מונחת בפני בקשה לביטול שתי הענקות שביצע מר עמוס קוצר (להלן: "החייב"), לטובת בנו, מר רועי קוצר. החייב מתנגד לבקשה, הן בטענות סף והן מטעמים לגופו של עניין.
בנו של החייב, אשר תחילה לא הגיש תגובה משל עצמו,
אף כי נכח בדיון וישב לצד אביו
, הגיש בדיעבד - לאחר הדיון ובעוד התיק מונח על שולחני להכרעה - בקשה "להארכת מועדים", שכל-כולה
נ, כולל טיעונים עובדתיים הסותרים לגמרי את הטיעונים הקודמים. זאת, בטענה כי יפוי הכח הוצא ממנו בדרך הטעיה, וכי "כלל לא נתן הסכמה" לטיעוניו החייב או לייצוג על-ידי עורך דינו.
עיניתי בטענות ובצרופותיהן, לרבות תמלילי חקירותיו השונות של החייב, ולאחר שעיינתי אף בבקשה להארכת מועדים, ניתנת החלטתי זו.
זוהי בבקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, וזאת לעניין שתי העברות לבנו של החייב פושט הרגל, אשר
אין ספק כי בוצעו
: סכום כספי בסך 197,000 ש"ח, אשר הועבר בראשית יוני 2009 לחשבון בנו של החייב; ורכב מסוג מרצדס שהועבר לבן החייב בפברואר 2007.
זאת ועוד; אין חולק, ואף המשיבים אינם טוענים כי בנו של החייב נתן לאביו (או לאי מי בכלל) תמורה כלשהי בגין אחת משתי ההעברות.
תחת זאת, בחרו המשיבים לטעון שתי טענות הגנה מרכזיות.
1.
האחת
: כי במועד הדיון, טרם הוכרז החייב פושט רגל, אלא היה מצוי תחת צו כינוס בלבד. זאת, כאשר הוא כופר ברוב-רובם של חובותיו. לעניין זה, די אם אעיר כי ביני לביני הוכרז החייב כפושט רגל, ודי בכך בכדי ליטול את עוקצה של הטענה דנן. זאת ועוד; המועד הנכון לחייב לטעון כנגד היותו חדל פרעון, הינו מועד ההתנגדות לצו הכינוס (ולא אחת, אף קודם לכן, בעת הגשתה של התראת פשיטת רגל כנגדו). מקום בו טענות אלו לא התקבלו במועד צו הכינוס, וודאי שאין החייב רשאי "למחזר" את אותן טענות בשלב הכרזת פשיטת הרגל, שלב אשר הינו שלב דיוני-פנימי המסור לשיקול דעת הנושים, בעל התפקיד וכונס הנכסים הרשמי.
אכן, לחייב שמורה זכות לטעון בפני אספת הנושים, כמו גם להתנגד לתביעות החוב או חלקן, אך אין בכך בכדי לעצור את הכרזתו כפושט רגל, מקום בו הנושים מעוניינים בכך.
כך או אחרת, הרי שבעניננו הוכרז החייב פושט רגל, ודי בכך בכדי לדחות את טענת הסף שהעלה כנגד ביטול ההענקה. זאת ועוד; מקום בו החייב הוכרז פושט רגל, חלים המועדים הרלוונטיים להענקה, מניה וביה, בהתאם למרחק בינם לבין
יום ראשית ההליכים
.
עסקינן במעשה פשיטת הרגל אשר הינו אי-הציות להתראת פשיטת רגל אשר הוגשה נגדו, ועל-בסיסה הוגשה בקשה לצו כינוס. זאת, כאשר הבקשה עצמה הוגשה שנתיים וחודש טרם הענקת הרכב, ואילו מעשה פשיטת הרגל - קרי, אי תשלום הסכום הנקוב בהתראה - ארע קודם לכן, קרי, נופל לטווח הזמנים של סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל. בכל הנוגע להענקה הנטענת השניה, הרי שכאן השאלה פשוטה אף יותר, באשר ההעברה דנן ארעה
מספר חודשים לאחר מתן צו הכינוס עצמו (!)
.
די באמור לעיל, הן בכדי לדחות את טענת הסף של החייב, ולהבהיר כי שתי ההענקות הנטענות נופלות לתחום סעיף 96(א) לפקודה, אשר מחיל בטלות מוחלטת על מעשה שהוכח כהענקה. מעבר לדרוש אעיר, כי צודק הנאמן אף בטענתו כי אף לו היה מוכח כי ההענקה המוקדמת מבין השתיים נופלת לפתחו של סעיף 96(ב), לא היה בכך לכשעצמו בכדי להושיע את החייב, אשר הסתבכותו הכספית החל זמן ניכר קודם לכן.
2.
טענת ההגנה השניה
שמעלה החייב, מסתמכת על העובדה כי ההעברות לא באו לכאורה מכיסו, אלא מחברת ספינגר קומפני לימטד, הרשומה באיי הבתולה.
אלא מאי? דומה כי טענה זו, אף יותר מקודמתה, לא רק שאינה מושיעה את החייב אלא מבהירה הבהר-היטב את שיטות הפעולה הפסולות שהפכו, למרבה הצער, לדרך שגרה עבורו.
במה אמורים דברים?
די לעיין בחקירותיו של החייב אצל המנהל המיוחד בכדי להבהיר, כי מדובר בחברה
שהוא בעל מניותיה והוא הזכאי לפעול בשמה
, זאת שלא לדבר על העובדה כי לא הוכחה ולא נטענה כל פעילות עסקית של החברה, החורגת מדלת אמותיה של פעולה בעבור ענייניו הכספיים של החייב, שלא לדבר על יוצקת תוכן כלשהו אל תוך "מסך ההתאגדות" שלה.
כך למשל, כאשר נחקר החייב בדבר מקום מגוריו, טען תחילה כי הוא מתגורר בשכירות בבית השייך "לחברה"; אולם בדיעבד, התברר, והוא אף הודה בפה מלא כי הוא בעל הבית, תוך שהוא מבהיר הבהר-היטב את מהותה של "חברת" ספינגר, כדלקמן:
"ש: ביום 1.8.10 נערכה לך חקירה, במסגרתה הוכח כי אתה למעשה בעל הבית בכפר שמריהו. אתה מסכים עימי?
ת: אני מסכים שאני מחזיק בנכס, ובכן במניות חברת ספינגר שהיא רשומה פ
ורמאלית כבעלת הנכס.
ש: מי בעלת המניות בחברת ספינגר?