כללי
זהו פסק-דין בערעור התביעה על קולת עונש המאסר אשר נגזר לטור' מנחם בקוש (להלן - המערער) בבית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז בגין הרשעתו, על פי הודאתו, בעברה של כניסה לשטח מסוגר, לפי תקנה 125 ותקנה 69 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, בעברה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(2) וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעברה של העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין.
בגין הרשעתו בעברות אלו הוטלו על המשיב ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.
עובדות המקרה
העובדות אשר עמדו בבסיס ההרשעה הן כדלקמן -
ביום 18/11/2008 הוציא מח"ט בנימין, מתוקף סמכותו כמפקד צבאי צו "הכרזה בדבר סגירת שטח" לגבי שטח שמדרום למאחז "עדי עד" שבאזור יהודה ושומרון. צו זה עמד בתוקפו מיום 18/11/2008 בשעה 6:00 ועד יום 2/12/2008 בשעה 00:00.
ביום 18/11/2008 הגיעו למאחז הנ"ל אנשי כוחות הביטחון (שוטרי משטרת ישראל ובהם אנשי משמר הגבול ויחידות סיור מיוחדות), על מנת לפנות בנייה בלתי חוקית אשר בוצעה במקום.
המשיב, המשרת כחייל בצה"ל החל בחודש יוני 2008, מתגורר במאחז "עדי עד". הוא היה אותה עת בדרכו לבסיסו. נודע לו על פעולתם של אנשי כוחות הביטחון מהודעת טקסט אשר נשלחה אליו מ"מוקד השולח הודעות כשיש פינויים". לפיכך סב על עקביו והגיע למקום. עם הגעתו למקום נכנס המשיב אל השטח המסוגר כשהוא לובש מדי צה"ל וחמוש בכלי נשק צבאי. הוא התעמת עם כוחות הביטחון מילולית ופיזית. משנוכח בכך שמכולה השייכת לו נהרסה, הוא השמיע דברי קללה ודברי גנאי כלפי כוחות הביטחון במטרה שיחדלו ממעשיהם. בין היתר צעק כי הם "פועלים נגד תורת ישראל", כי "ה' לא יסלח לכם", וכי "לא יהיה לכם חלק בעולם הבא".
המשיב זוהה על ידי מפקד פלוגת מג"ב במקום באמצעות תעודת החוגר שלו, והאחרון נטל ממנו את המחסנית ואף הורה לו לעזוב את המקום. קצין זה הסביר למשיב כי הוא איננו רשאי לשהות במקום וכי כדאי שיעזוב אותו טרם שיסתבך.
סמח"ט בנימין, אשר נכח במקום, התריע אף הוא באוזני המשיב כי עליו לעזוב את המקום, וכי ייעצר שכן הוצא "צו אלוף" האוסר על השהייה בשטח. המשיב ענה לסמח"ט כי הוא "לא מעניין אותו ולא האלוף מעניין אותו כי הוא מגן על האדמה של ארץ ישראל". המשיב המשיך לנסות להתנגד לפעולת הכוחות תוך שהוא מנסה לפרוץ את "טבעת האבטחה" ולהיכנס לתוך "המעגל הפנימי" של אזור הפינוי, אף שנהדף ונדחף החוצה על ידי שוטרים וחיילים במקום. אחר כך אמר המשיב לנוכחים במקום כי הוא יפקיד את נשקו האישי בבית וישוב למקום כאזרח וכך יוכל להמשיך להתנגד למעשי כוחות הביטחון.
סמח"ט בנימין הודיע למפקדת הגדוד שעל חייליו נמנה המשיב, שהלה מפריע לפינוי; לפיכך יצר מפקד פלוגתו קשר טלפוני עם המשיב והורה לו להתרחק מהמקום ולזכור שהוא חייל גם אם איננו לובש מדים. המ"פ הנחה את המשיב למסור את נשקו האישי (אשר כבר לא היה בידיו) לידי הסמח"ט, אך האחרון כבר עזב את המקום.
מפקד פלוגת מג"ב דרש מהמשיב למסור לידיו את נשקו, אך המשיב החל בורח מפניו. כשנתפס, התנגד המשיב והשתולל עד אשר הופל ארצה. הוא עוכב במקום למשך מספר דקות, אך שוחרר לדרכו מחשש שמעצרו יגרום לתסיסה בקרב תושבי המאחז האחרים.
לאחר שאנשי כוחות הביטחון החלו עוזבים את המאחז לכיוון דרך אלון, המשיב ואדם נוסף הניחו על הארץ אבנים עד שחסמו את הדרך. בכך מנעו מן הכוחות את המשך הנסיעה ואילצו אותם לצאת מהרכב על מנת לפנות את הדרך. בשלב זה טיפסו השניים במעלה הגבעה הסמוכה לשולי הדרך. המשיב החל מיידה אבנים לעבר אנשי מג"ב אשר יצאו מרכבם במטרה לפנות את המכשול.
שניים מהשוטרים החלו רודפים אחר המשיב, אך הוא נמלט לתוך המאחז.
משעזבו הכוחות את המקום, התקשר המשיב אל מפקד פלוגתו. המפקד הנחה אותו להניח את הנשק נעול בביתו ולהישאר זמין להוראות נוספות. המשיב אישר כי יעשה כפי שהונחה. הוא נשמע למפקדו נסער ובוכה.
נגד המשיב נפתחה חקירה לאחר שקצין משטרה מסר הודעה שלפיה הוא זוהה מיידה אבנים לעבר הכוחות. המשיב נחקר והכחיש טענה זו. הוא טען כי השוטרים אשר זיהו אותו שיקרו שכן הם "פושעים, גנבים ושקרנים". המשיב הודה, עם זאת, כי נכח במקום ביודעו כי חל עליו איסור לעשות כן, וכי התנגד לביצוע הפינוי והשמיע דברי קללה וגידוף. הוא השיב גם כי "לא מעניין אותו" ששהה במקום שלא כדין, שכן האירוע נגד את ערכי צה"ל והתורה.
עברו של המשיב
המשיב עמד לדין בחודש ספטמבר 2008 בגין עברה של התפרעות, שעבר בחודש אפריל 2005. עניינה של עברה זו בהתקהלות בירושלים שבה השתתף המשיב, ואשר במסגרתה ניסה להבעיר צמיג באמצעות בקבוק בנזין שהיה ברשותו וברשות חבריו. מעשה זה הופסק על ידי השוטרים במקום. נגזר לו (בלא הרשעה) עונש של שירות לתועלת הציבור למשך 80 שעות מתוך התחשבות בכך שזו הייתה לו עברה ראשונה ובהתחשב בהמלצת שירות המבחן, אשר הושתתה על ההערכה שהוא הפיק לקחו מהאירוע, ועל שירותו בצה"ל.
בפני קצין שיפוט נדון המשיב בחודש יולי 2008 לעונש ריתוק בגין עברה שעניינה אי קיום פקודה.
מצבו הרפואי, המשפחתי והכלכלי של המשיב
המשיב, כעולה מהראיות אשר הוצגו לפני הערכאה הראשונה, סובל מאסטמה, אך מגלה מוטיבציה גדולה לשירות כתומך לחימה.
מחוות דעת מש"קית ת"ש עלה כי הוא משרת באופן מלא ותקין חרף היותו נשוי ואב לתינוקת. אשתו של המשיב סיפרה בבית-הדין כי הפסקת הסיוע הכלכלי עקב מעצרו של המשיב גרמה להידרדרות במצב הכלכלי בבית; היא סיפרה שהיא שרויה במצוקה נפשית.
נימוקי הערכאה הראשונה בגזרת הדין
בית-הדין קמא הנכבד עמד על הכיעור והחומרה שבמעשיו של המשיב. הוא עמד על כך שהמשיב הגיע למקום האירוע
במכוון ולא באקראי; בית-הדין עמד על החומרה הטמונה במעשה התנגדות מילולית ופיזית לפעולה חוקית של כוחות הביטחון תוך השמעת דברי עלבון וקללה. בית-הדין ציין כי כל הניסיונות לשכנע את המשיב להפסיק את מעשיו עלו בתוהו, וכי לא היה ניתן לגרום לו להפסיקם אלא על ידי הפלתו ארצה. מעשים של הפרעה מכוונת לפעולת כוחות הביטחון
המסכנים את שלמות גופם ופוגעים בכבודם ראויים להוקעה ולענישה.