פסק-דין בתיק ע' 1830/10

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו:

בפנינו ערעור הסנגוריה המכוון נגד הכרעת דינו של בימ"ש קמא וכן נגד חומרת העונש.

ההליכים בבימ"ש קמא

עם תום ניהול משפט הוכחות, הרשיע בימ"ש קמא את המערער בשמונה מתוך תשע העבירות שיוחסו לו ואשר עניינן חברותו ופעילותו בגדודי חללי אל אקצה החל משנת 2005 ועד מעצרו (פרט האישום הראשון), יידוי אבנים בשבע או שמונה הזדמנויות (פרט האישום השני), ייצור וזריקת בקבוקי תבעירה לעבר כלי רכב צבאיים (פרטי אישום 3 ו-4), ייצור מטען צינור וקשירת קשר להשליכו לעבר עמדת השמירה ביישוב מגדל עוז (פרטי האישום 6 ו-7). בהמשך ביקש המערער מאימו להשליך את המטען לפח הזבל במטרה למנוע את תפיסתו על ידי הצבא (פרט האישום התשיעי). כן הורשע המערער בעבירה של ירי לעבר אדם, בכך שבמחצית שנת 2007, יצא עם שניים מחבריו לבצע פיגוע ירי לעבר עמדת שמירה ביישוב יהודי הסמוך למקום מגוריו, בית פג'אר. באירוע זה שימש המערער כתצפיתן בעת שחברו ירה באמצעות נשק מאולתר לעבר העמדה, כאמור. המערער זוכה על ידי בימ"ש קמא מעבירה נוספת של זריקת חפץ מבעיר.

על יסוד הרשעה זו, הטיל בימ"ש קמא על המערער 66 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה.

טיעוני הצדדים בערעור

כאמור, סבור הסנגור כי שגה בימ"ש קמא בקביעותיו, הן במישור הכרעת הדין והן באשר לעונש. הסנגור העלה שורה של טענות נגד הכרעת הדין, אשר העיקריות שבהן נוגעות להעדר תוספת ראייתית הולמת להודאותיו של המערער בחקירתו, העדר ראיות חפציות התומכות בביצוע העבירות כאמור, ולהעדר תשתית ראייתית לביצוע הירי כמתואר לעיל. בעניין אחרון זה הפנה הסנגור לתיקו של היורה הנטען, אסעד תואבתה, אשר זוכה על ידי ערכאה ראשונה.

באשר לעונש, סבר הסנגור כי ביהמ"ש החמיר עם המערער הרבה מעבר למידה הראויה. זאת במיוחד לנוכח רמת הענישה המקובלת בעבירות דומות והעונשים שנקבעו בעניינם של שותפים לעבירות דומות.

התביעה הצבאית סמכה את ידיה על הכרעת הדין תוך שהפנתה לאמרותיו של העד עימאד טקאטקה כמחזקות את ההודאות. כן טען התובע כי העונש שנגזר רחוק מלהיות מהמחמירים. לבסוף, חלק התובע על קביעת הסנגור כי התקדימים שהוצגו על ידו נוגעים למשפטם של שותפים לפרשה. לאור האמור, ביקש התובע לדחות את הערעור על שני חלקיו.

דיון והכרעה

הערעור על הכרעת הדין

לא מצאנו עילה להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא.

בהכרעת דינו ניתח בימ"ש קמא את התשתית הראייתית שעמדה בפניו, הכריע על יסוד העדויות שנשמעו על ידו כי יש לתת משקל מלא להודאות המערער במשטרת ישראל ומצא "דבר מה נוסף" לאמרות אלה בדמות האישור לחלק מהעבירות המצוי בדבריו של העד עימאד טקאטקה הנ"ל.

מן הצורך להזכיר כי התוספת הראייתית הדרושה להודאה, אותו "דבר מה נוסף", מטרתה לאמת את הדברים שנמסרו על ידי הנאשם ולהסיר את החשש כי בדה אותן מליבו. לאור זאת, אין דרישה כי תוספת זו תכוון כלפי עבירה ספציפית או כלפי כל עבירה ועבירה בה הודה הנאשם ודי אם יהא בדברים כדי למלא אחר מבחן אמיתות ההודאה.

במקרה דנן, כאשר ביהמ"ש העניק משקל מלא להודאה, אין ספק כי אימות חלק מהודאה זו די בו כדי למלא אחר דרישת התוספת הראייתית.

בימ"ש קמא זיכה את המערער על יסוד מחדלי הרשויות מלתור אחר ראיות חפציות הקשורות לאירוע המתואר בפרט האישום השמיני. מבלי לחוות דעה באשר למסקנה זו של ביהמ"ש אשר אינה עומדת לבחינתנו, יש לציין כי בשונה מאירוע זה, לגביו צוינו פרטים שלימדו על האפשרות הסבירה כי קיימות ראיות חפציות כאמור, מאפייני יתר העבירות אינם מאפשרים לקבוע באופן דומה. בהעדר סבירות לקיום ראיות חפציות, אין לומר כי חל מחדל במעשי הגוף החוקר כאשר לא תר אחר ראיות שספק רב אם קיימות כלל. משכך ולנוכח מסקנות ביהמ"ש בנוגע למשקל הראיות, יש לקבוע כי התביעה עמדה במבחן הראיה המספקת הדרוש להרשעה.

אגב כך מהראוי לציין כי הסנגור, ברוב הגינותו, הניח בפנינו את פסק דינו של בימ"ש זה במסגרתו התקבל ערעור התביעה נגד זיכוי מעורב אחר בירי, אסעד תואבתה (עד"י 1984/10, התוב"ץ נ' תואבתה).

ואכן, טענתו השלישית של הסנגור בנוגע לדיות הראיות להוכחת עבירת הירי אף היא אינה יכולה להתקבל. אמנם, אין בנמצא ראיה קבילה ישירה לביצוע הירי. אולם, די בהצבר הראיות הישירות והנסיבתיות אודות האירוע כולו על מנת לבסס את העבירה האמורה. המערער מודה כי קשר עם חבריו לבצע פיגוע ירי לעבר עמדת השומר באחד הישובים. המערער מוסר כי הלך עם חברו, שהיה מצויד ברובה מאולתר, לאזור הנמצא בקרבת מקום לעמדה זו. המערער אף מציין כי לאחר שתפס את עמדתו כתצפיתן שמע ירי. לבסוף, ניתן אף להתחשב בעובדה שחברו חזר מיד לאחר מכן, גם אם הודעתו בפני המערער כי ביצע את הירי נותרת עדות מפי השמועה בעניינו של המערער דידן. מהעובדות האמורות מתחייבת המסקנה ההגיונית היחידה כי אכן התוכנית שנרקמה יצאה אל הפועל ובוצע ירי כאמור. על כן, לא מצאתי פגם בהרשעת המערער בעבירה זו.

העולה מן המקובץ כי אין אחיזה לערעור ההגנה נגד הכרעת הדין.