1. עתירה מנהלית לבטל החלטת ועדת האכלוס העליונה, מטעם משרד הבינוי והשיכון (להלן - "
המשיב"), אשר דחתה את בקשתו של דוד ביצור (להלן - "
העותר") להכיר בו כדייר ממשיך לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998, הזכאי להמשיך להתגורר בדירת אמו המנוחה.
2. העותר בנה של קוקה ביצור ז"ל (להלן - "
המנוחה"), אשר התגוררה בדיור ציבורי ברח' וינגייט 17/13 בבאר שבע (להלן - "
הדירה"), עד למותה ביום 13.12.08. לאחר מות המנוחה, הגיש העותר בקשה להקנות לו זכויות חוזיות בדירה כדייר ממשיך, אולם בקשתו נדחתה על ידי ועדה מחוזית של חברת עמידר ביום 3.10.10, אשר קבעה כי העותר אינו עונה להגדרת דייר ממשיך, בהיעדר תיעוד לכך שהתגורר בדירה במשך ארבע השנים שקדמו למות המנוחה. ערעור שהגיש העותר - בטענה כי הוא מתגורר בדירה עם הוריו כל חייו ואין לו מקום אחר לגור בו - נדחה ביום 14.2.12 על ידי ועדת האכלוס העליונה, אשר קבעה כי העותר לא התגורר עם המנוחה בדירה במשך ארבע השנים שקדמו למותה ואף אינו זכאי לדירה בדיור הציבורי, שכן אינו עונה לדרישה של מספר נפשות המזכה בדיור ציבורי. ועדת האכלוס העליונה הוסיפה וציינה כי לדירה ממתינות 28 משפחות אשר אושרו כדין, ולא נמצא מקום לחרוג מהכללים ולהעדיף את העותר על פני אותן המשפחות.
3. העותר לא פינה הדירה, על כן הגישה עמידר תביעה לפינוי מושכר (תא"ח (שלום - ב"ש) 31084-06-12, להלן - "
תביעת הפינוי"), אשר התקבלה בהעדר הגנה. ביום 12.3.13 לאחר מתן פסק הדין, הגיעו הצדדים להסדר אשר ניתן לו תוקף של פסק דין לפיו העותר יוכל להגיש עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה, תוך 60 יום, מבלי שתבוא טענה של שיהוי ובמידה ויקבע כי העותר זכאי למעמד של דייר ממשיך בדירה, יבוטל פסק הדין לפינוי.
מכאן העתירה בפני. יוער כי העתירה הוגשה גם נגד עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל (להלן - "
עמידר"), אולם העתירה נגד עמידר נמחקה ביום 22.8.13.
4. העותר טוען להיותו דייר ממשיך לאור הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998 (להלן - "
חוק זכויות הדייר") בתקופה הרלוונטית. לפי הוראות נוהל 8/19 "הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים", על העותר להראות כי התגורר עם המנוחה בתקופה של שלוש שנים שקדמו לפטירתה. ב"ביקורי מעגל" בדירה, אשר נערכו מטעם חברת עמידר פעם בשנה על מנת לבחון את מצב הדירה, נמצא כי בשנים 2007 ו - 2008 התגורר העותר בדירה. בשנת 2006 העותר לא התגורר בדירה בעת הביקור, אולם ההעדרות מקורה בתקופת מאסר קצרה שריצה, אשר אין בה כדי לקטוע את רצף מגוריו בדירה, בה התגורר כל חייו. העותר מוסיף ומשיג על אופן ביצוע ביקורי המעגל, אשר לטענתו נערכים בשעות בהן הדיירים אינם בביתם והטפסים של ביקורים אלה אינם ממולאים כנדרש. כמו כן, העותר מציג ראיות שונות, אשר יש בהן כדי לתמוך בטענתו כי התגורר בדירה לאורך שנים ארוכות, כגון תמצית רישום ממשרד האוכלוסין לפיה כתובתו הרשומה היא בדירה ומכתבים מהמוסד לביטוח לאומי ומבית המשפט אשר נשלחו לכתובת זו.
העותר טוען, כי מכלל הנתונים עולה כי התגורר עם המנוחה במשך שלוש שנים שקדמו לפטירתה, כנדרש לשם הכרה בו כדייר ממשיך. לחילופין, טוען העותר כי מאחר וביקורי המעגל לא נערכו כראוי, יש לראותם כאילו לא נערכו כלל ולהחיל את הסעיף המאפשר הסדרת זכויות חוזיות בדירה בהיעדר ביקורי מעגל. העותר מדגיש כי דחיית בקשתו תדון אותו לחיי שוטטות ברחובות ותסכן אותו בחזרה לחיי פשע וסמים.
העותר מוסיף ומציין, כי קביעת הועדה לפיה קיים תור ארוך לזכאים לדיור ציבורי אינה רלוונטית, שכן העותר אינו מבקש להכנס כדייר חוזי חדש, אלא עומד על זכאותו כדייר ממשיך.
העותר סבור כי העתירה הוגשה במועד, לאור הסכמת עמידר במסגרת תביעת הפינוי, שלא תבוא טענת שיהוי ולאור הסכמתה לעיכוב קל נוסף בהגשת העתירה; מאחר ועמידר הינה הזרוע הביצועית של המשיב, הפועלת לפינוי דיירים פולשים, המשיב אינו יכול להתנער מההסכמות שהושגו עימה.
5. המשיב טוען כי העתירה הוגשה בשיהוי, שכן הוגשה כשנה ושלושה חודשים לאחר החלטת הועדה העליונה, וזאת בניגוד להוראות תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2001. אמנם, בתביעת הפינוי שהגישה עמידר, הוסכם כי העותר יוכל להגיש עתירה תוך 60 יום מבלי שיטען נגדו שיהוי, אולם המשיב לא היה צד לתביעה זו ועמידר נעדרת סמכות להתחייב בשמו; מה גם, שהעתירה ממילא, הוגשה, כעבור למעלה מ - 60 יום.
המשיב מדגיש, כי אין חולק כי העותר עצמו, אינו זכאי לדיור ציבורי, וכל טענתו הינה כי הינו דייר ממשיך. עם זאת, על העותר חל סעיף 70(ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010), תשס"ט - 2009 (להלן - "
חוק ההתייעלות הכלכלית"), לפיו יהיה זכאי להחשב כדייר ממשיך רק במידה ויוכח כי התגורר במשך ארבע שנים ברציפות עם הדייר הזכאי, בדירה הציבורית.
מדו"חות ביקורי המעגל בדירה, עולה כי עד לשנת 2006 התגוררה המנוחה בגפה, ובשנים 2007-2008 נטען כי בנה מתגורר עימה אולם עורכי הדו"ח התרשמו כי היא עודנה גרה בגפה. גם תשלומי השכירות של המנוחה שולמו כשוכרת יחידה המתגוררת לבדה. העותר לא הוכיח כי בניגוד לממצאים בביקורים אלה, התגורר בדירה באותה עת; הראיות אותן הוא מבקש להציג כעת לא הוצגו בפני הועדה וממילא אין בהן כדי לבסס את טענת מגוריו בדירה. ביקורי המעגל נערכו כנדרש, וגם אם יקבע כי היו בהם פגמים שוליים אין בפגמים מעין אלה כדי להוביל לבטלותם. על כן, המסקנה היא כי העותר התגורר בדירה כשנתיים לכל היותר ואינו עומד בדרישות החוק על מנת להחשב לדייר ממשיך.
המשיב מוסיף, כי מהנתונים עולה כי העותר שהה במאסר במשך תקופות ארוכות, אשר יש בהן כדי לנתק את רצף מגוריו בדירה, והימצאות במאסר במשך חלק מארבעת השנים שקדמו למות הדייר, קוטעת את רצף הדיור הנדרש.
מאחר והעותר אינו דייר ממשיך, סבור המשיב כי על אף מצבו הקשה לא ניתן לחרוג מהנהלים וליתן לו עדיפות על פני נזקקים אחרים לדיור ציבורי, מאחר ומאגר הדירות מוגבל ביותר וישנו תור ארוך של ממתינים עם נתונים קשים ביותר.
דיון
6. חוק זכויות הדייר קובע, כי לאחר שזכאי לדיור ציבורי נפטר, או עובר למוסד סיעודי, יכול וקרוב משפחתו, אשר התגורר עימו בדירה עד לאותה עת, יוכר כ"דייר ממשיך" ויוכל להמשיך ולהתגורר בדירה. דייר ממשיך מוגדר בסעיף 1 לחוק;
"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי"
.
בעבר, קבע סעיף 3(א) לחוק הדיור הציבורי כי כל עוד אין בבעלות של דייר ממשיך דירה אחרת, הוא יהיה זכאי להמשך מגורים בדיור הציבורי, מבלי להיזקק לשאלה באם הוא עצמו זכאי לדיור ציבורי:
"נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין".
עם זאת, ביום 23.7.09 נכנס לתוקפו תיקון מס' 3 לחוק זכויות הדייר, אשר קובע כי זכאותו של דייר ממשיך להוסיף ולהתגורר בדירה של בן משפחתו, מותנית בכך שהוא עצמו עומד בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי:
3.
(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.