובתם ניתנה ההחלטה הראשונה, שוללים עשיית שימוש בפקדון לצורך סילוק החוב דנן, הרי שצדדים אחרים לבקשה נאחזים בניסוח הסעיף הרלוונטי בהסכם שיצר את הפיקדון, לפיו יעשה בו שימוש לטובת הרוכשים חסרי הערת האזהרה, ו"לכל מי שבית המשפט יורה".
לשיטת אותם צדדים, הרי שדי בכך כדי לאפשר תשלום מתוך הפקדון, הן לרשויות המס והן לצרכים אחרים, כולל שכר-טרחה לכונסים ואף למנהל המיוחד. הצדדים נחלקים, למעשה, בכל הנוגע לפרשנות הסיפא ולמהות העניינים שניתן להכניס אל תוכה.
3. עיינתי בטענות הצדדים. מסקנתי היא שאמנם אין מקום לרוקן את הסיפא מתוכן (כפי שיתכן ומשתמע מעמדת סעיד), אך מאידך גיסא, לא ניתן להכניס לתוכה "עולם ומלואו", וזאת בלשון המעטה.
לצד העובדה, כי קיימת, אף קיימת, אפשרות לעשות בכספי הפקדון שימושים נוספים, הרי שפרשנות הגיונית של הסעיף חייבת ליתן משמעות לכך, שסוג תשלום אחד - פיצוי לרוכשים מסויימים - מופיע במפורש, הרי שאין פירוט של שימוש אחרים, אלא אך "סעיף סל" כללי, בלא הצהרת יעדים וכוונות כלשהן.
כשם שפרשנות סעיד מייתרת למעשה את הסיפא, הרי קשה להמנע מתהיה, האם עמדות הצדדים האחרים אינם מייתרים במידה רבה את הרישא, שהרי לו ניתן היה להפריש מן הפקדון לכל מטרה שהיא באורח שווה, אך ורק לפי צרכי השעה ושיקול דעתו של בית המשפט, מדוע לטרוח ולהזכיר מטרה אחת ומפורשת תחילה?
4. דומה, אם כן, כי הפרשנות הנכונה הינה דרך ביניים בין טענות הצדדים, לפיה התשלום לרוכשים מחוסרי הערת האזהרה זוכה בעדיפות בתור מטרתו המוצהרת של הפיקדון, ואילו לצידו ניתן להפריש מתוכו כספים אף לצרכים אחרים, אולם זאת בזהירות, במשורה, ואך ורק לעניינים שיש להם קשר ישיר והדוק לטיפול במבנה דנן.
5. בעניין זה, אודה ואתוודה כי התלבטתי לא מעט; ואין לי אלא לחזור על התמיהה שהבעתי בהחלטתי הקודמת, בכל הנוגע לאורח ניהול הנכס בעבר, ולדרך בה נוהלו כספי הפקדון, וזאת באורח אשר ספק אם הוא נראה על-פניו כמיטבי.
בסופו של דבר, לא בלב קל, החלטתי שיש מקום להפעיל את שיקול דעתו של בית המשפט ולשלם מתוך הפקדון את תביעת רשויות המס, המהווה שעבוד ראשון על המקרקעין,
ואותה בלבד
. החלטתי זו נועדה הן בכדי למנוע מרוכשים אחרים לעמוד בפני שוקת שבורה, לאחר שהסתמכו על הסכמים שאושרו בידי בית המשפט, והן משום שהנכס (עליו רובצת עדיפות זו של רשויות המס), הינו מניה וביה המקור הראשוני ממנו נובעים יתרת החיובים לטובת הצדדים השונים - בין אם במישרין או בעקיפין.
מאידך גיסא, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת בכל הנוגע להוצאות אחרות, ובעיקר בעניין העדר כל הצדקה לנגוס עוד יותר בפקדון המיועד בעקרו לתשלום במישרין לרוכשים שלא זכו בדירה, וזאת על-ידי שימוש בו לשכר-טרחתם של בעלי התפקיד השונים. במאמר מוסגר יוער, כי פרקליט או רואה-חשבון הנוטלים על עצמם לשמש כבעלי-תפקיד נוטלים על עצמם, מניה וביה, סיכון מסויים הנוגע לתלות בין שכר-טרחתם לבין התקבולים שנכנסו לקופת החברה; ואף אם התממשה אופציה שאינה מיטבית, אין מקום לשנות זאת באורח מלאכותי, על-ידי מתן אפשרות ליטול חלק נכבד מסכום אשר
אינו נכס מנכסי החברה בפירוק
, ואשר מניה וביה אין בו כיום בכדי לספק את מלוא החבויות אותם אמור היה לספק.
6. לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל חלקית את הבקשה, הכל כאמור בהחלטתי זו. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.
היום, ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.