הרקע לעתירה וטענות הצדדים:
בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיבה מיום 24.1.11 אשר דחתה את בקשת העותרים להסדרת מעמדה של העותרת מכוח נוהל חיים משותפים וכנגד החלטת המשיבה מיום 21.11.10 הדוחה את בקשת העותרים להסדיר את מעמדה של העותרת מטעמים הומניטאריים ולפיה על העותרת לעזוב את הארץ.
העותרת הינה ילידת אוקראינה. אמה, נטליה, נשואה מזה למעלה מ- 20 שנה עם אזרח ישראלי, ויקטור מאירוביץ, עמו הגיעה לישראל מכוח חוק השבות כעולה. לנטליה בן נוסף מלבד העותרת, אשר הינו אחיה של העותרת ואשר הינו אזרח ישראלי אשר עלה לישראל יחד עם נטליה בהיותו קטין.
העותר 2 הוא אזרח ישראלי יליד רוסיה, רווק המתגורר בישראל, בעיר חדרה.
העותרים טוענים כי לעותרת עצמה הייתה זכות בעבר לעלות לישראל עם נטליה כקטינה נגררת ולקבל מעמד בישראל, אך העותרת הגיעה לישראל רק עם תחילת בגירותה, שכן עלייתה לישראל התעכבה נוכח סירובו של אביה הביולוגי באוקראינה לאפשר לה לעלות ארצה עם האם. לאחר עליית נטליה ואחיה של העותרת נותרה העותרת אצל דודים באוקראינה, שכן לא נשמר קשר בין העותרת לאביה הביולוגי. לאחר פטירת אביה הביולוגי ביקשה העותרת לעלות ארצה, אך נתקלה בסירוב לאור בגירותה והעובדה כי כבר אינה קטינה נגררת. העותרת טוענת כי בשנת 2002 ובהיותה בת 18 הגיעה לארץ כתיירת, אך המשיבה סירבה להסדיר את מעמדה בנימוק כי העותרת בגירה ואינה זכאית למעמד כאחיה. העותרת טוענת כי נשארה בישראל למרות שמעמדה לא הוסדר, היות ולא היה לה לאן לחזור והבינה כי אינה מסוגלת לחיות באוקראינה כאשר כל משפחתה בישראל. בנובמבר 2009 נעצרה העותרת בגין שהייה לא חוקית והושמה במשמורת לשם הרחקתה מישראל.
ביום 9.12.2009 הוגשה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב עתירה (עת"מ 09 - 12 - 12331) לביטול צו הרחקה שהוצא נגד העותרת (להלן: "
העתירה הראשונה"). במסגרת העתירה הראשונה ביקשה העותרת להסדיר את מעמדה מכוח נימוקים הומניטאריים ומכוח זוגיותה הקיימת. במסגרת עתירה זו ניתן צו ביניים האוסר על הרחקת העותרת מהארץ עד להכרעה בעתירה והעותרת שוחררה ממשמורת בכפוף להפקדת ערבות וחתימה על התחייבות מצד העותר. סמוך לשחרורה של העותרת ממשמורת, בתאריך 5.1.10 נערך לעותרים שימוע לבחינת הסדר מעמד העותרת מכוח זוגיות עם העותר. בתום השימוע ניתנה החלטה לפיה על העותרת לצאת מהארץ והיא תוזמן כתיירת באשרת כניסה מסודרת. במסגרת העתירה הראשונה הורה ביהמ"ש למשיבה לבחון את הטיעון ההומניטארי באמצעות הוועדה לעניינים הומניטאריים.
העותרים טוענים כי ביום 10.10.10 התקבלה החלטת המשיבה הדוחה הסדרת מעמד העותרת מכוח הטיעון ההומניטארי, כאשר ההחלטה ניתנה על ידי ראש הדסק לעניינים הומניטאריים. העותרים טוענים כי לאור התנהלות זו נקבע בדיון שהתקיים ביום 9.11.10 כי החלטת המשיבה מיום 10.10.10 מבוטלת וכי על הוועדה ליתן החלטה בבקשת העותרת מכוח נימוקים הומניטאריים תוך 30 ימים. בעודם ממתינים להחלטת הוועדה מטעמים הומניטאריים שבו העותרים ופנו למשיבה ביום 11.11.10 בבקשה לשוב ולבחון את זוגיותם. לטענת ב"כ העותרים, המשיבה השיבה לה במועד הפניה כי בקשה זו תועבר להחלטת המטה בירושלים. בינתיים הגיעה החלטת יו"ר הוועדה בטיעון ההומניטארי ונקבע כי על העותרת לצאת מהארץ תוך 14 ימים ובכפוף ובהתאם להחלטות בימ"ש. העותרים טוענים כי במועד זה טרם ניתנה החלטת המשיבה בבקשת העותרים לשוב ולבחון את זוגיותם לאור הראיות החדשות להוכחת הקשר שלהם. בנסיבות אלה הוגשה הודעה מטעם העותרים ביום 30.12.10 בה התבקש ביהמ"ש למחוק את העתירה הראשונה בכפוף לכך שהמשיבה תבחן את בקשתם החדשה של העותרים מכוח הטיעון לזוגיות ובמידה שהמשיבה תדחה את בקשתם, לאחר שתבחן מחדש את זוגיותם, תהא לעותרים זכות לפנות לביהמ"ש במסגרת עתירה חדשה כנגד החלטת הוועדה ההומניטארית והחלטת המשיבה לעניין זוגיותם. העתירה הראשונה נמחקה בהתאם.
העותרים טוענים כי ביום 10.1.11 פנו למשיבה על מנת שתקיים את פסק דינו של ביהמ"ש ותבחן לגופה את בקשת העותרים לזוגיות. לטענתם, ביום 24.1.11 התקבלה החלטת המשיבה, באמצעות לשכת חדרה, הדוחה את בקשת העותרים לבחון את זוגיותם ודרישת המשיבה מהעותרת לצאת מהארץ לאלתר. על כן, הוגשה עתירה זו, במסגרתה תוקפים העותרים הן את החלטת הוועדה ההומניטארית והן את החלטת המשיבה בעניין בקשת העותרים לבחינת זוגיותם מחדש.
נטען כי העותרים מנהלים חיים משותפים ואף ביקשו במהלך ניהול העתירה הראשונה לאפשר להם לצאת ולהתחתן בנישואים אזרחיים, אך המשיבה התנגדה והדבר לא התאפשר על ידי ביהמ"ש. נטען כי החלטת המשיבה בשימוע שנערך בסמוך לשחרורה ממשמורת של העותרת אינה מלמדת על שקרים או סתירות, כי אם על חוסר ראיות, לאור העובדה שהעותרים חיו יחד כשבועיים ימים קודם לשימוע. העותרים טוענים כי כיום יש הוכחות המעידות על חיים משותפים מזה כשנה וכל הראיות שהיו חסרות אז קיימות היום. כיום בני הזוג שוכרים בית במשותף ומנהלים חשבון בנק משותף ואף פנו למשיבה בבקשה לאפשר להם לצאת מהארץ ולהנשא.
העותרים טוענים כי סירובה של המשיבה לבחון מחדש את הזוגיות של העותרים ואת הראיות החדשות שהצטברו מאז ניתנה החלטת המשיבה הינו מנוגד לפסק הדין של ביהמ"ש בעתירה הראשונה ומהווה פגם בהליך, המעיד על שיקולים זרים ולא הוגנים המובילים לבטלות ההחלטה. נטען כי מדובר בפגיעה קשה ולא מידתית בזכותם של העותרים לניהול חיי משפחה.
עוד טוענים העותרים כי החלטת המשיבה לעניין הטעמים ההומניטאריים הינה סתמית, לא מנומקת ואינה ערוכה בהתאם לנוהל קבלת החלטות מסוג זה אצל המשיבה. נטען כי ההחלטה מסתמכת על נתונים שאינם נכונים ואינה מתחשבת בכך שכל משפחתה של העותרת נמצאת בישראל ובעתידה של העותרת עם בן זוגה שהינו אזרח ישראלי.
העותרת טוענת כי היא אינה מסוגלת לדאוג לעצמה במדינה שהינה זרה לה וללא כל משפחה.
המשיבה טוענת כי מדובר בעתירה כנגד החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים בירושלים שהתקבלה ביום 21.11.2010, לפיה אין טעמים הומאניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד לעותרת וכי על העותרת לעזוב את ישראל תוך 14 יום. המשיבה טוענת כי החלטה אחרת ומאוחרת לא ניתנה בעניינם של העותרים מכיוון שבקשה מאוחרת רשמית בהתאם לנהלים ולאחר תשלום אגרה כנדרש מעולם לא הוגשה על ידי העותרים.
עוד טוענת המשיבה כי העתירה מהווה חוליה אחרונה בשרשרת ניסיונות בלתי פוסקים של העותרת להשאר בישראל בכל מחיר ובכל דרך, תוך שהיא עושה דין לעצמה ומתעלמת באופן בוטה מחוקי המדינה, מהחלטות ומנהלי המשיבה. נטען כי דין העתירה להדחות על הסף בשל העדר סמכות מקומית, שיהוי ניכר וחוסר ניקיון כפיים משווע של העותרת.
עוד נטען כי העותרת נכנסה לישראל ביום 12.5.02 באשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 (תייר) בתוקף לחודש ימים, קרי, עד ליום 12.6.2002. ביום 21.8.02 הגישה העותרת בקשה להארכת תוקף אשרה ובקשתה סורבה. החל מיום 12.6.2002, מזה כ-9 שנים, העותרת שוהה בישראל, ועל פניו גם עובדת, ללא היתר ושלא כחוק. ביום 19.11.09 נעצרה העותרת והוצא נגדה צו הרחקה וצו משמורת. על פי דו"ח הפעולה שנכתב בעת מעצרה נראה כי העותרת ניסתה לחמוק מהשוטרים ואף הציגה תעודת זהות שנחזית כמזויפת והזדהתה בזהות שאולה. כמו כן, העותרת ידעה כי היא שוהה בלתי חוקית ואף טענה כי עבדה בניקיון בתים. בית הדין לביקורת משמורת קבע כי אין לשחרר את העותרת ממשמורת.
המשיבה טוענת עוד כי רק לאחר מעצרה של העותרת פנה העותר ללשכת מנהל האוכלוסין בחדרה בבקשה לפתוח תיק חיים משותפים. ביום 5.1.2010 נערך לעותר שימוע ובמקביל נערך שימוע לעותרת. לאחר בחינת ממצאי השימוע, מכלול העובדות הרלוונטיות והמסמכים שהונחו בפניה, החליטה המשיבה, כמפורט במכתב מיום 26.1.2010 כי בשימוע שנערך נתגלו סתירות, כי אין שום הוכחה לקיום חיים משותפים תחת קורת גג אחת וכי אין מקום לשנות את ההחלטה בדבר הרחקת העותרת מישראל.
המשיבה טוענת כי ביום 10.3.2010 התקיים דיון בעתירה הראשונה בביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב, במסגרתו טענה ב"כ העותרים כי היא מבקשת לפנות בבקשה לוועדה לעניינים הומניטאריים. המשיבה טוענת כי הבקשה לא הוגשה כראוי למשרדי המשיבה בירושלים, למרות טענות ב"כ העותרים כי שלחה את הבקשה בדואר. בין לבין ביקשו העותרים גם להתיר יציאת וכניסת העותרת באמצעות אינטר ויזה, אך לא הוגשה בקשה בהתאם לנהלי המשיבה. ביום 9.11.10 התקיים דיון בעתירה הראשונה, שם ביקשו העותרים כי ביהמ"ש יחייב את המשיבה להעלות את בקשתם בפני הוועדה הבינמשרדית. נטען כי חרף העובדה כי בקשה בהתאם לנהלי המשיבה לא הוגשה על ידי העותרים קבע ביהמ"ש כי על המשיבה להעלות את בקשת העותרים לדיון בפני הוועדה לעניינים הומניטאריים, אך דחה את בקשת העותרים למתן אינטר ויזה. עוד נקבע כי החלטה בבקשה תינתן תוך 30 ימים וכי לאחר מכן תשקול באת כוח העותרים, אם בקשתם של העותרים לא תתקבל, להגיש עתירה לביהמ"ש בעל הסמכות המקומית לדון בה.
המשיבה טוענת כי הבקשה אכן הועלתה לדיון בוועדה הבינמשרדית בירושלים וכבר ביום 21.11.10 ניתנה ההחלטה העומדת בבסיס העתירה דנן, עליה חתומה הגב' הדס דריקס - ראש דסק צפון במשיבה, היושבת אף היא בירושלים, ולפיה יו"ר הוועדה הבינמשרדית קבע כי הנסיבות המתוארות לא מלמדות על טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד לעותרת, אשר הייתה בעת עליית אמה בגירה ובנוסף חיה וגדלה משך כעשרים שנה שלא בישראל ולא לצד אימה. כן נקבע כי על העותרת לצאת מהארץ תוך 14 יום בכפוף ובהתאם להחלטות ביהמ"ש.
המשיבה טוענת כי ביום 9.1.2011 נמחקה העתירה בביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב מבלי שהוגשה תגובת הפרקליטות, מחמת שביתת הפרקליטים. ביום 10.1.11 פנתה ב"כ העותרים ללשכת המשיבה בחדרה וביקשה לבחון בשנית את עניינם של העותרים וכנות הקשר לאור קיומן של ראיות חדשות מאז השימוע שנערך בעבר ודחיית הבקשה ולאור החלטת ביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב שלטענת ב"כ העותרים מורה למשיבה לבחון את בקשת מרשיה להסדרת מעמד העותרת מכוח נוהל חיים משותפים וזאת לאחר שבקשתה לעניינים הומניטאריים נדחתה. המשיבה טוענת כי מדובר בפניה לנציגי המשיבה תוך הטעייתם וסילוף החלטות ביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב. המשיבה טוענת כי מדובר בפרשנות מרחיבה ומרחיקת לכת של באת כוח העותרים את החלטת ביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב, אשר הורה על מחיקת העתירה כמבוקש. עוד טוענת המשיבה כי החלטה בבקשת העותרים למתן מעמד מכוח חיים משותפים כבר ניתנה עוד ביום 26.1.10 ומדובר בניסיון להטעות את ביהמ"ש ואת נציגי המשיבה. נטען כי לא ניתן להגיש עתירה כנגד ההחלטה שניתנה ביום 26.1.10 ללא בקשת הארכת מועד וללא קבלת רשות.