1. עתירה מנהלית להורות כי העותר, יוסף מוחמד דחא טהה (להלן - " העותר"), הינו נתין סודן, החוסה תחת מדיניות ההגנה הקבוצתית המוענקת לנתיני סודן, ולבטל את צו המשמורת וצו ההרחקה שהוצאו נגד העותר על ידי בית הדין למשמורת ומשרד הפנים (להלן - " המשיבה"). לחילופין, מבקש העותר להיות מורחק מישראל בהקדם.
רקע
2. העותר הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 17.11.08, וביום 18.11.08 הוצא נגדו צו גירוש מישראל. ביום 23.11.08 נערך לעותר שימוע על ידי הממונה על ביקורת הגבולות, בו נדחתה טענתו כי הינו נתין סודן והוצא נגדו צו הרחקה מישראל.
בעניינו של העותר התקיימו דיונים בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן - " בית הדין למשמורת") לאחר מעצרו. בית הדין למשמורת אישר את צו ההרחקה אולם שב וקרא לערוך לעותר שימוע שיקבע את נתינותו ולטפל בהרחקתו של העותר מישראל.
ביום 1.4.09 נערך לעותר שימוע נוסף בפני הממונה על ביקורת הגבולות, אשר שוב סבר כי העותר אינו נתין סודן ומאחר ואינו מוכן למסור פרטים אמיתיים בשימוע יש להמשיך ולהחזיקו במשמורת.
דיונים נוספים בעניינו של העותר נערכו בבית הדין למשמורת מעת לעת במהלך שנת 2009 ושנת 2010, כאשר בית הדין שב והורה לרשות ההגירה לערוך לעותר שימוע שיקבע את נתינותו, תוך שהוא מזהיר כי לא ניתן להחזיק את העותר במשמורת ללא הגבלת זמן. משהסתבר כי יש קושי בקביעת נתינות העותר בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו, הופנה לנציגי הצלב האדום שיסייעו לו.
ביום 22.6.10 תושאל העותר שוב על ידי הממונה על ביקורת הגבולות, אשר סבר כי מתשאול העותר עולה כי אינו נתין סודן ולא ניתן לקבוע אחרת ללא מסמכים רלוונטיים.
ביום 17.1.11 נערך לעותר ראיון זיהוי נתינות בפני מינהל אכיפה וזרים במתקן סהרונים ונקבע, כי העותר אינו נתין סודן.
גם במהלך 2011 הובא העותר מעת לעת בפני בית הדין למשמורת, וזה שב ואישר את צו המשמורת. ביום 5.4.11 נשלח עדכון מרשות ההגירה לבית הדין למשמורת, לפיו העותר הובא שוב לפניה, אך לא הצליח לבסס את זהותו הנטענת ורשויות הצלב האדום מסרו, כי אין בידיהן לסייע לו.
ביום 8.5.11 נערך לעותר ראיון זיהוי נתינות נוסף אשר לא הביא לשינוי ההחלטה הקודמת בדבר נתינותו. כמו כן נערכו לו ראיונות ביום 25.5.11 וביום 15.6.11 בפני מנהל אכיפה וזרים, בהם הביע את רצונו לחזור לסודן אולם סרב לחתום על מסמכים כלשהם; בדיונים בבית הדין למשמורת לאחר מכן, הביע העותר את רצונו לחזור לכל מדינה שהיא באפריקה.
ביום 18.7.11 הציג העותר בפני מנהל אכיפה וזרים תצלום של תעודת זהות של סודן לכאורה, אולם לאחר שהצביעו בפניו על פגמים בתעודה, הודה כי היא מזויפת והציג אותה מאחר ואינו רוצה להישאר בכלא. ביום 10.8.11 נעשה ניסיון להפגיש את העותר עם קונסול ניגריה על מנת שיועבר לשם, אולם העותר סרב לשתף פעולה.
בדיונים שנערכו לעותר במהלך אוגוסט - אוקטובר 2011 בבית הדין למשמורת, קרא בית הדין לפעול להרחקת העותר למדינות הגובלות בסודן..
ביום 24.11.11 נערך לעותר ראיון נוסף בפני הממונה על ביקורת גבולות, בו עמד העותר על טענתו שהוא מסודן. הממונה סבר כי העותר הינו מניג'ר, אולם העותר טען שאינו מניג'ר ואינו מוכן לחזור לשם. בעקבות הראיון תוקן צו המשמורת וההרחקה של העותר כך שנקבע כי העותר הינו מניג'ר.
ביום 25.12.11 פנה מוקד הסיוע לעובדים זרים אל בית הדין למשמורת, וביקש כי העותר יורחק בהקדם לכל מדינה שהיא, לרבות לניג'ר. ביום 12.12.11 וביום 29.12.11 נערכו דיונים נוספים בעניינו של העותר בבית הדין למשמורת. העותר הסכים להיות מורחק לניג'ר ובית הדין הודיע כי אם לא יורחק לשם תוך 60 יום יורה על שחרורו. משלא הורחק העותר עד ליום 29.2.12, הורה בית הדין למשמורת על שחרורו בתנאים, ביניהם ערבות של 8,000 ש"ח. לאחר שהסתבר כי לעותר נקבעה טיסה לאתיופיה ומשם לניג'ר ביום 13.4.12, בוטלה החלטת השחרור.
עם זאת, הטסתו של העותר לניג'ר נתקלה בקשיים, והוא הוחזר מאתיופיה לישראל. לעמדת המדינה, המגובה במכתבו של מנהל בחב' 'אתיופיה איירליינס', הוחזר העותר מאחר שעורר מהומה בשדה התעופה באדיס אבבה והודיע שמכריחים אותו לטוס והוא אינו מוכן לעשות כן, ועל כן הורו רשויות ההגירה באתיופיה שיוחזר לישראל; לשיטת העותר הוחזר מאחר ולא היה עבורו דרכון לניג'ר. בעקבות ארוע זה אישר בית הדין למשמורת את המשך החזקתו של העותר במשמורת.
טענות הצדדים
3. העותר עומד על כך שהינו נתין סודן, גרסה בה הוא דבק במשך 3.5 שנות מעצרו. גרסה זו נתמכת בידיעותיו אודות סודן ועל ידי התעודה אותה הציג ביום 18.7.11 (שהתבררה כמזוייפת, ש.ד.), כמו גם ברצונו של העותר לשוב לסודן או למדינה הגובלת בסודן. הקביעה כי העותר הינו נתין ניג'ר נעשתה ללא נימוק של ממש והינה שרירותית.
העותר סבור כי הנטל להוכחת נתינותו מוטל על המשיבה, אשר לא הציגה ראשית ראיה הקושרת את העותר לניג'ר. ההחלטה המקצועית היחידה שנתנה בנוגע לעותר היא ראיון הזיהוי שנערך לו ביום 17.1.11 - שנתיים לאחר שנעצר ומתוך הפרוטוקול המצורף אליה ניתן להסיק שהעותר דווקא, ידע פרטים רבים על סודן והוא אזרח ארץ זו.
העותר טוען שמעצרו המנהלי אינו חוקי עוד. מטרת המעצר הינה להרחיק את העותר מישראל, ומאחר ולא ניתן לקיים את צו ההרחקה מזה שלוש וחצי שנים - אין עוד עילה להמשך המעצר. המעצר משמש כרגע ככלי להפעלת לחץ על העותר על מנת שיסכים להרחקתו לכל מדינה שהיא, ולחץ זה הינו פסול. המשיבה נכשלה בנסיונה לגרש את העותר לניג'ר בשל כשליה היא, מאחר ואין לו מסמכי נסיעה נדרשים למדינה זו, ולא בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו. העותר מוכן להיות מורחק לכל מדינה שהיא, לרבות לניג'ר, ואם אין המשיבה מסוגלת להרחיקו מישראל, עליה לשחררו.