בפני עתירה נגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה, הועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה עירון ונגד המועצה המקומית מעלה עירון, במסגרתה מבקש העותר לבטל חלק מתוכנית מתאר מס' ענ/960 (להלן: "תוכנית המתאר") הנוגע לחלקו של העותר בחלקת קרקע הידועה כחלקה 9 בגוש 20393 מאדמות ביאדה (להלן: "חלקת הקרקע").
העותר טען כי בתוכנית המתאר, אשר הופקדה בשנת בתאריך 21.1.2007 (להלן: "התוכנית המופקדת"), לא נכללה חלקת הקרקע שלו במתחם האיחוד והחלוקה שנקבע בתוכנית. העותר, אשר התעניין בתוכנית, בדק את התוכנית המופקדת, ומצא כי חלקו בקרקע מיועד במלואו מחקלאות למגורים. העותר הסתמך על כך, ולא ביקש להשיג על התוכנית המופקדת.
התוכנית אושרה ביום 26.6.2011, ופורסמה סמוך לאחר מכן.
באפריל 2013, עת ביקש העותר לבחון אפשרות בנייה בקרקע הנ"ל, הופתע לגלות כי הוכנסו בתוכנית שינויים מהותיים, אשר השפיעו לרעה על חלקת הקרקע של העותר ועניינם הכללת חלקו של העותר במתחם האיחוד והחלוקה, וכן הכללת שטח ציבורי מופקע בחלקתו. (להלן: "התוכנית המאושרת").
לטענת העותר, שינויים אלו לא היו בשלבים המוקדמים, והם הוכנסו רק במסגרת שלב אישור התוכנית, מבלי ליידע את העותר או לאפשר לו זכות התנגדות לעותר, בכך פעלה משיבה 1 שלא כדין ולא ננקט הליך בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
לטענת העותר אי נקיטת הליכי הפקדה לגבי התוכנית המאושרת, ואי מתן המזדמנות להתנגד, מהווה פגיעה חמורה בזכותו של העותר להישמע, וכן מהווה פגיעה בעקרון השקיפות וששיתוף הציבור בהליכי התכנון.
עוד טען העותר כי צירוף חלקת הקרקע שלו, חלקה אשר מאושרת לבנייה, למתחם האיחוד והחלוקה, עומד בסתירה להחלטת משיבה 1 עצמה, עת החליטה להוציא ממתחם האיחוד והחלוקה שטחים מאושרים לבנייה.
בתשובה לטענות העותר, טענה הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (להלן: "משיבה 1"), בתגובתה, כי עתירתו של העותר לוקה בשיהוי ניכר לנוכח העובדה כי מדובר בתוכנית שאושרה לפני למעלה משלוש שנים, ופורסמה כבר לפני כשנתיים. בנוסף, פתיחה מחדש של הליכי התכנון בשלב זה עלולה להביא לפגיעה של אינטרס ההסתמכות של בעלי הקרקע וגורמים אחרים על התוכנית.
בנוסף, טענה משיבה 1 כי העותר אינו נקי כפיים נוכח העובדה כי הגיש התנגדות לתוכנית כבר בשנת 2009. המשיבה הדגישה כי ההודעה על הוספת שטח ציבורי והפיכת המתחם לאיחוד וחלוקה נשלחה לכל בעלי הזכויות הרלוונטיים לתוכנית, ועל סמך אותה הודעה, הגישה העותר התנגדות לחלק אחר במסגרת התוכנית.
לעניין הפעלת סעיף 106(ב) לחוק תכנון ובניה, טענה משיבה 1 כי היא אינה מחויבת לפעול על פיו, והדבר נתון לשיקול דעתה של הועדה המחוזית, כך לנוכח לשון הסעיף.
עוד טענה משיבה 1, בהסתמך על הפסיקה, כי לא חלה חובה לשמוע את התנגדותו של מי שכבר התנגד במסגרת תוכנית המתאר. משיבה 1 הדגישה כי העותר ידע שמוגשות התנגדויות, לפיכך היה עליו לברר על מה מוגשות ההתנגדויות, ואיזו החלטה התקבלה בעקבות ההתנגדויות הנ"ל.
לבסוף ציינה משיבה 1 כי שינוי התוכנית והוספת השטח הציבורי מטיבים עם העותר ויתר בעלי הקרקע, ולא מריעה את תנאיהם, כפי שנטעם ע"י העותר.
משיבה 2 טענה להעדר יריבות בינה לבין העותר, לטענתה מדובר בשטח תכנון שהוא מחוץ למרחב התכנון המקומי, והוא שייך לתחום של הועדה המחוזית.
לגופו של עניין טענה משיבה 2 כי לא ברור מה הן זכויותיו של העותר בשטח שהוקצה לצורכי ציבור. בנוסף, גם אם לא צוין שתוכנית המופקדת כי יש לקבוע מתחם של איחוד ולחלוקה, הדבר אמור להיות ברור מאליו לנוכח המציאות התכנונית בשטח הנ"ל.
משיבה 3, המועצה המקומית עירון, שאמור לקבל לבעלותה של השטח הציבורי, טענה אף היא לשיהוי מצדו של העותר, היא הדגישה כי קיים פער זמן של שנתיים וחצי מיום פרסום התוכנית ליום הגשת העתירה.
עוד טענה משיבה 3 כי השאלה שבלב העתירה היא שאלה טכנית הנוגעת להפעלתו של סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה.
העתירה נדונה בפני ביון 23.12.13. בדיון ציין העותר, בתשובה לטענות המשיבות, כי הוא צירף את משיבה 2 כמשיבה לעתירה, על אף שלא מדובר במרחב התכנוני שלה, אלא לנוכח העבודה כי היא ומשיבה 3 היו היוזמות לתוכנית.
עוד הדגיש העותר כי ההתנגדות שהגיש שייכת לקרקע אחרת, ולא לחלקה נשוא העתירה. לטענתו דווקא הגשת התנגדות מעידה על כך שלא ידע על השינויים בתוכנית, כי אם היה מודע, היה בוודאי מגיש התנגדות, כפי שעשה לגבי החלקה האחרת (חלקה 30 בגוש 20300).
לעניין השיהוי, טען העותר, בהסתמך על הפסיקה, כי כאשר הפרסום נעשה שלא כדין, ולא יידעו את העותר בדבר השנויים הנוגעים לחלקת הקרקע שלו, אזי שאלת השיהוי לא אמורה לקבל משקל במכלול השיקולים הקיימים.