פסק-דין בתיק עת"מ 46767-11-11

לפני עתירה למתן הצהרה לפיה העותר זכאי להנחה בארנונה בשיעור 80% בהתאם לתקנה 2(א)(2) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג - 1993 (להלן: " התקנות" או " תקנות ההנחה").

רקע כללי

1.         העותר, יליד 1950, הינו הבעלים או המחזיק בפועל של נכס המצוי ברח' שמריהו לוין 54 בירושלים (הידוע כיחידת גוש/חלקה 30407-069-000-0053) (להלן: " הנכס").

 המוסד לביטוח לאומי קבע לעותר אחוזי נכות צמיתה כדלקמן:

במסגרת נכות כללית - פרט ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: " חוק הביטוח הלאומי") - נכות רפואית בשיעור 90% ודרגת אי כושר בשיעור 100% החל מיום 2.4.06.

במסגרת נפגעי עבודה - פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי - נכות רפואית בשיעור 100% החל מיום 19.6.05.

כך, החל מיום 19.6.05 זכאי היה העותר לקבל הן קצבת נכות כללית והן קצבת נכות מעבודה. אולם

לאור הוראות סעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי, לפיהן לא ניתן לקבל שתי קצבאות בגין אותה התקופה, פנה המוסד לביטוח לאומי לעותר וביקש ממנו לבחור אחת משתי הקצבאות.

מאחר שקצבת נפגעי עבודה גבוהה יותר מקצבת הנכות הכללית העדיף העותר לקבל את הגבוהה מבין השתיים - קרי, קצבת נפגעי עבודה.

בגין הנכס הנדון ניתנה לעותר הנחה בארנונה עקב נכותו, בהתאם לתקנות ההנחה. בשנת 2007 הוענקה לעותר הנחה בארנונה בגין הנכס בשיעור של 80%, ומיום 1.1.08 ועד היום מוענקת לעותר הנחה בשיעור של 40% על פי השיעורים הקבועים בתקנות.

בשנת 2009 פנה העותר למשיבה, בטענה כי הינו זכאי להנחה בשיעור 80%  וכי על העירייה היה להתיר על כנה את ההנחה שהוענקה לו בשיעור זה בעבר.

ביום 3.3.09 נענה העותר במכתבו של מנהל הארנונה, מר משה לוי, כי הינו זכאי להנחה בשיעור 40% בלבד ואינו זכאי להנחה בשיעור 80% (לשנים 2008 ואילך), שכן הוא אינו עונה על תנאי התקנות לקבלת הנחה של 80% מאחר ואין הוא מקבל קצבת נכות בהתאם לסעיף 128 ל"ו לחוק הביטוח הלאומי, אלא קצבת נכות מעבודה.

ביום 10.10.11 הגיש העותר תביעה בבית המשפט השלום (ת.א. 19864-10-10), בה טען טענותיו בעניין זה. התביעה נמחקה על פי החלטת כב' הרשם א' פוני מיום 6.11.11 לפיה אין העניין נתון בסמכותו של בית משפט השלום וביום 24.11.11 הגיש העותר העתירה דכאן.

טיעוני העותר

2.         תקנה (2)(2) קובעת כי המועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שנתקיימו לגביו אחד התנאים כמפורט להלן:

(א)        נכה הזכאי לקצבה חודשית מלאה כמשמעותה בסעיף 127 לחוק הביטוח, אשר דרגת אי כושר השתכרותו היא בשיעור 75 אחוזים מעלה - הנחה שאינה עולה על 80% אחוזים;   

(ב)        נכה אשר טרם קבלת קצבת הזקנה נקבעה לו לצמיתות דרגת אי כושר השתכרות בשיעור 75% ומעלה על פי סעיף 127 לחוק הביטוח -ה נחה שאינה עולה על 80%.

בהתאם לתקנות האמורות והוראות עיריית ירושלים לגבי אופן הטלת הארנונה לא רק שהעותר עונה על אחת מהדרישות הקבועות בחוק אלא שהוא עונה על שתיהן ולפיכך, זכאי להנחה כפי שיפורט מטעמים אלה:

א.         העותר זכאי לקבל קצבה חודשית כמשמעותה בסעיף 127 לחוק וזאת לאור העובדה כי נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 75%. אין בעובדה כי העותר אינו מקבל את הקצבה בפועל כדי לגרוע מזכות זו שכן המחוקק קבע שהתנאי הוא שהוא זכאי (ולא מקבל בפועל של הקצבה) שהעותר איבד את כושר השתכרותו.