רקע כללי
1. המערער, יונתן בן-ארצי, הורשע בבית הדין המחוזי מ"ש מטכ"ל בסירוב לקיים פקודה, לפי סעיף 122 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: "החש"צ"). הוטלו עליו שני חודשי מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך 2,000ש"ח. הערעור מופנה כלפי ההרשעה, ולחלופין באשר למידת העונש.
מזה כחמש שנים, המערער יוצא ובא בפני "ועדת המצפון הצבאית" (להלן: "הוועדה"), בפני בית המשפט העליון, בבתי-דין צבאיים ובית הכלא. עניינו נדון בפני ארבע ועדות, בארבע עתירות שנדונו בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, ובהליך פלילי, בערכאה קמא ובערעור, נשוא דיוננו. במהלך תקופה זו ריצה המערער 196 ימי מחבוש לאחר שנדון, שבע פעמים, בדין משמעתי, וכן תקופה של עשרה חודשים ב"מעצר פתוח", ביחידה צבאית.
הליכי הערעור הפלילי לפנינו נגזרים, במידה רבה, מהמסכת המנהלית; זו שנדונה בוועדות הצבאיות, ובגינה הוגשו העתירות לבג"צ. על-כן, קודם לפתיחת הדיון בהליך המשפטי, הפלילי, שלפנינו, שומה עלינו להרחיב את היריעה העובדתית, ולהציג את ההחלטות שהתקבלו בוועדות השונות ואת החלטות בג"צ בעתירות שהוגשו בעטיין.
העובדות
2. המערער פנה, בשלהי שנת 1999, עת היה נער בן 17, באמצעות הוריו, פרופסור מתניה ועפרה בן ארצי, למפקד לשכת הגיוס בירושלים, בבקשה לקבלת פטור מן השירות הצבאי, אשר נומקה בטעמים המצטברים הבאים:
"א. יונתן הוא בעל השקפת עולם פאציפיסטית עמוקה מגיל צעיר מאוד. הוא סירב להשתתף בכל קורס (כגון ג'ודו) או פעילות (כגון גדנ"ע) שכללו מעשי אלימות. הוא אימץ את השקפת עולמנו, המחייבת הימנעות מפעילות אלימה בכל מחיר.
ב. השקפת עולמנו הפאציפיסטית באה לידי ביטוי בקשרינו האמיצים עם כל אותן קבוצות האוכלוסייה, יהודית כפלשתינאית, הדוגלות בשלום. יש לנו מספר רב מאוד של ידידים פלשתינאים, המבקרים רבות בביתנו. לא נסכים, אנחנו ויונתן, כי הוא יגויס למעשים קשים כנגד ידידינו אלה ובני משפחותיהם.
ג. אחיה היחיד של עפרה בן-ארצי (צבי קסטלר) היה מפקד בצנחנים ונהרג בקרב עם לוחמי גרילה פלשתינאים בבקעת הירדן. לא נסכים (מבחינה רציונלית ונפשית) כי אירוע כזה יחזור, חס וחלילה, במשפחתנו.
ד. ליונתן פגם חמור בלב, המחייב בדיקות תקופתיות שנתיות מקיפות. הוא חשוף לדלקת קרום הלב עם כל שריטה קלה. רופאו, ד"ר גלזר, בכיר הרופאים למחלות לב של ילדים ונוער בארץ, הורה לו לקחת מנות גדושות של אנטיביוטיקה אפילו לפני ניקוי שיניים שיגרתי לגמרי.
מעבר לכל אלה, כל המכיר את יונתן, חבריו ומוריו בביה"ס, יוכלו להעיד כי הוא חסר כל התאמה לכל צורה של משמעת צבאית. הוא עצמו נחוש בדעתו שלא להכנע למסגרת הבלתי-מתאימה הזאת.
אנו בטוחים כי שיקול-דעת אחראי מטעמך ומטעם שלטונות הצבא יביאו למסקנה כי מוטב שיונתן לא יגויס כלל, ללא עוגמת-נפש מיותרת לכולנו".
3. הוועדה קיימה דיון בעניינו של המערער ביום 29.5.00, שבסופו החליטה, כי הוא אינו מגובש בדעותיו, ועל-כן, דחתה את גיוסו בשנה. בחלוף שנה, פנה המערער שנית אל הוועדה, אשר התכנסה ביום 3.06.01 וראיינה אותו. בהחלטתה השנייה קבעה הוועדה, כי אין מקום להעניק למערער פטור משירות בטחון ודחתה את בקשתו. הוועדה קבעה, בין היתר, כי: "העמדות אותן הציג המלש"ב הינן עמדות בלתי מגובשות אשר אין בהן כדי להוות עילה לפטור משירות ביטחון".
4. המערער תקף את החלטת ועדת המצפון השנייה בבית המשפט העליון (בג"צ 6065/01
בן ארצי נ' שר הבטחון ואח' (לא פורסם). להלן: "הבג"צ הראשון").
עם פתיחת הדיון בפני בית-המשפט, פנו השופטים הנכבדים אל המערער והודיעו לו שלא ידונו בעתירתו, אם לא יחזור בו מההצהרה הכתובה בעתירה, לפיה בכל מקרה, וללא קשר לפסיקת בג"צ בעתירה, הוא יסרב להתגייס. נוכח זאת, הצהיר בא כוחו (דאז) של המערער בפני בית המשפט, כי הוא
חוזר בו מהצהרתו זו.
לאחר שמיעת העתירה לגופה, ובסיומו של הדיון בע"פ, הגיעו הצדדים לידי ההסכמה דלהלן:
"יוזמן העותר לשימוע נוסף בפני הוועדה למתן פטור משירות ביטחון מטעמי מצפון. השימוע יתקיים בפני הוועדה, באותו ההרכב, ובמסגרתו יורשה העותר להיות מיוצג על-ידי עורך-דין, כמקובל על-פי נהלי הוועדה, וכן להגיש ראיות (בנוסף לשמיעת דברי העותר עצמו). בעקבות השימוע תיתן הוועדה החלטה חדשה בבקשת העותר לפטור משירות ביטחון".
5. בהתאם להחלטת בית המשפט, קיימה הוועדה, ביום 27.11.01, דיון
שלישי בעניינו של המערער. בפני הוועדה העידו המערער והוריו, וכן הוגשו לה חוות-דעת שנכתבו על-ידי פרופ' מ' הרסגור ופרופ' ח' גנז. ביום 9.12.01 פרסמה הוועדה את החלטתה, בה דחתה את בקשת המערער לפטרו משירות בטחון שכן:
"העומד בבסיס טענותיו של יונתן אינו פציפיזם המצדיק הענקת פטור משירות בטחון או הקלות בשירות, כי אם חוסר יכולת להסתגל למערכות, חברתיות כמו גם סמכותיות...הוועדה התרשמה כי יונתן מסרב לקחת חלק בפעילויות כופות, בין אם בסופו של דבר הפעילות הולמת את עמדתו האידאולוגית ובין אם לאו. לא מהותה של הפעילות עומד בבסיס התנגדותו לקחת בה חלק, כי אם עצם החובה להשתתף בה... ניכר כי יונתן אינו מהסס להיכנס לעימותים חריפים ומאבקים עם המערכת ועם החברה הסובבת אותו והכל על רקע הקושי הקיים אצלו לקבלת תכתיבים, ולפעול באופן הסותר את רצונותיו המיידיים... שיקול נוסף אשר עומד מאחורי פנייתו של יונתן לוועדה הוא שיקול של נוחות אישית. יונתן לומד באוניברסיטה... יונתן סבור כי זוהי הדרך לתרום לחברה, ופוסל כל דרך אחרת... הוועדה לא הופתעה לשמוע כי יונתן... לא יתרום כל תרומה בלתי תלויה לחברה... לא פציפיזם עומד בבסיס בקשתו של יונתן, כי אם סירוב לבצע כל פעולה רק בשל העובדה שביצוע הפעולה אינו נתון לבחירתו המלאה, ואינו הולם את רצונותיו".
לבסוף, ציינה הוועדה:
"לסיכום, לאחר עיון במכלול החומר שהונח בפניה, מצאה הוועדה כי לא טעמים שבמצפון הם העומדים בבסיס פנייתו של יונתן, כי אם טעמים אחרים, כפי שנסקרו לעיל... לפיכך, החליטה הוועדה שלא להיעתר לבקשתו של יונתן."