ע"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
1101-04
16/10/2007
|
בפני השופט:
ד. קרת-מאיר
|
| - נגד - |
התובע:
שיכון עובדים בע"מ
|
הנתבע:
מס רכוש תל-אביב-יפו
|
| פסק-דין |
1. הודעת הערעור וטיעוני הצדדים:
בפני ערעור על פי סעיף 29(4) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א-1961 (להלן:"
החוק"), על החלטת ועדת הערר מיום 20.1.04, בערר 14/2001-12 (להלן:"
ההחלטה").
בהחלטה זו דחתה ועדת הערר את הערר שהגישה המערערת, בעניין השומה שנערכה עבור חלקות 509-511 בגוש 6161 (להלן: "
המקרקעין"), לשנת 1999. חלקות אלה ידועות כמגרשים 7-9.
בכתב הערעור נאמר כי המקרקעין מצויים בשטח שיפוט העיר גבעתיים וחלה עליהם תב"ע גב/281א'. בהתאם לתב"ע זו ייעוד המקרקעין הוא לבניית 3,150 מ"ר חנויות ו- 4,850 מ"ר משרדים שיבנו בשלוש קומות. המקרקעין מורכבים כאמור משלוש חלקות סמוכות אשר הזכויות בהן מצויות כולן בידי המערערת.
במועד הקבוע לעריכת שומת מס רכוש לשנת 99', לא ניתן היה להוציא היתר בנייה ביחס למקרקעין.
ביום 18.3.99 הגישה המערערת בקשה לתיקון שומה לשנת המס 99', לפי סעיף 19(ג) (1) לחוק והמשיב דחה בקשה זו לתיקון השומה.
המערערת הגישה השגה על הסירוב וביום 15.2.01 ניתנה החלטת המשיב הדוחה את ההשגה.
במרץ 2001 הגישה המערערת את הערר נשוא הערעור שבפניי.
המערערת ציינה כי באפריל 2003 ניתנה על ידי ועדת ערר החלטה בערר 15/2001 ביחס לשווי חלקה 517 באותו גוש לשנת המס 99'. חלקה זו ידועה על פי התב"ע כמגרש 15, המצוי בסמוך למגרשים 7-9 נשוא הערעור הנוכחי.
בהחלטה בערר 15/2001 נקבע שווי קרקע למ"ר מסחרי בסך 3,145 דולר כולל מע"מ ולמ"ר משרדים 1,010 דולר כולל מע"מ. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור בע"ש 1046/04.
החלטת ועדת הערר נשוא הערעור הנוכחי התבססה על שווי למ"ר שנקבע בערר 15/2001.
במסגרת ההחלטה נשוא הערעור שבפניי, נקבע כממצא עובדתי שוויים של המקרקעין לשנים 98'-99', כדלקמן:
לשנת 98': חלקה 509 - 20,179,520 ש"ח, חלקה 510 - 4,387,700 ש"ח, חלקה 511 - 13,634,400 ש"ח;
לשנת 99': חלקה 509 - 16,704,761 ש"ח, חלקה 510 - 3,594,840 ש"ח, חלקה 511 - 11,274,716 ש"ח.
ועדת הערר חילקה את השווי החדש בשווי לשנה קודמת, ומצאה כי היחס הוא מעט מעל 80%.
לאור זאת, דחתה הועדה את הערר בנימוק כי היחס צריך להיות פחות מ- 80% וכי ההפרש בין שווי המקרקעין כפי שנקבע לשנת 98' לבין השווי שנקבע לשנת 99', אינו עולה על 20%. לפיכך, נקבע על ידה כי אין מקום לתיקון שומת המקרקעין בהתאם לסעיף 19(ג) לחוק.
לטענת המערערת, שגתה ועדת הערר בכך שלא הורתה למשיב לתקן את השווי שקבע לשנת 99' ביחס למקרקעין.
המערערת טענה כי יש לתקן את שווי המקרקעין בהתאם להוראת סעיף 19)ג)(1) לחוק, הקובעת:
"19. שומת קרקע
(א) המנהל ישום את שוויה של קרקע וחייב לחזור ולשומם אחת לחמש שנים ובלבד שאם תוקנה שומה על פי סעיף קטן (ג) רשאי המנהל לדחות את המועד האמור עד תום חמש שנים מיום התיקון.