המבקש הגיש בחודש יולי 2010 בקשה לפשיטת רגל ולצו כינוס. צו הכינוס ניתן ביום 2/9/10. בדיון שהתקיים ביום 11/5/11 נקבע כי על המנהל המיוחד להעמיק את חקירתו בשאלת יצירת חובותיו של המבקש ותום-לבו ביצירת החובות, וכן נקבע כי על החייב לשפר את האופן בו הוא ממלא אחר חיוביו לפי צו הכינוס, לאחר שהתנהלותו במישור זה עד הדיון הנ"ל היתה לקויה על פניה. לקראת הדיון השני בעניינו של החייב, שהתקיים ביום 26/1/12, הגיש המנהל המיוחד תסקיר נוסף בו הביע את העמדה כי יש לבטל את הליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב משום שלדעת המנהל המיוחד לקתה התנהלות החייב ביצירת החובות בחוסר תום לב. המנהל המיוחד הדגיש בהקשר זה את העובדה שבמסגרת הבקשה וצרופותיה לא הזכיר החייב כלל את העובדה שבין העסקים שהקים עובר לקריסתו הכלכלית, ולאחר שכמה חברות שהקים וניהל בתחום הבניה והאיטום קרסו בזו אחר זו, הקים גם מסעדה שנסגרה בחלוף כשנה מהקמתה. חוסר תום הלב שמצא המנהל המיוחד בהקשר זה לא התמקד רק בהשמטת קיומה של התפתחות זו מהפירוט שנמסר בעת הגשת הבקשה, אלא גם (ואף במיוחד) מכך שהחייב הודה כי הקים את המסעדה והשקיע בה עשרות אלפי ש"ח במועד בו כבר היה שקוע בחובות גדולים, תוך שהוא מסביר זאת בהיותו "יזם סדרתי". המנהל המיוחד סבור, כפי שהסביר בכתב ובעל-פה במהלך הדיון, כי מדובר בחייב שעסק ב"שרשור" חובות וחברות כאשר פעם אחר פעם הוא מקים חברה, מפעיל אותה עד שהגיעה לחדלות פירעון, ומייד מקים חברה אחרת תוך שהוא מותיר את הנושים של קודמתה ללא כל מקור שיוכלו להיפרע ממנו. בדיון תמך ב"כ הכנ"ר בעמדת המנהל המיוחד.
במהלך התקופה בה מתנהל ההליך פנו שניים מנושיו של החייב לבית המשפט. נושה אחד, מר אמנון פורת, הגיש שורה של בקשות בהן טען, ככל שעלה בידי לרדת לסוף דעתו, כי החייב מסתיר נכסים ומנהל אורח חיים שאינו תואם חייב המבקש להיות פושט רגל ואף אינו תואם את הנתונים שהוא מוסר בדו"חות שהוא מגיש, וכן טען שהמבקש פועל בדרך של תרמית תוך שהוא משתמש בשיקים של אמו. לטענות הללו, שנטענו בלשון כוללנית (ובוטה), לא מצאתי ראיה מוצקה. הנושה השניה היא הגב' קארן רוטנברג, גרושתו של החייב, שעיקר נשייתה הוא חוב מזונות לילדם הקטין של החייב והנושה, אשר במשמורתה של הנושה. בין נושה זו לבין המבקש נתגלעו גם חילוקי דעות עובדתיים. בתמצית, נושה זו טוענת כי החייב נהג שלא בתום לב בכל הנוגע לחובתו לשלם את מזונות הקטין ואף הציג בעניין זה מצג כוזב לבית משפט זה, וכן פעל בחוסר תום לב בעניינים אחרים שביניהם.
החייב טוען, בין השאר, כי העביר למנהל המיוחד רשימה של מי שחייבים לו כספים רבים, שסכומם הכולל מעל מיליון ש"ח. לטענתו, המנהל המיוחד כלל לא עיין במסמכים אלה ולא בדק מה אפשר עדיין לגבות מחייבים אלה.
עיינתי בכל טענות הצדדים כולם. סבורני כי בסופו של יום, החייב לא עמד בנטל להוכיח כי יצר את חובותיו בתום לב. החייב הקים לפחות שלוש חברות, בזו אחר זו, שעסקו כולן באותו תחום (עבודות איטום). כולן קרסו, תוך שלפחות חלק מחובותיהן היו לחובותיו של החייב עצמו, ככל הנראה מחמת ערבויות אישיות שנתן להתחייבויות של החברות. יש כאן, כטענת המנהל המיוחד, דפוס שחוזר על עצמו של "שרשור" עסקים בד בבד עם גלגול חובות. חומרה מיוחדת נודעת בעיניי לניסיונו של החייב לפתוח עסק של מסעדה, שקרס אף הוא כשנה לאחר פתיחתו, תוך שהוא משקיע, לדבריו, עשרות אלפי ש"ח שהיו ברשותו. במועד בו עשה את הדבר היה כבר שקוע בחובות, ושתי החברות שהפעיל עד אז כבר חדלו מלפעול כשהן מצויות במצב של חדלות פירעון. העובדה שהחייב מציג עצמו כ"יזם סדרתי" אינה יכולה להפוך את המהלך הזה למהלך תם לב. החייב בחר להיכנס לתחום שאין לו רקע קודם בו, ולהשקיע בו את הכספים שהיו ברשותו במקום להעמידם לזכות נושיו. ככל שיש אמת בטענותיו כי עסק זה קרס בשל "בעיות ביוב", הרי שהדבר מוכיח כי חוסר מקצועיות והעדרו של רקע קודם בתחום היו אכן בעוכרי החייב. בהקשר זה יש חוסר תום לב גם בכך שמידע זה הועלם כליל מהבקשה לפשיטת רגל ומתצהיר ההסתבכות שהגיש החייב, ונגלה לראשונה בחקירת החייב בפני המנהל המיוחד. העובדה שהחייב מסר את המידע בחקירתו אינה "מוכיחה" את תום לבו, כטענת באת-כוחו בדיון. היא מוכיחה לכל היותר את העובדה שהחייב בחר לא להמשיך בהסתרת מידע רלבנטי גם באותה חקירה; אלא שתום הלב צריך לאפיין חייב המבקש לבוא תחת כנפי דיני פשיטת הרגל לכל אורך הדרך מיצירת החובות ועד לתום הליכי פשיטת הרגל. אכן, לא כל חוסר תום לב נקודתי יכריע לשבט את גורל הבקשה, אולם כאשר אדם יוצר שוב ושוב חובות בעסקיו, "מגלגל" את העסקים מחברה לחברה וגם במשאבים שעדיין עומדים לרשותו הוא בוחר, בשלב בו כבר היה שוקע בחובות, להשתמש לשם המשך התנהלותו כ"יזם סדרתי" ולהיכנס שוב להרפתקה עסקית כושלת לחלוטין, תום לב אין כאן. כאשר הוא משמיט עניין זה מתצהיר ההסתבכות שלו ללא הסבר מניח את הדעת (ולמען הדיוק ללא כל הסבר), גם בכך אין תום לב גם אם בהזדמנות מאוחרת יותר הוא בוחר לחשוף את המידע. אם לא די בכל אלה, מסתבר שלאחר שגם העסק הזה כשל לא נרתע החייב מלהקים חברה שלישית בתחום עבודות האיטום, חברה שאף היא קרסה תוך זמן לא רב.
החייב מתנהל בדרך חמקמקה גם בהליכי פשיטת הרגל עצמם, בנוסף לפרשת עסק המסעדה שלא בא זכרו עד לחקירת החייב. כך, הפר את חיוביו על פי צו הכינוס עובר לדיון הראשון בעניינו, ורק לאחר הדיון הקודם שבו הובהר לו היטב כי אם לא יתקן מחדליו יהיה די בכך כדי להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל, תיקן דרכיו. כך גם ניסה להציג תמונה לא נכונה של המידה בה קיים את חובתו לשלם את מזונות בנו הקטין, כשהוא מציג שתי קבלות "לדוגמא" (תוך הדגשת המילה "לדוגמא") כאשר מתברר כי מדובר בתשלומים הכמעט יחידים ששילם. לגרושתו טענות נוספות, כמו למשל בעניין רכב שהחייב השתמש בה והיה רשום על שמה, אשר גם הוסתר בדרך זו מנושיו וגם אפשר לחייב להתחמק מתשלום קנסות, אגרות בגין שימוש בכביש 6 וכיוצא באלה. לא ראיתי בפי החייב תגובה לטענות אלה, שאף הן מטילות צל כבד על תום לבו.
טענות החייב בדבר חובות של אחרים כלפיו חסרות כל ערך, וניתן אף להגדירן כמביכות וכמחזקות את הטענות נגד החייב עצמו. כל החובות הנטענים, ללא יוצא מן הכלל, נוצרו - על פי הנתונים שמסר החייב עצמו - לפני הרבה יותר משבע שנים. מכאן שבעת הזו אין כל סיכוי להצליח בהליכי גבייה. אין מדובר בחובות פסוקים שיש רק לנסות ולגבותם, אלא יש להגיש תביעות כדי לעשותם לחובות פסוקים; אולם כאמור לעיל, הכח לתבוע חובות אלה התיישן לפני שנים. החייב עצמו אף טוען כי מי שחייבים את הכספים הם, רובם ככולם, מי שהיו נתונים להליכי חדלות פירעון שתחילתם לפני שנים. על פני הדברים, החייב - שידע היטב את הנתונים הללו בזמן אמת - לא טרח אפילו להגיש תביעות חוב למפרקים או לנאמנים (לפי המקרה) של אותם חייבים, יחידים ותאגידים, שהיו נתונים להליכי חדלות פירעון. ברור שהמועד להגשת תביעות חוב כאלו חלף לפני שנים רבות, וברור שלעת הזו אין כל סיכוי לקבל הארכת מועד (אם בכלל אותם הליכי חדלות פירעון טרם הסתיימו). לכך יש להוסיף שמדובר, לפי הנתונים (הדלים מאד) שמסר החייב, בחובות עסקיים שלכאורה מי שזכאי לגבותם כלל אינו החייב עצמו, אלא החברות שבמסגרתן פעל; ולאור העובדה שחברות אלה קרסו, הרי שגם לו ניתן היה לגבות כספים היו אלה מגיעים לקופת אותן חברות (או לקופת הפירוק שלהן) ומשם לנושיהן, ולכל היותר היה בכך כדי להקטין את חובות החייב כלפי אלה מנושיו שמקור חובו כלפיהם הוא בערבותו לחובות אותן חברות. מכאן שלא רק שאין בנתונים הללו כדי ללמד על קיום יכולת פירעון שלא מומשה עדיין על ידי המנהל המיוחד, אלא שהם אף מלמדים, ככל שיש בהם אמת, על מחדלים חמורים של החייב. לפי נתונים אלה, החייב נהג בחוסר אחריות של ממש עת לא טרח לעשות דבר כדי לגבות חובות אלו במשך שנים כה רבות, לא לפני ואף לא במסגרת הליכי חדלות הפירעון של רבים מבין החייבים. מי שטעון להיות "יזם סדרתי" אמור להיות מצויד בידע ובמוטיבציה הדרושים כדי לעשות מאמץ סביר לגבות חובות, במיוחד מקום בו הוא עצמו נתון בחובות כבדים שלטענתו מקורם בכך שאותם גורמים שלטענתו חייבים לו כספים לא עמדו בהתחייבויותיהם ובכך גרמו ולמצער תרמו, לשיטתו, גם להיווצרות חובותיו ולקריסתם הכלכלית של עסקיו ושלו עצמו. אין מדובר בתקופה קצרה יחסית וממוקדת שבה, מטעם זה או אחר, כשל החייב בגיוס הכוחות הדרושים כדי לנסות ולהיפרע ממי שחייבים לו. מדובר בחובות שנוצרו על פני שנים רבות, והחייב עצמו טוען שלא פעל לגבותם לאורך כל אותן שנים.
כל אחד מנתונים אלה, לו עמד בפני עצמו, אולי לא היה מספיק כדי לקבוע שדין הליכי פשיטת הרגל בהם פתח החייב להיות מבוטלים; אולם הצטברותם של נתונים אלו יוצרת תמונה בלתי חיובית בעליל אודות החייב, תמונה מצטברת המצדיקה את ביטול ההליכים בעניינו. פשיטת רגל ביוזמת חייב היא "חסד המחוקק", המאפשר לחייבים לא רק להיות מוגנים מפני נושיהם מעת מתן צו הכינוס, אלא גם - וזה העיקר - מאפשרת להם לקבל בבוא היום הפטר, שפירושו שהנושים ייאלצו למחוק את החובות (בניכוי הדיבידנד, אם יחולק כזה) בעוד החייב יכול לפתוח דף חדש בחייו כשהוא נקי מחובות העבר, למעט אלו שאינם בני הפטר. מי שמבקש את האפשרות לקבל מחילה של חובותיו אינו יכול לקבלה כאשר התנהלותו לוקה בפגמים כה רבים כפי שתאור לעיל. לא לחייב כזה ולשכמותו נועד אותו "חסד המחוקק".
התוצאה היא כי דין הליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב להיות מבוטלים. החייב מעלה בהקשר זה טענה שניתן לכנותה בקיצור "מהי האלטרנטיבה". לפי טענה זו, ביטול ההליכים לא יביא כל תועלת לנושים מחד, וימנע מהחייב עצמו חזרה מלאה למעגל החיים הכלכליים מצד שני משום שחובות העבר ימשיכו לרבוץ כעננה מעל ראשו. אכן, האלטרנטיבה אינה קלה - לא לנושים ולא לחייב; אולם מקום בו החייב אינו עומד בתנאים שקבע הדין, לא ניתן לאפשר לו את המשך ההליכים רק על סמך השיקול של העדר חלופה מועילה. אוסיף כי לו היה מתברר שיש תועלת ברורה לנושים מהמשך ההליך (כגון מקום בו מתברר שהיתה הענקה של רכוש בעל ערך, שנעשתה במועד ובתנאים המאפשרים את ביטולה במסגרת הליכי פשיטת רגל, או שהיה מתגלה רכוש אחר), ניתן היה לשקול המשך ההליכים חרף הפגמים המהותיים שנפלו בתום לבו של החייב ביצירת החובות ולאחר מכן. משזה אינו המצב, וכאמור לעיל גם הנתונים שמסר החייב אודות מי שלטענתו חייבים לו כספים התבררו כחסרי ערך בר מימוש, לא נותרה הצדקה להמשך ההליכים בעניינו של החייב; ולכך יש להוסיף כי גם אותם נושים שבחרו לנקוט עמדה וגם הכנ"ר, המייצג את אינטרס הנושים ואת האינטרס הציבורי, תומכים בביטול ההליכים.
הבקשה שהגיש החייב לפשיטת רגל, נדחית. צו הכינוס שניתן נגד החייב בתיק זה מבוטל. צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן נגד החייב בתיק זה יעמוד בתוקפו עד ליום 13/4/12 בשעה 14:00, ויפקע אז.
נוכח התוצאה, מתייתר הצורך להכריע בכל הבקשות התלויות בתיק זה אשר טרם הוכרעו.
ניתן היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.