פסק-דין בתיק עש 1255/04

1. נימוקי הערעור:

הערעור שבפניי הוגש על החלטת המשיב מיום 21.11.04, בה נדחתה ההשגה אשר הוגשה על ידי המערערת ונקבע כי עליה לשלם סכום מס של כ- 1.4 מליון ש"ח.

בערעור נאמר כי החלטת המשיב בהשגה מבוססת על קביעה עובדתית שאין לה, לטענת המערערת, כל אחיזה במציאות, על פיה סכום הכסף אשר קיבלה המערערת מכוח פס"ד של בית המשפט המחוזי בת"א בהמרצת פתיחה 1517/95 (להלן: " פסה"ד") מאת המשיבה 2 (להלן: "חברת פרי"), מהווה מחיר עסקה חייבת במשמעות מונח זה בחוק מע"מ תשל"ו-1975 (להלן: " החוק").

המערערת טענה כי הסכום אשר שולם לה על פי פסה"ד איננו עסקה החייבת במע"מ.

המערערת פרטה במסגרת כתב הערעור את הרקע העובדתי:-

המערערת התקשרה ביום 5.7.95 בהסכם עם חברת פרי וחברה נוספת בשם "מבואות החרמון החברה לפיתוח מושבי הגליל העליון בע"מ" (להלן: " ההסכם" ו-" חברת מבואות החרמון" בהתאמה) לפיו שכרה נכס וזכויות הפעלה שלו מאת אותן חברות.

חברת פרי היא בעלת זכויות החכירה לדורות של הנכס הנמצא על מגרשים בקרית שמונה, וחברת מבואות החרמון היתה באותה שעה בעלת השליטה בחברת פרי. חברת פרי היתה באותו עת בכינוס נכסים. מהות העסקה היתה שהמערערת תשכור את הנכס, תקבל זכות שימוש בלעדית בציוד המצוי בו ותהיה רשאית להפעיל את הנכס, כלומר את בית הקירור ואת בית האריזה.

דמי השימוש על פי ההסכם ישולמו לבנק המזרחי המאוחד, אשר הגיש בקשה למינוי כונס נכסים כנגד חברת פרי, וכן לנושים נוספים ולהשמשת אגף קירור ב' המצוי בנכס.

דמי השכירות שולמו מראש.

במסגרת הערעור התייחסה המערערת להוראות שונות של ההסכם.

המערערת טענה כי קיבלה את החזקה בנכס ביום 30.7.95, על מנת להחזיק בו בתקופת השכירות המקורית של 5 שנים ובתקופות אופציה. בפועל, החזיקה המערערת בנכס רק 5 שנים.

בין הצדדים נערך לאחר מכן הליך של בוררות, אשר בסופו נפסק לטובת המערערת פיצוי הכולל מספר סכומים: חוב אשר הוגדר על ידי המערערת כ"חוב פסוק", על פי פס"ד של בימ"ש שלום בצפת, שהוא פיצוי בגין נזק שגרמה חברת פרי למערערת עקב קלקול סחורה של החברה.

כמו כן כלל הפיצוי הכולל שנקבע בהליך הבוררות סכום אשר הגיע למערערת על פי דו"ח של רו"ח קמיל, שמונה בהליך משפטי אחר בין הצדדים בבימ"ש מחוזי בנצרת. דו"ח זה התייחס להוצאות המערערת ביחס לנכס מיום 1.8.95 עד 31.7.96. מדו"ח זה ניכה הבורר סכומים מסויימים וסכום הקרן אשר נקבע כי מגיע למערערת הוא כ- 2.4 מליון ש"ח.

כמו כן כלל הפיצוי הכולל סכום המגיע עבור השקעות המערערת בנכס בתקופה שבין 1.8.96 ועד 31.12.99. מדובר בהשקעות שעל פי ההסכם לא היתה צריכה המערערת לבצע, אולם למרות זאת פסק הבורר כי חברת פרי תשיב אותם למערערת.

כמו כן, נפסק פיצוי מוסכם והוצאות משפט.

הסכומים בגין החוב הפסוק והפיצוי המוסכם אינם כוללים מע"מ, ולגביהם אין למערערת טענות בפני בימ"ש במסגרת הערעור.

באשר לפיצוי בגין הוצאות הבוררות והוצאות משפט, סכום אשר המערערת ראתה אותו ככולל מע"מ והוציאה בגינו חשבונית לחברת פרי, קבע המשיב כי הסכום איננו כולל מע"מ ומגיע למערערת חזר מס בגינו.

הסכום אשר על פי החלטת המשיב כולל מע"מ, מתייחס לשני הרכיבים הנותרים: - דו"ח קמיל והשקעות המערערת בנכס בתקופה השנייה.

המשיב קבע כי אלמלא היתה מחלוקת בין הצדדים היתה המערערת ממשיכה להחזיק בנכס, כאשר סכומי השכירות בהם היתה חבה היו מתקזזים כנגד חוב חברת פרי.