פר"ק
בית המשפט המחוזי חיפה
|
32508-11-11
08/02/2012
|
בפני השופט:
ב. גילאור
|
| - נגד - |
התובע:
הנאא אבראהים
עו"ד מ. פלאח
|
הנתבע:
1. עו"ד רונן אביב - בעל תפקיד לבדיקת תביעות חוב
2. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
3. המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן
|
| פסק-דין |
בפני ערעור על החלטת המשיב 1 בתביעת החוב של המערערת, הטוענת שעבדה בחברה עובר לפירוקה.
צו פירוק לחברה ניתן ביום 10/10/10 לבקשת המערערת, בתיק פר"ק 18558-07-10. ביום 27/2/11 מונה המשיב 1 כבעל תפקיד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה שבפירוק (להלן: "בעל התפקיד").
המערערת הגישה תביעת חוב לשכר עבודה ופיצויי פיטורין לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") עבור התקופה 15/1/06-7/3/99 (להלן: "תקופת העבודה הראשונה") בסך כולל של 33,951 ש"ח בגין שכר עבודה הכולל: פדיון חופשה בסך 7,075 ש"ח; דמי הבראה בסך 1,620 ש"ח; הודעה מוקדמת בסך 2,642 ש"ח; דמי חגים בסך 1,650 ש"ח; הפרשי הצמדה בסך 3,000 ש"ח. כן נתבעו פיצויי פיטורין בסך 17,964 ש"ח.
לאחר הפסקה של כ-18 חודשים מתום תקופת העבודה הראשונה, שלאחריה פוטרה ביום 30/6/06, חזרה המערערת לעבוד בחברה לתקופה בת חודשיים (5/08-6/08) (להלן: "תקופת העבודה השנייה"), הגם שלטענתה עשתה זאת בטרם שילמה לה החברה את זכויותיה.
בעל התפקיד דחה את תביעת החוב במלואה. לדעתו חוב שכר העבודה נוצר לפני 12 החודשים הסמוכים שקדמו למועד ניתוק יחסי עובד-מעביד כנדרש בסעיף 183 לחוק. התביעה לפיצויי פיטורין נדחתה אף היא כי החוב נוצר באותה תקופה וכי הזמן הרב בו לא עבדה המערערת בחברה, בין תקופת העבודה הראשונה לתקופת העבודה השנייה, גרם לניתוק יחסי עובד-מעביד בין תקופות העבודה על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורין").
המערערת טוענת כי החלטת בעל התפקיד אינה סבירה. לדבריה, אין בעובדה שחזרה לעבוד בחברה למשך חודשיים בלבד, גם לאחר הפסקה ארוכה, בכדי לדחות את תביעתה לפי פרק ח'.
על מחלוקת זו נסב הערעור.
דינו של הערעור בעניין חוב שכר העבודה להידחות.
צודק בעל התפקיד בעמדתו כי עובד אינו רשאי לבחור על פי רצונו תקופה מסוימת מתוך ימי העסקתו על מנת לזכות בגמלה. זכאותו נבחנת על פי תקופת העסקתו שנתקיימה בסמוך לתום יחסי עובד מעביד או צו פירוק.
מדיווח על מעסיקים במל"ל שצורף לערעור (נספח ד'), ובהתאם להכרעת בעל התפקיד, עולה כי אין חולק שהמערערת חזרה לעבוד בחברה בשנית לאחר הפסקה של כ-18 חודשים.
סעיף 183 לחוק מגביל את התביעה לחוב שכר עבודה שנוצר ב-12 החודשים שקדמו בתכוף למועד בו נותקו יחסי עובד-מעביד.
מועד ניתוק יחסי עובד-מעביד היה בתום תקופת העבודה השנייה, בסוף חודש 6/2008, לאחר שחלפו 12 חודשים. קביעה זו אף מתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של החוק.
אין ראיה לדרישות המערערת לקבלת זכויותיה מהחברה לאחר תקופת העבודה הראשונה כפי שטענה, מלבד דרישה שנעשתה רק לאחר תקופת העבודה השנייה במכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים (נספח א' להודעת הערעור). יתרה מכך, המערערת שבה לעבוד בחברה, מבלי ששולמו זכויותיה לאחר תקופה ממושכת של כ-18 חודשים.
אשר לפיצויי הפיטורין - בעל התפקיד סבור כי הזמן שחלף מתום תקופת העבודה הראשונה עד לתקופה שאחריה - כ-18 חודשים - הביא לניתוק יחסי עובד-מעביד על פי סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורין. על כן לשיטתו, מאחר והחוב לפיצויי פיטורין נוצר בתקופת העבודה הראשונה, דינו כדין חוב שכר העבודה כאמור.
דין הערעור בעניין פיצויי הפיטורין להתקבל.
אמנם יש טעם בגישת בעל התפקיד כי גלגול תוצאות אי עמידתה של המערערת על זכויותיה במועד לפתחו של הציבור שידרש לשאת באמצעות המל"ל בתשלום זכויותיה, מחטיא במידה מסוימת את תכלית פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995. מטרת החוק להגן על עובדים אשר נקלעו למצב בו מעבידם אינו יכול עוד, עקב חדלות פירעונו, לשלם להם את זכויותיהם. אך דעתי היא, כעמדת המל"ל, שההגבלה של תשלום בגין 12 החודשים שקדמו לסיום יחסי עובד ומעביד הינה אך ורק לזכאות לחוב שכר עבודה. הגבלה זו אינה חלה על זכאותה לפיצויי פיטורין, גם אם הוא נוצר בתקופת העבודה הראשונה.
אשר על כן, ובהסכמת המל"ל, זכאית המערערת לפיצויי פיטורין בגין עבודתה בתקופה מ-7/3/99 ועד 15/1/06.
על אף התוצאה לא יהיה צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ב, 08 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.