פסק-דין בתיק עת"מ 1732-08

עיריית הרצליה שינתה את החיוב בארנונה של נכסי העותרים. מדובר בחיוב העותרים בארנונה בגין  שטחי המרתף, המדרגות ועליית הגג שקודם לכן לא נכללו בחיוב בארנונה. לטענת העירייה מדובר בתיקון טעות שנעשה עקב מדידה, טעות שרשאית העירייה לבצע. לטענת העותרים, מדובר בשינויי מדיניות לגבי חיוב בארנונה האסורה בשל חוקי ההקפאה. זוהי בתמצית העתירה שלפני.

1.         רקע הדברים

ארבעת העותרים מתגוררים בהרצליה מאז שנת 1980 (משפ' סבר העותרים 3 מתאריך מאוחר יותר). העותרים מתגוררים בקוטג'ים טוריים הרשומים כבית משותף. כל הדירות בשכונה נבנו על פי מתכונת אחידה. הדירות בנויות על ארבעה מפלסים (48 מדרגות בכל דירה) כולל קומת מרתף ועליית גג. מאז שאוכלסה השכונה בשנות ה- 80  נגבתה ארנונה בכל הדירות בשכונה על פי רישומי העיריה. שטחי הדירות בשכונה חייבים בארנונה נעו בן 111 ל-130 מ"ר. מצב זה נמשך קרוב ל -20 שנה עד שנת 1999. באפריל 1999 החלה עיריית הרצליה לבצע מדידות בדירות בשכונה, והגדילה את השטח לחיוב בארנונה של דירות העותרים.

העותרים טענו כבר באותו שלב כי החיוב המוגדל בארנונה נובע משינוי במדיניות ומכך שכללו בשטח הדירה את שטחי המרתף, עליית הגג והמדרגות שלא נכללו קודם (שטחי המרתף, עליית הגג והמדרגות יקראו להלן: שטחי המריבה). העיריה טענה כבר באותו שלב כי מדובר בטעות בחישוב.

לאור המחלוקת הוגשו השגות (הוגשו 7 השגות מהן 4 על ידי העותרים) ונדחו על ידי הממונה על הארנונה. בכתב התשובה שדחה את ההשגות ציין מנהל הארנונה כי התושבים רשאים להגיש ערר על ההחלטה. ב"כ העותרים ביקש שכל העררים ישמעו יחד אך העיריה ומנהל הארנונה סרבו לכך והעררים נשמעו בנפרד לפני שני הרכבים של ועדות ערר. העררים של משפחות בן הרוש, אזולאי ולב נשמעו תחילה ונדחו על יד ועדת הערר. בהחלטת ועדת הערר (בדעת רוב) נקבע כי שטח הדירות החייב בארנונה הוגדל בשל גילוי טעות בחישוב השטח (נספחים ט/1 - ט/3 לעתירה). משהגיע הדיון בערר של ב"כ העותרים הוא ביקש כי יאוחד הדיון בארבעת העררים של העותרים ווועדת הערר בהחלטתה מיום 15.2.02 נספח י' לעתירה אישרה לקיים דיון במאוחד על אף התנגדות העיריה.

בהחלטה מיום 21.9.05 קיבלה ועדת הערר את העררים שהגיעו העותרים ונקבע כי אין מדובר בגילוי טעות בחישוב השטח. על החלטה זו הוגש ערעור מנהלי עמ"נ 235/05 בפסק הדין של בית-המשפט (השופטת שרה גדות פסק דין מיום 28.2.08 נספח א' לעתירה) נקבע לועדת הערר לא היתה סמכות לדון בשאלות אלה. בית-המשפט ביטל את החלטת ועדת הערר אולם לא דן לגופם בממצאים העובדתיים של ועדת הערר. כיוון שבתגובה להשגה הפנה מנהל הארנונה את העותרים להגיש ערר הוארך המועד להגשת העתירה בעקבות הארכת מועד זו הוגשה העתירה שלפני.

2.         טענות הצדדים

העותרים טוענים כי במשך 20 שנה ידעה העיריה על קיומם של שטחי המריבה וביודעין לא חייבה בגינם את העותרים בארנונה. לטענתם, רק כאשר נכנסה ראש העירייה הנוכחי לתפקידה הוחלט לשנות מדיניות זו. אולם, כך לטענת העותרים, לאור חוקי ההקפאה ידעה העיריה שלא ניתן לשנות את המדיניות ועל כן הסוותה את שינוי המדיניות במדידות מחודשות שלכאורה הצביעו על טעויות בחישוב.

המשיבה טוענת כי העיריה מפעם לפעם עורכת מדידות כדי לוודא כי תשלום הארנונה מתבצע כדין וכי במסגרת בדיקה זו התברר כי שטחי המריבה אינם מחויבים. לטענתה, אין מדובר בשינוי מדיניות אלא טעות במדידות ובחישוב.

3          הממצאים העובדתיים

ההליך שלפני הוא הליך מינהלי שלא מתבררות בו עובדות. עם זאת, כיוון שהעניין נדון הן לפני ועדת הערר הן במסגרת בהליך אזרחי, וכן הוצגו במהלכו מסמכים ומכתבים שנכתבו ע"י העיריה, עולות העובדות כפי שיפורט להלן.

א.         ביצוע מדידה קודמת על ידי העיריה

כאשר בוצעו המדידות שהוו את הבסיס לשינוי בשנים 1999-2000 טענו העותרים ובא כוחם כי בזמנו בוצעה מדידה קודמת וכי המודד בזמנו ציין לפניהם כי קיבל הוראה שלא למדוד את שטחי המריבה. המשיבים טענו באותה תקופה כי מעולם לא בוצעו מדידות בדירות בשכונה. העותרים שזכרו כי אכן בוצעו מדידות כאמור פנו לממונה על חופש המידע בעיריה ובמכתב של הממונה (נספח י"ד לעתירה), נאמר, כי אכן נערכו מדידות בשנת 1981 על ידי המודד מר אהרון אוזן שעבד במח' הגבייה עד תחילת שנת 87 ועבודתו בעיריה הסתיימה בשנת 90. עוד ציינה הממונה על חוק חופש המידע כי אין בעיריה דוחות מדידה מאותה תקופה.

כשהתברר כי אכן הדירות נמדדו בזמנו היינו, היה ידוע לעירייה על שטחי המריבה כאשר הטילה חיוב בארנונה, שינתה המשיבה את טעמיה. בועדת הערר טען הממונה על הארנונה כי המודד שמדד בזמנו את הדירות, מר אהרון אוזן לא היה מודד, עשה את מלאכתו באופן בלתי ראוי וכי כאשר קיבל הממונה על הארנונה מר וידר את ניהול ענייני הארנונה בשנת 1986 הוא פיטר את אוזן מעבודתו (תצהירו של מר וידר לועדת הערר צורף כנספח ט"ז/2 לעתירה).

בניגוד למכתב של הממונה על חופש המידע שניתן ביום 20.11.00 ובו נאמר כי המדידות נעשו על ידי מר אוזן, נכתב בתצהיר מנהל הארנונה שניתן ביום 8.9.03 כי: "לחתום מטה לא ידוע אם בוצעו מדידות בשנת 1981 מכל מקום במשרדי העיריה לא נמצאו מדידות משנים אלה ככל שבוצעו".

מנהל הארנונה מוסיף בסעיף 12 לתצהירו:

"גם אם בוצעו מדידות, כנטען על ידי העותרים, סביר כי הם בוצעו על ידי מר אהרון אוזן. עם כניסתי לעבודה בשנת 1986 מצאתי את מר אוזן אשר הועסק במח' הגבייה. התרשמותי היתה שעבודתו אינה ברמה מקצועית וזאת בלשון המעטה. כל נושא בדיקות הנכסים, נעשה בצורה חובבנית, לא רצינית ולא יסודית. הנתונים שהועברו לעיריה לא איפשרו ביקורת על העבודה ומה שחמור מכל, לא היה כל תשריט שניתן להעביר לתושב, ומטבע הדברים, לא היתה יכולת לבדוק טענות התושבים בקשר עם ממצאי המדידה, כפי שיש כיום. שיחותיי עם עובדי המחלקה ותיקים ממני, חיזקו בי את המסקנה, כי לא ניתן לראות בתוצאות עבודתו כמשקפות מהימנה היקף השטחים לצורך קביעת שטחי החיוב בארנונה. לכך מצטרפת העובדה כי למר אוזן לא היו כישורים לבצע עבודות מסוג מדידה. בנוסף נמתחה ביקורת על דרכי עריכת החישובים, שהיתה, כך נראה, רחוקה מלהיות מדויקת ובדיקות שערכתי עם עובדי המחלקה העלו כי נתונים שנמסרו אינם אמינים ומר אוזן נטה לשנות נתונים לפי ראות עיניו.

לאור כל האמור, נאלצה העיריה לסיים תפקידו במח' הגבייה. מר אוזן סיים את עבודתו במח' הגבייה בחודש ינואר 1987 לאחר שבדקתי הנושא הובהר לי כי לאחר מועד זה הועסק מר אוזן במחלקות אחרות בעיריה."

בתצהיר, מר יעקב וידר תוקף באופן חמור עובד עיריה לשעבר שאינו יכול להתגונן בפני הדברים. עניין זה חמור כשלעצמו. מר וידר אינו מבהיר, אם נפלו פגמים כה חמורים במדידה מדוע העיריה לא הורתה על מדידה מחודשת במשך כ- 13 שנים שהלוא לדבריו, הפגמים נתגלו בשנת 86 ואילו המדידות החדשות בוצעו החל בשנת 99. יש לציין עוד כי בתצהיר לא נאמר מדוע לא הוגשו כל הליכים נגד מר אוזן מנהל הארנונה מצהיר כי מר אוזן שינה נתונים, אם כך הם פני הדברים מדוע לא נעשה דבר בענין?! בנוסף, לא ברור באיזו עבודה בעיריה עסק מר אוזן משנת 87 עד שנת 90. אם מדובר בעובד עם בעיות אמינות כה קשות לא ברור מדוע המשיכה העיריה להעסיקו. נראה כי הטענות נגד מר אוזן עלו רק שהתברר, בניגוד להצהרות העיריה בפתח הדברים כי קיימות מדידות מזמן אמת. דברים אלו חמורים ביותר.