הרקע לעתירה וטענות הצדדים
:
בפני עתירה כנגד הודעת המשיבות 1 ו-2 מיום 4.11.10 לחברת החשמל ותאגיד מי כרמל (המשיבים 3 ו-4) כי עליהם להפסיק הספקת חשמל ומים לביתם של העותרים וזאת נוכח העדרו של טופס 4 ליחידת הדיור בה מתגוררים העותרים.
העותרים טוענים כי מדובר בטעות, שכן הבניין אוכלס עוד בשנת 1990, כאשר כל הליכי האישור הסתיימו עוד בשנת 1993, מאז מחובר הנכס באופן קבוע לכל השירותים ואין כל סיבה הגיונית מדוע יופסקו השירותים. העותרים טוענים כי לפני 17 שנים קיבלו טופס 4, מסרו אותו לכל הרשויות ובהתאם לאישור חוברו כדין הן למים והן לחשמל. כן נטען כי החלטת המשיבה 2 הייתה שרירותית ונחפזת ומן העותרים נמנעה כל זכות לשימוע ואין להחלטה הזאת על מה לסמוך.
מדובר בחלקת אדמה ברח' שלונסקי 21 בחיפה, כאשר על אותה חלקת אדמה עומדים שני נכסים עם קיר משותף, האחד שייך למשפחת ינוביץ' - העותרים - והשני למשפחת ברלב. העותרים טוענים כי מדובר בשני בתים הזהים בתכנון. היתר הבניה הוצא במהלך שנת 1988, חיבורי המים והחשמל הותקנו במהלך שנת 1988 ובניית הבתים הסתיימה במהלך שנת 1990. משפחות ברלב וינוביץ' נכנסו לגור בבתים בסביבות חודש נובמבר 1990. העותרים טוענים כי במהלך שנת 1991, על פי דרישת העירייה ובכפוף לשינויים שנוצרו בבניה הוגשו לעיריית חיפה בקשות בליווי נספחים לאישור החריגות ולקבלת טופס 4. נטען כי במהלך סוף שנת 1992, לאחר שעו"ד ברלב נוכח לדעת שאישור העירייה לטופס 4 מתעכב שלא מסיבות ענייניות, הגישה רבקה ברלב לבימ"ש השלום בחיפה בקשה למתן צו עשה כנגד עיריית חיפה לקבלת טופס 4 לתיק הבניה. פסק הדין של בימ"ש השלום, אשר ניתן בתאריך 10.1.93 מורה לעיריית חיפה להנפיק טופס 4 בתיק הבניה שבנדון. העותרים טוענים כי לא ידעו על פניה זו לביהמ"ש בזמן אמת ולא היו שותפים לה. בתאריך 10.1.93 הנפיקה עיריית חיפה טופס 4 למשפחת ברלב. הטופס מתיר לחברת חשמל, לספק המים ולבזק לבצע חיבורים קבועים לנכס.
העותרים טוענים כי במהלך שנת 1992 הוזמן על ידי העותר חיבור חשמל קבוע לנכס הנ"ל, שולמו כל האגרות, לרבות דמי בדיקה, בוצעה בדיקה בנכס של חברת החשמל בנוכחות העותר וקבלן החשמל דמוני אשר ביצע את עבודות התשתית. המתקן אושר ובוצע חיבור קבוע של חברת החשמל לנכס, תוך הודעה לעותר שעליו להמציא טופס 4 עם קבלתו. העותרים טוענים כי בתאריך 15.3.93 זומן העותר לאגף הרישוי בעיריית חיפה לפגישה עם מר שיפמן לצורך קבלת הסברים ואישור לחיבור חשמל. נטען כי בתאריך 28.6.93 אישרה ועדת תכנון ובניה בישיבתה את הבקשה של ינוביץ' רבקה וברלב רבקה למתן טופס 4. עוד נטען כי במהלך חודשים יוני יולי 1993 התקבל בדואר אצל העותרים טופס 4 לצורך הפצתו בין הגורמים הרלוונטיים וטופס זה הוגש ידנית על ידי העותר לחברת החשמל מחלקת צרכנים, לעיריית חיפה מחלקת המים ולחברת בזק. בהמשך הורכבו מדי מים על ידי עיריית חיפה והעותרים טוענים כי מאז הם משלמים חשבונות מים וחשמל כסדרם.
נטען כי במשך 17 שנים לא התעוררה שום בעיה. בתאריך 21.12.09 התקבל אצל העותר מכתבו של מנהל מחלקת לקוחות טכנית בחברת החשמל בחיפה, מר יניב אברהם, הדורש מהעותר השלמת תשלום עבור בדיקה, טופס 4 מקורי, תוכניות חשמל חתומות, תאום בדיקת מתקן החשמל וכן מודיע מכתב זה שהחשמל בנכס ינותק בתאריך 28.2.10. העותר פנה לחברת החשמל בנושא המכתב וכן ביקש לברר את נושא חיוב תעריף החשמל שמסופק לביתו. בעניין זה טענה חברת החשמל כי החשמל המסופק לבית העותרים הוא בעל תעריף גבוה כתוצאה מכך שדווח לחברת החשמל שבנכס קיים עסק כלשהו. העותר טען שאין במקום עסק ותואם שתיערך בדיקה בנכס. בתחילת ינואר 2010 הגיע בודק חברת החשמל לנכס לבדיקה, התנצל על הטעות ומסר לעותר שהוא מודיע לשנות את התעריף לצריכה רגילה, וכך נעשה.
עוד נטען כי בהמשך למגעים שהתקיימו בין העותר וחברת החשמל, במהלך סוף חודש יוני 2010 או בסמוך לכך הגיע העותר למשרדו של מנהל מחלקת לקוחות טכנית, יניב. בפגישה זו טען העותר כי מסר טופס 4 למחלקה זו עוד במהלך 1993 אך כעת אינו מוצא אצלו כל העתק. בפגישה זו גם הוצג לעותר העתק מטופס 4 שנמסר על ידי ברלב, כאשר על גבי הטופס קיימת הערה בכתב יד שהחיבור הינו למשפחת ברלב בלבד, ונאמר לעותר כי טופס זה אינו חוקי מאחר ועל טופס 4 על פי חוק תכנון ובניה אסור לכתוב כל הגבלה או הערה בכתב יד. העותר טוען כי יניב השתכנע מטיעוניו של העותר וסיכם את הפגישה בכך שביקש מהעותר לאשר ביצוע בדיקת בטיחות חוזרת בנכס תוך תשלום של כ-450 ש"ח עבור בדיקה זו ותוך ויתור על דרישותיו הקודמות על קבלת תוכניות חשמל של הנכס וקבלת טופס 4.
העותרים טוענים כי ביום 3.8.10 הגיע לנכס בודק מטעם חברת החשמל לבצע בדיקת בטיחות. במהלך הבדיקה העיר הבודק לעותר שהספק החשמל המסופק לו נמוך מהנדרש לבית והוא ממליץ על הגדלת החיבור. העותרים ביצעו הזמנה להגדלת החיבור, שילמו עבור ההגדלה וההזמנה אושרה לביצוע על ידי חברת החשמל. כשהתקשר העותר לתאם את חיבור ההגדלה שהוזמן נאמר לו כי לא ניתן לתאם את הגדלת החיבור ללא קבלת תוכניות חשמל וטופס 4. העותר, שערך חיפוש נוסף ומצא צילום של טופס 4 משנת 1993, פנה במכתב בצירוף הצילום של טופס 4, העתק מהזמנת הגדלת החיבור וכן תוכניות חשמל שהוכנו על ידי חשמלאי וביקש לתאם עמו מועד לחיבור הנכס להגדלה. העותר התבקש לגשת לעיריית חיפה להחתים בחותמת "זהה למקור" את צילום טופס ה-4, אך העותר טען כי חברת החשמל היא זו שצריכה לבצע פניה זו לקבלת חותמת זהה למקור. לטענת העותר, סגנו של מנהל מחלקת לקוחות טכנית בחברת החשמל אישר בשיחה זו שחברת החשמל תפנה למנהל הנדסה בעירייה בנושא זה.
העותרים טוענים כי הגדלת החשמל המבוקשת עדיין מתעכבת, כי בביתם נערך חיפוש על ידי משטרת ישראל והעותר אף נחקר בחשד לגניבת טופס 4 של משפחת ברלב מתיק המחזיק טפסי 4 במנהל ההנדסה, זיוף של טופס זה והגשתו במרמה לרשויות חשמל, מים וטלפון.
נטען כי רשות מנהלית אינה קשורה בדיני הראיות החלים בערכאות משפטיות והכלל החל בעניין זה הוא "כלל הראיה המנהלית", על פיו רשות שלטונית רשאית לבסס ממצא על ראיה אם הראיה, בשים לב לנסיבותיה, הינה כזו אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה. נטען כי בהעדר הוכחה פוזיטיבית כי מעולם לא ניתן לעותרים טופס 4 יש לקבוע כי אכן הונפק להם טופס 4 כדין. נטען כי אם עיריית חיפה או חברת החשמל איבדו את הטופס, אין הצדקה לבוא לתושב לאחר שנים ארוכות ולדרוש ממנו להציג מסמך שאינו מחויב לשמור במשך כל כך הרבה שנים. העותרים טוענים כי הרשות היחידה המוסמכת לקבוע כי מדובר במסמך מזויף היא מעבדת זיהוי פלילי של משטרת ישראל, אשר טרם גיבשה ממצא כלשהו. נטען כי התנהלותה של המשיבה 2 הינה נחפזת ולא מבוססת, החלטתה שרירותית ובלתי סבירה ודינה להתבטל.
העותרים טוענים כי אין ולו סיבה הגיונית אחת מדוע לא היה באפשרותה של העיריה להנפיק לעותרים טופס 4. הבניה הסתיימה כדין, שולמו כל האגרות, בוצעו כל הדרישות לשינויים, תיק הבניה הוגש לוועדה, הוועדה אישרה את הבקשה ועל פניו גם היום, כמו בעבר, ניתן להנפיק טופס 4 ללא כל בעיה או דיחוי. כל הרשויות סיפקו לעותרים את השירותים וגבו אגרות ותשלומים בהתאם לחוק והעותרים מתגוררים בבניין 20 שנה, מתוכם 17 שנה יודעים בוודאות מוחלטת כי ניתן להם טופס 4 כדין.
נטען כי פנית המשיבה 2 למשיבים 3 ו-4 לנתק את שירותי החשמל והמים מהבניין המתפקד מזה 20 שנה הינה חסרת סבירות באופן קיצוני, תוך העדר פניה מוקדמת לעותרים או עריכת שימוע לעותרים.
העותרים טוענים כי הונפק להם טופס 4 עובר לחתימה על הסכם פשרה עם עיריית חיפה בשנת 1993 בנושא של תשלום ארנונה לשנים 1990 - 1993 עד למועד קבלת טופס 4.
נטען כי החלטת המשיבה 2 ודרישתה של המשיבה 3 להציג טופס 4 נגועות בשיהוי בלתי סביר של 17 שנים, אשר גרם לעותרים לנזק ראייתי, המחייב אותם לנסות לאתר מסמכים מלפני 17 שנים, דבר שאינו סביר, אינו הגיוני ואינו הוגן. עוד נטען כי הרשות לא הצביעה על שום סטיה מן ההיתר וכי טענתה לעניין אי הוצאת ההיתר מעולם אינה נתמכת בראיות המוכיחות כי ההיתר מזויף.
המשיבות 1 ו-2 טוענות כי בשנת 1989 הופרדו ההליכים התכנוניים המתייחסים לבניין שנבנה במגרש ומשפחת ברלב פעלה בנפרד להכשרת הבניה בדירתם (הקמת חצי דו-משפחתי) על דרך הוצאת היתר מצב סופי וקבלת טופס 4. ביום 14.1.93 ניתן טופס 4 לבית ברלב בלבד וביום 28.6.93 נחתם היתר לתוכנית מצב סופי להקמת דו משפחתי לבית ברלב בתנאים מסוימים. נטען כי בעת שהליכי ההיתר וטופס 4 כללו אך ורק את בית ברלב, הרי שהעותרים מצידם זנחו את הליכי התכנון עד ימים אלו. במהלך שנת 2010 פנתה חברת החשמל לעיריית חיפה וביקשה לברר האם ניתן אי פעם טופס 4 לעותרים. בדיקת העיריה העלתה חרס והוברר למעלה מכל ספק כי ביחס לדירת העותרים לא ניתן מעולם היתר מצב סופי ואף לא טופס 4. נטען כי העתק המסמך שהציגו העותרים בפני חברת החשמל נחזה לזיוף פשוט אשר בוצע על גבי טופס 4 שניתן לברלב בלבד, כאשר הכיתוב המקורי המפורש "החיבור לדירת משפחת ברלב בלבד - דירה אחת" אשר הוקף בקו בצורת מלבן, נמחק. כמו כן, התאריך שנרשם בתחתית הטופס המקורי, 10.1.93, נמחק ונכתב תחתיו תאריך שונה, 28.6.93.
נטען כי משהוברר לעירייה כי בית העותרים מאוכלס מזה תקופה ארוכה מאוד מבלי שניתן לבניין היתר מצב סופי וטופס 4 שלחה הוועדה המקומית הודעה לחברת החשמל ולתאגיד מי כרמל ובה התבקשו לנתק אספקת החשמל והמים לנכס. בהודעת המשיבה 1 מיום 8.11.10, אשר נחתמה על ידי המשיבה 2, נכתב לספקי השירותים כי מערכות המים והחשמל סופקו לצרכי הבנייה ומשזו נסתיימה והבניין אוכלס ללא היתר, התבקשו הספקים לפעול לניתוק המערכות. העותרים סברו כי מדובר בהליך מכוח סעיף 157א(ו) לחוק התכנון והבניה ולכן עררו בפני ועדת הערר המחוזית. ברם, על פי החלטתה של ועדת הערר, במקרה שהסתיימה הבניה והנכס אוכלס ללא טופס 4 הרי שאין מקום לפעול בהליך לפי סעיף 157א(ו) לחוק אלא יש לפנות באופן מנהלתי לספקיות השירותים ולדרוש ניתוק החיבור אשר ניתן לצרכי בניה בלבד. לכן קבעה ועדת הערר כי המקרה אינו מצוי במסגרת סמכויותיה ועל העותרים למצות ההליכים בפני בית המשפט המוסמך.
המשיבות 1 ו-2 מציינות כי בסמוך לקבלת הודעת העירייה הגישו העותרים לאישור הוועדה המקומית תוכנית מצב סופי לביתם, אך מבדיקת מפקח בשטח עלה כי התוכנית שהוגשה אינה תואמת את המציאות ולא ניתן לקדמה לפיכך, מאחר שבפועל נסגרה קומת העמודים והוכשרה למגורים וזאת בסטיה מהיתר הבניה. הודעה בעניין נשלחה לעותרים כבר לפני מספר חודשים.
נטען כי עמדתה של ועדת הערר המחוזית הינה כי כאשר הבניין אוכלס וזאת בטרם ניתן טופס 4, הרי שהליך ניתוק התשתיות המתבקש אינו מתבצע מכוח סעיף 157א(ו) אלא לנוכח העובדה שהתשתיות סופקו לצרכי הבניה בלבד וכל עוד לא ניתן אישור בדבר היותו של הבניין כשיר למטרות אכלוס אין לאפשר המשך אספקת התשתיות.
עוד נטען כי בענייננו חברת החשמל אישרה אספקת חשמל לנכס לצרכי בניה. מאחר ואין חולק כי הבניה נסתיימה לפני כשני עשורים, כאשר במועד הבקשה כבר נסתיימה הבניה והבית היה מאוכלס כ-3 שנים, אזי עצם החיבור בוצע בכחש ובחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות מהותיות. בטופס הבקשה לחיבור זמני התחייבו העותרים להודיע לחברה על סיום הבניה ואין חולק כי לא עשו כן מעולם. כלומר, נטען כי עצם החיבור הזמני בשנת 1993 בוצע בהסתמך על מצג שווא מצד העותרים כלפי חברת החשמל והעותרים עצמם הפרו התחייבותם כלפי חברת החשמל.