כללי:
עניינה של העתירה, הינה בקשת העותרים לשדרג את מעמדו של העותר 2 (להלן: "
העותר") למעמד של תושב קבע, או לחלופין תושב ארעי מסוג א/5.
בעתירה נטען כי לאור פסיקת בית המשפט העליון בעניין דופש (ראו להלן ) המחייבת את שדרוג מעמדו של מי שעניינו לא טופל במועד עקב עיכוב בלתי מוצדק שגרמה המדינה, יש לדרג גם את מעמד העותר. העתירה מוגשת כנגד החלטת יו"ר וועדת ההשגה לזרים, שהינה גוף מעין שיפוטי בלתי תלוי.
טיעונים כלליים של המשיב
1. המשיב טוען כי החלטת יו"ר וועדת ההשגה לזרים הינה סבירה ואין להתערב בה, וכן כי הגשת הבקשה לשדרוג מעמד העותר בחלוף
למעלה משנתיים ממועד הלכת דופש מהווה שיהוי בלתי סביר אשר מצדיקה דחיית העתירה על הסף. העובדה שמעמדו של העותר לא שודרג במועד כניסת החלטת בממשלה לתוקף אין מקורה בעיכוב בלתי מוצדק אשר נבע ממעשיו של המשיב.
העותר לא השלים חודשים כשברשותו היתרי מת"ק מתחדשים עד ליום מתן החלטת הממשלה 1813 ב- 12.5.02. עניין זה נובע במישרין מהתנהלות העותר עצמו ובנסיבות העניין אין מקום לקצר את תקופת ההליך המדורג כמבוקש בעתירה.
פרטי המקרה דנן
2. לאור מהות העתירה, דהיינו עיכוב בטיפול בבקשה, אין מנוס אלא לסקור את כל שלבי הטיפול בה אחד לאחד, וכך ייעשה להלן.
העותרת 1, הנה תושבת קבע ילידת ישראל 26.2.69 נשואה (מיום 18.6.86) לעותר, תושב ויליד אזור (יאטה) מיום 303.64 (להלן: "
העותר") האוחז בהיתרי מת"ק מתחדשים למן יום 22.2.00 ועודם תקפים עד ליום 12.6.12.
ילדי העותרים: מחמד- יליד ירושלים 20.9.86, חדיג'ה- ילידת ירושלים 10.1.89, אימאן- ילידת ירושלים 20.2.91, נדאא- ילידת ירושלים 2.8.95, מאהר- יליד ירושלים 3.8.00, אלאא- יליד ירושלים 21.1.03, כולם תושבי קבע. איאת- ילידת אזור (רמאללה) 20.2.93, אשר עניינם אינו בא בגדר כתב העתירה דנן. ביום 18.10.95 הוגשה במשרדי המשיב בקשה למתן מעמד עבור העותר מכח נוהל אחמ"ש (בקשה מס' 2009/95). הבקשה
נדחתה ביום 17.2.97 מחמת העדר ניהול מרכז-חיים בישראל. ובהמשך, בעקבות הגשת ערר ובעקבות בחינות נוספות שנערכו בעניין, הוחלט ביום 22.2.00 לאשרה.
בסמוך להגשת הבקשה הופנו שאילתות לגורמי-הביטחון. ביום 23.1.96 הועברה עמדת השב"כ, לפיה "אין הערות" וביום 13.10.98 הועברה עמדת המשטרה לפיה "ממליצים שלא להיענות לבקשה". ביום 16.1.97 שוגרה לידי העותרת בקשה להמצאת מסמכים להוכחת מרכז-חיים בישראל לצורך תמיכה בבקשת האחמ"ש. המכתב הושב ע"י רשות הדואר בציון הטעם "לא נדרש". ביום 17.2.97 שוגרה לידי העותרת החלטת המשיב לדחיית בקשת האחמ"ש, בהעדר ראיות לניהול מרכז-חיים בתחומי ישראל וביום 2.11.97 נמסר לידי ב"כ העותרים-דאז, עו"ד מ' אבו אלחוף העתק החלטת המשיב. ביום 17.12.98 נתקבל במשרדי המשיב ערר מטעם העותרים, בצירוף ראיות-לכאורה לניהול מרכז-חיים בישראל. במסגרת כתב הערר נטען למגורי העותרים בישראל בדירת הורי העותרת במחנה שעפאט, לסירוגין, לפני שהעותרת שכרה דירה במחנה שעפאט, מיום 1.10.97, ולאחריה.
ביום 7.1.99 נתקבלה פניית ב"כ העותרים-דאז, לבירור החלטת המשיב בערר. ביום 28.3.99 הופנתה שאילתא למל"ל. בסמוך הועברו תמציות חקירות המל"ל שהסתיימו ביום 12.2.96 וביום 25.1.98, לפיהן העותרת מתגוררת בקומת הקרקע בבית אביה במחנה שעפאט למן תאריך 9/95, כשקודם-לכן התגוררה באזור רמאללה בשכירות. ביום 18.4.99 שוגרה לידי העותרים, בקשה להשלמת מסמכים להוכחת מרכז- חיים בישראל. ביום 10.6.99 נתקבל מכתב לוואי מאת ב"כ העותרים-דאז, בצירוף מסמכים חלקיים בלבד מאלו שנתבקשו. ביום 21.7.99 הועברה עמדת השב"כ, לפיה "אין הערות". ביום 26.8.99 נתקבל מכתב נוסף מב"כ העותרים-דאז, בבקשה לאשר בקשת העותר לאור הכרת המל"ל בתשובתה של העותרת, בגינה מקבלת היא דמי קצבאות ילדים.
ביום 5.12.99 הועברה עמדת המשטרה, לפיה "ממליצים שלא להיענות לבקשה"; ביום 20.12.99 הופנתה שאילתא למטא"ר; ביום 20.1.00 הועברה עמדת המטא"ר, לפיה "אין הערות". ביום 14.2.00 ובעקבות המלצת גורמי-הביטחון, שוגרה לידי ב"כ העותרים-דאז החלטת המשיב לאשור בקשת האחמ"ש; העותרים הופנו למשרדי המשיב לצורך מימוש ההחלטה בעניינם ולשם הסדרת מעמדו של העותר בישראל; ביום 22.2.00 נופקה עבור העותר הפניה להיתר מת"ק בתוקף שהוארך מעת לעת ועודנו בתוקף עד ליום 12.6.12. [
הארכות ביניים: 22.2.00, 22.2.01, 4.12.01, 4.2.03, 18.8.04, 18.8.05, 5.1.06, 5.1.07, 12.1.06, 12.1.07, 5.12.06, 5.12.07, 13.12.07, 13.12.08, 28.6.09, 28.6.10, 13.6.10, 13.6.11, 12.6.11, 12.6.12].
3. במועד הנפקת ההפניה הראשונה להיתר מת"ק עבור העותר, ביום 22.2.00, נופקו עבור ילדיו, אשר היו רשומים אותה עת במרשם האוכלוסין הפלסטיני, רישיונות לישיבת-קבע בישראל. ביום 1.5.01, בשיהוי בן למעלה מ- 7 חודשים נתקבלה במשרדי המשיב בקשת העותר להארכת תוקף היתר המת"ק הראשון, בצירוף מסמכים לניהול מרכז-חיים בישראל. על גבי הטופס של היתר המת"ק מונחה המוזמן לפנות להסדרת מעמדו חודשיים טרם תום תוקף היתר המת"ק שברשותו (סע' 5 להפניה).
במועד הגשת הבקשה, ביום 1.5.01, הופנו שאילתות לגורמי-הביטחון. ביום 17.5.01 הועברה עמדת השב"כ לפי "אין הערות" וביום 17.5.01 הועברה עמדת המטא"ר, לפיה "ממליצים שלא להיענות לבקשה". ביום 19.8.01 הופנתה שאילתא נוספת למטא"ר, וביום 27.8.01 הועברה עמדתם, לפיה "אין הערות" ביחס לבקשה. בין לבין ובמקביל להפניית שאילתות לגורמי-הביטחון, ביום 22.5.01 הופנתה שאילתא למל"ל. בסמוך הועברו אותם ממצאי החקירות שהתקבלו בעבר.
ביום 28.11.01 שוגרה לידי ב"כ העותרים-דאז החלטת המשיב לאשור הבקשה להארכת תוקף היתר המת"ק. העותרים הופנו למשרדי המשיב לצורך מימוש ההחלטה בעניינם; ביום 4.12.01 נופקה עבור העותר הפנייה להיתר מת"ק בתוקף ל- 15 חודשים, עד ליום 4.3.03. נכון להיום מוארך תוקף היתר המת"ק המצוי בידי העותר מעת לעת ללא הפרעות מיוחדות. ביום 29.8.10 נתקבלה פניית ב"כ העותרים לשדרוג מעמד העותר, בטענה לעיכוב בלתי מוצדק בהתנהלות המשיב בטיפול בבקשת האחמ"ש.
ביום 14.10.10 הודיע המשיב כי לא ניתן לשדרג את מעמד העותר, בהעדר עמידתו בדרישות המהותיות שנקבעו בהוראות חוק הכניסה לישראל המזכות בשדרוג מעמד. כן צוין, אי שדרוג מעמדו של העותר לא נבע בשל טעות או עיכוב בלתי-מוצדק בהתנהלות המשיב, הואיל והעותר טרם הספיק לצבור 27 חודשים ממועד אישור הבקשה, מיום 22.2.00 ועד להחלטת ממשלה מיום 12.5.02, בשל פיגור בן 5 חודשים בהגשת הבקשה להארכת תוקף היתר המת"ק אשר הוגשה רק ביום 1.5.01. לשיטת המשיב, תקופת-הפיגור המציינת 5 חודשים לא הביאה בכלל חשבון פיגור נוסף בן חודשיים ימים, כפי החובה המוטלת על כל מוזמן האוחז בהיתר מת"ק והמוזכרת בהפניות להיתרים, לפנות בבקשת הארכת תוקף ההיתר חודשיים ימים טרם תום תוקפו.
בהחלטת המשיב, צוין כי, אישור בקשת העותר התעכב כתוצאה מהתנהלותו הוא, ובקשתו להנפקת היתר מת"ק אושרה ביום 28.11.01, ומומשה ביום 4.12.01 בתוקף למשך 15 חודשים עד ליום 4.3.03. נוכח אי עמידת העותר בדרישות החוק, סוכם, אצל המשיב לדחות את בקשתו לשדרוג מעמד. ביום 9.6.11 הוגשה השגה נושא העתירה, ביום 3.11.11 ניתנה החלטת יו"ר ועדת ההשגה, ולפיה ההשגה נדחית. יו"ר הוועדה ציינה כי דין ההשגה להידחות בשל שיהוי וכן לגופה. יו"ר וועדת ההשגה קבעה כי העיכוב בקבלת היתר המת"ק האחרון טרם כניסת החלטת הממשלה המונעת שדרוג מעמד לתוקף, נבע ממחדל של העותרים עצמם.
טיעוני העותרים