1. העותרת עתרה כי בית המשפט יבטל את החלטת המשיב 1 מיום 29.7.07 (להלן: "
ההחלטה"). בהחלטה דחה המשיב 1 את בקשת העותרת להתיר לה, בהתאם לס' 110 (א) (2) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה -1965, לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: "
המועצה הארצית") על החלטת המשיבה 2 (להלן: "
הוועדה המחוזית") לאשר למתן תוקף את תוכנית מס' מד/1/3 (להלן: "
התוכנית").
2. התוכנית מתייחסת להקמת תחנת תדלוק על כביש 443. העותרת טוענת כי התחנה המיועדת לקום על שטחים המיועדים על פי תוכנית מתאר תמ"מ 2/3ג' לאזור יער. העותרת טענה כי תוכנית המיתאר לאזור המרכז החילה על שטחי היער נושא התוכנית, את תוכנית המיתאר הארצית ליערות - תמ"א 22. לטענת העותרת, הוועדה המחוזית התעלמה מתחולתן של תוכניות מיתאר ארציות ומחוזיות, ולכן לא היתה לה סמכות לשנות את הייעוד מיער לתחנת תדלוק, אלא בכפוף לתנאים שנקבעו בתוכניות.
לכן, העותרת מבקשת כי בית המשפט יקבע כי היה מקום לתת לה רשות לערור על החלטת הוועדה המחוזית - למועצה הארצית, שהיא המוסד התכנוני העליון.
3. יובהר בראשית הדברים כי ההחלטה נושא העתירה דנן היא החלטה שלא לתת לעותרת רשות לערור על החלטת הוועדה המחוזית. לכן, אין מקום לכך שבית המשפט יקבע באופן פוזיטיבי את עמדתו במחלוקות שנפלו בין הצדדים ושיפורטו להלן. בית המשפט נדרש לבחון את השאלה האם מן הראוי לתת רשות ערעור למועצה הארצית, ואם התשובה לשאלה זו תהיה בחיוב - כי אז יהיה מקום כי המועצה הארצית, שהיא הגוף התכנוני הרלוונטי, ייתן את דעתו לכל המחלוקות הפרשניות שבין הצדדים, ויכריע בהן.
ההליכים הקודמים
- הוועדה המחוזית קיימה דיון בהתנגדות קודמת של העותרת לתוכנית, התנגדות שנסמכה על נימוקים אחרים. התנגדות זו נדחתה (ר' ההחלטה נספח ג'2 לעתירה). גם על החלטת הדחייה הקודמת בקשה העותרת כי תינתן לה רשות לערער, ובקשתה נדחתה (נספח ד' 2 לעתירה). העותרת הגישה עתירה קודמת לבית המשפט ביחס להחלטה זו (להלן: "
העתירה הקודמת"), שנדונה בפני כב' השופט דר. ורדי (עת"מ 2628/06). העתירה הקודמת נדחתה (ר' את פסה"ד נספח ה'2 לעתירה).
5. לאחר שהעתירה הקודמת נדחתה, הפנה המשיב 3, מינהל התכנון של משרד הפנים, את תשומת לבה של הוועדה המחוזית לכך שנפלו פגמים בתוכנית, והוא הורה לוועדה המחוזית לדון מחדש בתוכנית. העותרת הוזמנה לדיון הנוסף, והעלתה את טענותיה בהתנגדות לה. ביום 13.6.07 החליטה הוועדה המחוזית לדחות את התנגדות העותרת. העותרת שבה והגישה בקשה להתיר לה לערור למועצה הארצית, ובקשתה זו נדחתה ביום 29.7.07 - זוהי ההחלטה נושא העתירה הנוכחית.
טענות העותרת
6. העותרת היא בעלת שתי תחנות תדלוק הסמוכות לתחנה נושא העתירה דנן, ומכאן זכות העמידה שלה. העותרת טענה, כאמור, כי התוכנית נושא העתירה מהווה שינוי שלא כדין לתוכניות מיתאר מחוזיות - תמ"מ 2/3ג', ותמ"מ 21/3. שינוי תוכניות המיתאר הללו מחייב, כך נטען, אישור של המועצה הארצית לתכנון ובניה, ומשאישור כזה לא התקבל, התוכנית לא היתה יכולה להתקבל.
7. העותרת טענה כי המקרקעין עליהם התחנה אמורה לקום מיועדים לאזור יער, ולכן לא ניתן להקים עליהם תחנת תדלוק. לטענתה, תוכנית המיתאר תמ"מ 3/2ג' קבעה בס' 11.2.2 בה את ייעוד המקרקעין ל"
שטח המיועד לנטיעת עצים ושיחים ליצירת יער". כן טוענת העותרת כי על השטח חלה תוכנית תמ"מ 21/3 המאמצת את ייעוד היער שנקבע בתמ"מ 3/2ג', ומחילה את הוראותיה של תמ"א 22 על שטחי היער בתוכנית.
8. העותרת טוענת כי שינוי הייעוד בשטח התחנה נאסר מכוח הוראות תמ"א 22 - וזאת הן לאור ס' 9ב' לתמ"א 22 (שאוסר על שינוי ייעוד של שטח שהוא מעל עשירית משטח היער), והן לאור שינוי מספר 1 לתמ"א 22 (להלן: "
שינוי מס'
1"). מכוח שינוי מספר 1, כך נטען, נקבעו תנאים לשינוי ייעודו של יער נטע אדם מוצע, תנאים שהתוכנית דנן לא עמדה לפחות בשניים מהם - לא הוצעה חטיבת קרקע חלופית ליער, ולא ניתנה הסכמה של המועצה הארצית (ר' ס' 9א' לשינוי מס' 1, ס"ק א' וס"ק ה').
9. העותרת טוענת גם כי התוכנית איננה תואמת את הוראות תיקון מס' 4 לתמ"א 18, ביחס לטווחים המותרים לחיבורי כניסה ויציאה לתחנות דלק הממוקמות בקרבה לצמתים. בית המשפט כבר דחה טענות אלה של העותרת בעתירה הקודמת שהיא הגישה, אולם לטענתה של העותרת, אם יוחלט להתיר דיון במועצה הארצית, גם עניינים אלה צריכים להבחן על ידיה.
העותרת טענה כי ההחלטה שלא לתת לה רשות ערעור איננה סבירה, וכי אישור התוכנית יוצר השפעה סביבתית ניכרת, ולא רק על העיר מודיעין.
טענות המשיבים
10 מנגד טענו המשיבים, כי יש לדחות את העתירה. הם טענו כי העותרת לא באה לבית המשפט בניקיון כפיים, שכן בעתירה הקודמת היא הסתירה את היותה בעלת ענין כלכלי בתחנות תדלוק סמוכות מתחרות. עוד נטען כי העותרת הוזמנה לדיון הנוסף של הוועדה המחוזית לפנים משורת הדין, ולמעשה כלל לא היה מקום להזמינה. עוד נטען כי העותרת השתהתה בהגשת העתירה, שכן העתירה הוגשה 46 יום לאחר משלוח ההודעה על ההחלטה, מה עוד שהיה מקום בנסיבות הענין כי העתירה תוגש במועד מוקדם הרבה יותר.
11. לגופו של ענין טענו המשיבים, כי בהתאם לתיקון 4 בתמ"א 18, אם לא נקבעו בתוכנית מיתאר הוראות בדבר תחנת דלק, לא יהיה צורך מטעם זה בלבד, בשינוי תוכנית מיתאר לצורך הפקדת תוכנית לתחנת דלק.
באשר לתמ"מ 2/3ג', נטען כי יש ניתן היה לאשר את התוכנית דנן גם לאור הוראותיה של תמ"מ 2/3 ג'. באשר לתוכנית תמ"מ 21/3, נטען כי היא איננה חלה, ולו היתה חלה, אחד השימושים המותרים על פיה הוא "תחנת תדלוק".
באשר לתמ"א 22, נטען כי היא איננה מייעדת את השטח ליער. לו היתה תמ"א 22 חלה בעקיפין, הרי היה מקום לאפשר את השינוי, לאור הוראות תמ"מ 3/2ג'. זאת ועוד, תמ"א 22 מתירה את שינוי הייעוד של עשירית משטח היער - וכאלה הן הנסיבות בענייננו.
מתי תינתן רשות ערעור למועצה הארצית
?
12. המשיבים טענו כי אין מקום למתן רשות ערעור על החלטת הוועדה המחוזית, שכן - כפי שנקבע כבר על ידי כב' השופט ורדי בעתירה הקודמת, אין מדובר בנושא עקרוני שהוא במחלוקת ציבורית קשה, אלא בתוכנית נקודתית שאין לה השפעה רחבה.
13. סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, קובע כי ליו"ר הועדה המחוזית רשות לשקול בקשה למתן רשות לערור על החלטתה של הועדה המחוזית בפני המועצה הארצית. המחוקק לא קבע מהם השיקולים שעליו לשקול ביחס לכך.
14. בעבר הובעו בבתי המשפט המחוזיים דעות שונות בענין זה.