פסק-דין בתיק עש 844/04

1.         הערעור הוא לפי סע' 83 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ) על החלטת המשיב מיום 17/2/04 לדחות השגה שהוגשה על-ידי המערערת. החלטת המשיב הייתה לקיים שומת עסקאות מיום 23/9/03 שהוצאה למערערת בהתבסס על בדיקת ספרי המערערת, לפיהם עלה כי דוחות שהוגשו על-ידי המערערת היו חלקיים.

הרקע :

2.         המערערת, חברת רוני לואיס בע"מ (להלן: החברה או המערערת ) היא חברה שנוסדה בשנת 1993 ועיסוקה בשיפוץ בתים. מנהל המערערת הינו מר רוני לואיס (להלן:  מר לואיס).

3.         החברה חייבת לנהל ספרים לפי תוספת ד' להוראות ניהול ספרים על-פי סעיף 2(א) לתוספת. במשך שנות פעילותה ליווה אותה רואה חשבון מקצועי. עד שנת 1999 רו"ח זיצר ומשנת 1999 רו"ח דורון קרשס.

4.         ביקורת שערך המשיב בספרי החשבונות של המערערת לשנים 2003-2001, לרבות בכרטסת הלקוחות, העלתה כי החברה לא דיווחה על מלוא עסקאותיה לרשויות מע"מ. ההפרש הלא מדווח בערכי קרן, מגיע לכדי סך של 74,493 ש"ח לשנת המס 2001; 227,394 ש"ח לשנת המס 2002; ו-37,054 ש"ח לשנת 2003. השומה הוצאה על ההפרש בין התקבולים בפועל לתקבולים המדווחים לרשויות מע"מ (תחשיב שומה מפורט, צורף כנספח ה' לכתב התשובה מטעם המשיב).

בנוסף, חויבה המערערת במע"מ הנובע מריבית רעיונית בגין משיכת מנהלים בסך 956 ש"ח לשנת 2001; 2,700 ש"ח לשנת 2002.

ביקורת מע"מ נערכה במשרדי רו"ח מטעם המערערת, רו"ח דורון קרשס. האחרון אף חתם על תחשיב השומה האמור (ראה נספח ה' לכתב התשובה).

באותה ביקורת, תוך בדיקת כרטסת לקוחות, נמצאו מקרים בהם הוציאה המערערת קבלות, שהיה בהן להעיד על קבלת תקבולים, אך נמנעה מלהוציא חשבונית מס, וממילא גם לא דיווחה לרשות מע"מ על קבלת התקבול.

נעיר עוד, שכנגד המערערת ומר לואיס הוגש כתב אישום ומתקיים נגדם במקביל הליך במישור הפלילי.

יודגש כי ספרי המערערת לא נפסלו.

טענות הצדדים :

5.         לטענת מר לואיס החל משנת 2000 עקב המצב הקשה אליו נקלע ענף הבנייה, החלה החברה לסבול מקשיי נזילות, בין היתר, בשל הצורך, מצד אחד, לתת ללקוחות תנאי תשלום נוחים, ומצד שני, הגופים הממשלתיים שהיו חייבים כסף למערערת, עשו כן באיחור רב, כחצי שנה ואף יותר לאחר סיום העבודה שבוצעה עבורם. לכן, גם העביר ב- 5/03 את המשך הפעילות העסקית לחברת א.מ. לואיס בנייה ושיפוצים בע"מ בבעלותו של מר רפי מרלי, אשר ביקש להמשיך את הפעילות תוך שמירה על המוניטין שנצבר, ומר רוני לואיס הפך שכיר באותה חברה.

לעניין ניהול הספרים הסביר מר לואיס כי ניהול מערכת החשבונות של המערערת, נעשה באופן של ריכוז החומר החשבונאי של המערערת והעברתו אחת לחודש למשרדו של רוה"ח קרשס. בין היתר היה מכין רוה"ח את שוברי התשלום לרשויות המס ומר לואיס היה משלמם.

מר לואיס העיד כי על תקבולים במזומן או לפירעון מיידי היה מוציא חשבונית ועל תקבולים בצ'קים דחויים לא היה מוציא חשבוניות.

מר לואיס המשיך והסביר כי פעם בשנה, לקראת הכנת המאזן השנתי, היה בודק את כלל הפרויקטים המבוצעים על-ידו לעניין יתרות חובה וזכות, והמערערת הייתה מוציאה חשבוניות או חשבוניות זיכוי בהתאם להוראותיו של רוה"ח קרשס. מכאן מבקש מר לואיס לטעון כי אין מדובר במצב של אי-דיווח על עסקאות והעלמת מס, אלא שהטענות כלפי המערערת הן במישור של דחיית תשלום המס בלבד (טענת shifting).

מכאן מבקשת המערערת עוד לטעון כי בעת שנערכה הביקורת לא הסתיימה ההתחשבנות לאותה שנה, והתוצאות השגויות כביכול שהתגלו במהלך הביקורת, אינן משקפות את המצב האמיתי של מצב העסקאות של המערערת (עמ' 6 לסיכומי המערערת).

לטענת מר לואיס, בשל ריבוי הפרויקטים לא הייתה יכולה להיות התנהלות מסודרת יותר של הנהלת החשבונות; ומאחר שלעיתים היה מבצע שיפוץ של בניינים שונים באותו רחוב, יכול שהיו משייכים חשבוניות מסוימות בטעות לבניינים אחרים באותו רחוב. לעניין זה ביקש מר לואיס להטיל את מלוא האחריות להתנהלות הלא מסודרת של חשבונותיו בפקידה שעבדה בחברה ובטעויות שעשתה בעריכת החשבונות (עמ' 19).

טענה מקדמית של המערערת היא, כי המנהל כלל לא ביסס את השומה שהוצאה, וכי הדוחות התקופתיים שהוצאה על ידה משקפים נאמנה את חבותה על-פי החוק.

6.         לטענת המשיב פנקסי החשבונות מהווים את התשתית הראייתית המספקת לצורך הוכחה כי המערערת לא דיווחה על העסקאות המפורטות בשומה ונמנעה מלהעביר למע"מ את מס העסקאות המתחייב. עוד טוען המשיב, כי כרטסת הלקוחות של המערערת עצמה, מצביעה על תקבולים מלקוחות שבגינם לא יצאו חשבוניות ולכן לא דווחו למע"מ. כמו-כן לטענת המשיב, רוה"ח מטעם המערערת ומר לואיס בעצמו, בהודעות שניגבו מהם במהלך החקירה, אישרו כי לא שולם המע"מ בגין אותם תקבולים (מצורפות הודעות כנספח ב' וג' לכתב התשובה) וזאת מטעמים שונים שהועלו על-ידי מר לואיס.