1. זהו ערעור על החלטת בעלת התפקיד, עו"ד קרן אוגינץ, שמונתה לבדיקת תביעות החוב של עובדי חברת רפאל כפר הים בע"מ (בפירוק) (להלן- החברה או החברה בפירוק), מיום 26.10.11, לפיה נדחו רכיבי תביעת החוב של המערערת הנוגעים לפיצוי בגין "אי הפרשות לקרן פנסיה" ופיצויי פיטורין.
2. ביום 6.7.10 ניתן צו לפירוק החברה (במסגרת פר"ק 9415-02-10). ביום 14.9.11 מונתה עו"ד קרן אוגינץ כבעלת תפקיד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה ולהעברת התביעות שתאושרנה על ידה למוסד לביטוח לאומי על מנת שזה האחרון ישלם לעובדים, שתביעת החוב שלהם תאושר, גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש), התשנ"ה-1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי), משהוברר כי קופת הפירוק ריקה וכי לא ידוע על רכוש של החברה הניתן למימוש.
3. ביום 30.1.11 הגישה המערערת תביעת חוב שהועמדה על סך כולל של 27,638 ש"ח המבוססת כולה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מיום 20.2.08 (להלן- פסק הדין). בפסק הדין, שניתן בתביעת המערערת כנגד החברה
בהעדר הגנה, חויבה החברה לשלם למערערת "פיצויי פיטורים" בסך 16,065 ש"ח; פיצוי בגין "אי הפרשות לקרן פנסיה" בסך 3,584 ש"ח; "הפרשי שכר" בסך 2,219 ש"ח; תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק לכל סכום מיום 1.2.07 עד התשלום המלא בפועל; הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח בצרוף מע"מ. בתביעת החוב עתרה המערערת לתשלום מלוא סכום פסק הדין על רכיביו.
מתביעת החוב ומהמסמכים שצורפו לה עולה כי התובעת עבדה בחברה במהלך התקופה מיוני 2003 עד ינואר 2007. לטענתה, בתביעת החוב, בינואר 2007 הודיעה למעסיקה כי ברצונה להתפטר בשל הרעת תנאים והלנת שכר שנמשכו 12 חודשים. המערערת טענה עוד כי במהלך התקופה מאוקטובר 2005 ועד נובמבר 2006 החברה ניכתה משכרה כספים שלא הועברו ליעדם כחוק- לפוליסת ביטוח מנהלים (קרן פנסיה) שנוהלה עבורה בחברת מנורה מבטחים בע"מ (להלן-חברת מנורה). המעסיק, לגרסתה, לא הגיב לפניותיה הרבות בכתב ובעל פה ולכן הגישה כנגדו את התביעה נשוא פסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה.
4. בעלת התפקיד, בהחלטתה מיום 26.10.11, אישרה את תביעת החוב אך ברכיב שכר עבודה לחודש ינואר 2007, בתוספת הפרשי הצמדה החל מיום 30.1.07 עד מועד מתן הצו לפירוק החברה. תביעת החוב ברכיבים "כספי ביטוח מנהלים" ו- "פיצויי פיטורין" נדחתה.
ברכיב תביעת החוב המתייחס ל"כספי ביטוח מנהלים": נדחתה תביעת החוב כי החברה, כמעסיק, העמידה לרשות המערערת "ביטוח מנהלים" בחברת מנורה. המערערת יכולה לפנות לחברת הביטוח בבקשה לתבוע את הכספים על ידה.
ברכיב תביעת החוב המתייחס ל"פיצויי פיטורין" נקבע כי המערערת לא הוכיחה את זכאותה לפיצויי פיטורין לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן-חוק פיצויי פיטורים). נקבע שהמערערת לא מחתה על תנאי העסקתה בסמוך להרעה הנטענת על אף היותה מתמשכת והמשיכה בעבודתה; המערערת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין ההרעה הנטענת בתנאי העסקתה לבין החלטתה להתפטר; לבקשת המערערת המעביד פעל לתיקון המצב וסילוק הסיבה להתפטרותה.
5. על החלטת בעלת התפקיד הוגש הערעור. בהחלטה מיום .29.12.11 צורף המוסד לביטוח לאומי כמשיב נוסף לערעור.
6. המערערת מעלה בערעורה טענות כנגד עצם בחינת בעלת התפקיד את דבר קיומו של החוב נשוא תביעת החוב ואשר מבוסס על פסק דין והן כנגד החלטתה ברכיבי התביעה לגופו של עניין; לטענת המערערת, לא היה מקום לבדיקה מחודשת של תביעתה כנגד החברה משהסתיימה זמן רב לפני מתן צו הפירוק בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה. לטענתה, התכלית העומדת בבסיס סמכותו של בעל התפקיד לבדוק את פסק הדין עליו מבוססת תביעת חוב, הנה מניעת הברחת נכסים על ידי החייב ובמקרה דנן אין בסיס לחשד שהמניע העומד מאחורי תביעת המערערת הוא ניסיון להברחת נכסי החברה.
לגופה של התביעה, המערערת חוזרת בעיקר על הטיעונים שהעלתה בתביעת החוב.
בעלת התפקיד מבססת את תשובתה לערעור על עמדתה כפי שפורטה בהחלטתה ומבקשת לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות ההליך.
המוסד לביטוח לאומי בתשובתו לערעור תומך בהחלטת בעלת התפקיד אם כי לא קיבל תשובתה לערעור. בהתייחסו לרכיב "כספי ביטוח מנהלים" מוסיף המוסד לביטוח לאומי כי קבלת שיטת המערערת, לפיה הרכיב הנתבע מהווה בנסיבות העניין "שכר עבודה" לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, תביא ל"כפל תשלום" שכן אם טענתה זו תתקבל יצטרך המוסד לביטוח לאומי לשלם את הכספים שלא הופרשו לקופת הגמל למערערת והן לקופת הגמל.
7. דין הערעור להידחות;
אין לקבל את טענותיה של המערערת כנגד סמכותה של בעלת התפקיד ככל שמדובר בתביעת חוב המבוססת על פסק דין; בעלת התפקיד היתה רשאית, ואף מחובתה, להציץ מאחורי פסק הדין ולבחון את הסכומים שאושרו בו ואם מעוגנים בדין, על מנת לקיים את חובתה לברר באופן משביע רצון את תביעת החוב המונחת בפניה. זאת במיוחד ועסקינן בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, מבלי שתישמע גרסת החברה החייבת.
רכיב תביעת החוב המתייחס ל"כספי ביטוח מנהלים":
אכן, על פי המסמכים שהגישה המערערת לבעלת התפקיד לתמיכה בתביעת החוב שלה, החברה ביטחה את המערערת בפוליסת ביטוח מנהלים (קרן פנסיה), החל מאוקטובר 2004, שנוהלה כאמור בחברת מנורה. כמו כן, עולה מהמסמכים כי החברה אכן ניכתה משכרה של המערערת במהלך החודשים 10/2005 עד 11/2006 כספים שיועדו ל"מנורה" (ברובריקה שכותרתה ניכויי חובה בתלושי השכר שצורפו) ועל פי מסמכי חברת מנורה ( שני מסמכים שכותרתם "שאילתא למצב כספי של פוליסה" ומסמך שכותרתו "נתוני פוליסה") ניתן ללמוד על העדר הפרשות לפוליסה בה בוטחה המערערת בחלק מהתקופה האמורה. במצב דברים זה, זכות התביעה בגין העדר הפרשות בתקופה הנטענת מוקנית על פי הדין לחברת מנורה שאצלה מבוטחת המערערת בפוליסת ביטוח מנהלים;
שכן, המבוטחים הזכאים לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי הם "העובד" ו- "קופת גמל". חברת מנורה בענייננו עונה על הגדרת "קופת גמל" בסעיף 180 לחוק. לפי סעיף 184, זכאית קופת הגמל, במגבלות מסוימות, לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי בגין תשלומים סוציאליים שלא שולמו לה על ידי המעביד. המונח "חוב לקופת גמל" מוגדר בסעיף 180 באותו פרק של החוק כך: "תשלומים סוציאליים שלא הועברו לקופת גמל ופיצויי הלנת שכר לגביהם כאמור בסעיף 19 א'(ב) לחוק הגנת השכר". במסגרת הגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, תביעה בגין הכספים שלא העבירה החברה (המעביד) לקופת הגמל לזכותה של המערערת- הן חלקה של המערערת בכספים אלה ואשר גביהם נטען כאן כי נוכו משכרה של המערערת ולא הועברו לקופה והן חלקה של החברה, כמעסיק, בהם-
הנה תביעה של קופת הגמל מהמוסד לביטוח לאומי ולא של העובד.
אי לכך, כפי שקבעה בעלת התפקיד, היה על המערערת לפנות לחברה מנורה (שבה כאמור מנוהלת הפוליסה לביטוח מנהלים) על מנת שזו האחרונה תגיש תביעת חוב נפרדת לבעלת התפקיד בגין חובה של החברה כלפיה בגין התשלומים שאמורה היתה החברה להעביר לפוליסה לזכות המערערת בתקופה הנטענת (ראו עמדתי בפסק הדין שניתן בפרק (חי') 37733-02-10 הרוש נ' נשר (מפרק) ואח', מיום 5.7.10).
רכיב תביעת החוב המתייחס ל"פיצויי פיטורין":