1. הערר שבפנינו הוגש תחילה על ידי סטפי שוורץ. לימים העוררת נפטרה והיא מיוצגת על ידי יורשיה. אחד מיורשיה משמש אף בא כוחה לכל אורך הדרך. נטען כי העוררת הינה הבעלים של בית בזכרון יעקב. לימים היא ביקשה להקים לידו בית נוסף. תחילה פתרון הביוב שהוצע לבית החדש היה זה שבבית הקיים, דהיינו בור ספיגה, וכך ניתן אף היתר בנייה. לימים הוחמרו דרישות איכות הסביבה ופתרון בור סופג נפסל באופן שהעוררת נדרשה לחבר את הבית החדש למערכת הביוב העירונית.
לטענת העוררת היא פנתה אל המשיבה וביקשה לחבר אותה אל רשת הביוב אולם נענתה בסירוב. נטען כי הטעם לכך נעוץ בכך שהעלות הכרוכה בעבודות החיבור עולה לסך של 65,000 ש"ח, בעוד שניתן יהיה לגבות ממנה היטל בסכום של 15,000 ש"ח בלבד. במצב דברים זה, כך ממשיך כתב הערר, נאלצה העוררת
"יחד עם שכנה, מר צדוק סיידוף
(להלן: "סיידוף") להתקין ביוב ציבורי בעלות כוללת של 73,763 ש"ח" (סעיף 8).
2. בהמשך נדרשה העוררת על ידי המשיבה לשלם היטל ביוב על סך של 16,137 ש"ח. ב"כ העוררת ביקש להסיר רוע הגזרה. במכתבו מיום 4.10.01 (נספח ה') הוא חזר וציין כי
"בלית ברירה נאלצה מרשתי ביחד עם מר צדוק סיידוף לממן מכיסם הפרטי את בניית הביוב הציבורי בעלות כוללת של 73,769 ש"ח" (סעיף 5). לנוכח זאת נדרשה המשיבה להשיב לעוררת מחצית העלות האמורה בסך 36,885 ש"ח, בניכוי סכום ההיטל הנדרש, דהיינו לשלם לעוררת יתרה בסך של 19,910 ש"ח.
משלא נענתה הדרישה הונח הערר שבפנינו.
3. המשיבה התגוננה בפני הערר. לטענתה דרישתה להיטל מבוססת על מהות שיטת הטלתו. עסקינן בתשלום גלובלי המתייחס לכלל הוצאות המשיבה בגין תשתית הביוב בכל שטחה של המועצה. המשיבה טענה כנגד העוררת שהיא מסתירה את מסכת העובדות כהווייתה. אכן, לשיטתה, היה זה סיידוף בלבד שהתקין את הביוב הציבורי, בהסכמת המשיבה ובאישורה. הדבר עולה מכתב התחייבות מיום 6.9.00 של סיידוף (נספח ב' לכתב התשובה). בסעיף 7 לכתב ההתחייבות אישר סיידוף כי
"ביצוע קו הביוב על פי התחייבותי זאת אינה גורעת מחיובי לשלם במלואם את כל אגרות/היטלי הביוב על פי חוק או כל אגרה והיטל אחרים, לרבות אלה שיידרשו בעתיד". אכן, כמסתבר, לימים התחברה העוררת ללא אישור או הסכמה לקו הביוב הציבורי שנבנה על ידי סיידוף.
4. הורינו על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם העוררת הוגש תצהירו של עו"ד שוורץ, הוא יורשה וכזכור בא כוחה. מטעם המשיבה הוגש תצהירו של מר צבי אורן (להלן - "אורן"), מהנדס המועצה. אחר הדברים הללו הסכימו בעלי הדין כי התיק יוכרע על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. לבקשתו של ב"כ העוררת אלו הוגשו, בשני מחזורים.
5. בחנו מכלול חומר הראיות והטענות. מזדקרת לעין, לנוכח בחינה זו, התנהלותה הנפסדת של העוררת בהצגת תשתית עובדתית כוזבת ומקובלת עלינו עמדת המשיבה על ניסיונה של העוררת להטעות את הוועדה. מזדקרת לעין, במידה פחותה בהרבה, אף התנהלותה המתחמקת של המשיבה.
6. כזכור, כעולה מכתב הערר ומנספחיו, גרסתה העובדתית של העוררת ברורה ומובהקת. נעשה קו ביוב, בכוחות משותפים, על ידה ועל ידי סיידוף. משמע, כך מבין הקורא הסביר, התקנת הביוב נעשתה על דעתם של השניים, ובמאוחד. זאת ועוד: מן הנתונים עולה כי מתחילת הדרך היה המימון של קו הביוב, פיזית, משותף לעוררת ולסיידוף. שהרי ב"כ העוררת מציין, מקרא מפורש, כי העוררת וסיידוף נאלצו
"לממן מכיסם הפרטי את בניית הביוב הציבורי".
7. מסתבר, בעליל, כי הדברים חסרי שחר. לא זו אף זו: הם אף הולידו הליכים משפטיים שננקטו על ידי סיידוף נגד העוררת. אכן, בגדר תצהירו של עו"ד שוורץ מצורף רק העמוד הראשון לכתב התביעה שהוגש על ידי סיידוף ומר דקל אפרים. מכלול כתב התביעה, על נספחיו, נגלה לנגד עינינו רק למקרא תצהירו של אורן, ואז נחשפת התמונה במלואה.
ומה עולה מכתב התביעה? סיידוף מציין כי לנוכח הצורך שלו לחבר את ביתו לביוב, ובעצה אחת עם העוררת, סוכם כי יתבצע חיבור משותף, ובמימון משותף. בהמשך הדרך נפרדו הדרכים. כאשר סיידוף פנה וביקש לשאת בחלק מעלות התכנון והחיבור, הודע לו כי יורשי העוררת אינם מוכנים לשאת בעלות כלשהי ובדעתם להתחבר לבור הספיגה הקיים. לימים, ולאחר מספר חודשים וסיום עבודות, הסתבר כי העוררת חיברה עצמה לצנרת הביוב שנעשתה על ידי סיידוף, ללא רשותו. לא זו אף זו: משעה שלנוכח נתון זה חזר סיידוף ודרש לשלם את מחצית העלות האמורה, הוא נדחה.
אכן, רק בגדר תצהירו של עו"ד שוורץ מציג עצמו עו"ד שוורץ כמי שנקלע לסיטואציה אבסורדית בה הוא נמצא בין הפטיש לסדן. מצד אחד דורשת ממנו המשיבה את היטל הביוב. מן הצד השני הוא נתבע על ידי סיידוף לשלם את מחצית העלות האמורה.
ואולם, אין צריך לומר כי נתונים אלו אינם עולים למקרא כתב הערר והמכתב שנספח אליו. שם מעיזה העוררת פניה לטעון כי קו הביוב נבנה במשותף, בעוד שלאמיתם של דברים הוא נבנה על ידי סיידוף בלבד, והעוררת התחברה אליו, ללא הסכמתו, לימים. ועוד העיזה העוררת פניה לטעון כי היא שילמה "מכיסה הפרטי" את מלוא מחצית העלות, בעוד שלאמיתם של דברים, בעת שאמרה את אשר אמרה, היא לא שילמה, ולו אגורה אחת, בגין ביוב זה.
אכן, רק למקרא מלוא נספחי כתב התביעה של סיידוף, שלא גולו אלא במצורף לתצהירו של אורן, התוודעתי למכתבו של עו"ד שוורץ לסיידוף, בו הוא מודיע לו מפורשות, אגב התנצלות מסוימת, כי אף אין בדעתו לשלם לו בשלב זה את מחצית העלות, וזאת משום חרונו הרב של עו"ד שוורץ, על כך שסיידוף חתם למשיבה ההתחייבות שחתם, לרבות סעיף 7 המאשר את זכות המשיבה לחייבו בהיטל ביוב.
8. אכן, לימים, ובעקבות ההליכים שסיידוף נקט נגד העוררת, הושג הסדר דיוני בפני כב' השופטת סלע (נספח יא לתצהיר עו"ד שוורץ). כתוצאה מכך שולם לסיידוף סך של 10,000 ש"ח שאינם שנויים במחלוקת והיתרה נותרה ממתינה להכרעה בערר שבפנינו. בגדר הסיכום האמור אף שמרה העוררת, ככל שהערר שבפנינו יידחה, על
"הזכות לשלם מלוא הסכום האמור לעיל, ולתבוע אותו חזרה אם בהליך המינהלי יידחו טענותיהם של הנתבעים".
9. עד כאן דנו בהתנהלותה הנפסדת של העוררת. ואולם גם התנהלותה של המשיבה אינה מניחה את דעתנו. גרסתה של העוררת אודות כך שמלכתחילה סורבה בקשתה למועצה לחבר אותה לקו הביוב, משום שהדבר לא השתלם כלכלית למשיבה, עולה בעליל למקרא נספח ג' לתצהירו של עו"ד שוורץ. נספח ג' הוא מזכר מיום 19.10.99 של אורן לראש המועצה. נרשם בו כי
"לפי בקשתך בדקתי אפשרויות ועלויות להתקנת קו ביוב ציבורי אשר יאפשר חיבור הביוב של בית ס.שוורץ למערכת העירונית. כאמור עלות ביצוע ... כ- 57,000 ש"ח. לא כולל מדידות ותכנון 8,000 ש"ח. סה"כ 65,000 ש"ח. מגב' שוורץ ניתן לגבות היטל ביוב 15,000 ש"ח. נותר למימון 50,000 ש"ח. אבקש הנחיותיך להמשך הטיפול".
אין ספק כי המזכר האמור מאשר את גרסתה של העוררת איך התרחשו הדברים, בתחילתם. המענה של המשיבה לנוכח נספח זה מתחמק ומתחכם. המשיבה טוענת שעסקינן במזכר פנימי שלה, שלא מוען בכל צורה שהיא לעוררת (סעיף 14 לתצהיר אורן). מה בכך? אורן אינו מכחיש את האוטנטיות של נספח זה, ואחת היא בעינינו אם הוא "מזכר פנימי" אם לאו. אין זאת אלא שאורן כתב אותו מסמך, רק על רקע דרישתה של העוררת כי המשיבה תחבר אותה למערכת הביוב. והרי רק על רקע דרישה זו נעוץ הרציונאל במסמך האמור. הוא מנתח את העלות הנדרשת עקב כך. הוא נוקב בסכום ההיטל שלא יכול לכסות את העלות האמורה. רק לנוכח, "מצוקה" לכאורית זו, מבקש אורן מראש המועצה
"הנחיותיך להמשך הטיפול".
10. ככל שעסקינן בהיטל הביוב עצמו דומה שאין לעוררת כל טענה מבוררת, אם באשר להטלתו ואם באשר לסכומו. אכן, נהיר לחלוטין כי היטל הביוב נקבע כדין, מכוחו של חוק עזר שהותקן. הוא פועל יוצא של תחשיב גלובלי המחולק בין כל התושבים. הסוגיה היחידה שיכולה הייתה להיות צריכה לפנים היא האם יש לנכות מהיטל ביוב זה סכום פלוני בגין המימון שלו, על מנת שלא יתחייב תשלום-כפל.
11. ואולם, על מנת שנתחיל לשקול ולהתחבט בסוגיה זו אמורה להיות מוצגת בפנינו תשתית עובדתית אמינה. אכן, בדרך העסקים הרגילה, אמורים היו סיידוף והעוררת, אכן כאחד, לשאת ולתת עם המועצה-המשיבה על מנת לנסות להסדיר, הן את התקנתו של הביוב הציבורי על ידי שניהם, והן את זקיפת העלות המתחייבת, אם ברב אם במעט, כנגד ההיטל בהם הם חייבים. העוררת לא עשתה כן. היה זה סיידוף שהתקשר בהסכם עם המשיבה, ובגדרו של הסכם זה הצהיר על חובתו המוחלטת לשלם למועצה את מלוא היטל הביוב, וזאת חרף העובדה שנשא בעלויות מסוימות כאמור מעלה. העוררת שבפנינו, איפוא, גם התחברה באורח פיראטי למערכת הביוב שהוקמה על ידי סיידוף, וגם מבקשת, שוב באורח פיראטי, ליהנות מזכות שאולי הייתה קיימת לסיידוף, אילו סיידוף היה מסדיר את מערכת היחסים שלו עם המשיבה בדרך אחרת. כאמור סיידוף בלבד, ולא העוררת, בנה את קו הביוב הנדון. סיידוף בלבד, ולא העוררת, קיבל את אישורה של המשיבה לכך והסדיר את מערכת יחסיו החוזיים עמה, אף לנוכח העלויות שהשקיע. העוררת, איפוא, לא משמיעה בפנינו כל טענת הגנה הצריכה לפנים. אין עוררין על חובתה לשלם את היטל הביוב. אין תחילת תשתית באשר למערכת מוסכמת בינה לבין המשיבה, שמכוחה היא זכאית אולי לניכוי כלשהו.
12. וחרף כל אלו אין בדעתנו לחסום דרכה של העוררת לנקוט בהליכים אזרחיים, ככל שתמצא לנכון. הדבר אף עולה לנוכח המוסכם בתביעת סיידוף נגד העוררת בפני כב' השופטת סלע. יכול שבית המשפט האזרחי יראה להושיט לעוררת סעד, כמובן לאחר שתחילה תשלם לסיידוף את מלוא המגיע לו. בגדר ההליך המינהלי שבפנינו איננו רואים כל מקום להידרש למחלוקת אזרחית אפשרית זו, ולהכריע בה, הגם שדעתנו אינה נוחה מהתנהלותה של המשיבה ומשום כך אף אין בדעתנו לחייב בהוצאות אגב דחיית הערר.