1. המערער יליד 1954. המערער הוכר כסובל מהפרעות פסיכוטיות, כאשר 50% ממצבו הוכר על חשבון שירותו הצבאי. למערער 100% נכות נפשית, ולפיכך מוכרת על ידי המשיב נכות של 50% . המערער שרת כנשק בעמק בית שאן במהלך שירותו הצבאי. למערער אשפוזים פסיכיאטרים רבים במהלך השנים.
2. המערער, מבקש לטעון בערעורו זה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 3.6.07 אשר לא העניקה לו נכות נוספת בגין בעיית אין אונות שיש לו, וכן שלא הכירה בקשר סיבתי בין בעיה אורולוגית של בריחת שתן לבין נכותו המוכרת.
3.
טענת אין אונות
3.1 המערער פנה למשיב לאחר שנת 2000 בגין בעיה של אין אונות. במכתב מהמרכז הרפואי ברמב"ם, החטיבה הפסיכיאטרית, צויין כי המערער סובל מפסיכוזה סכיזו אפקטיבית, מקבל טיפול תרופתי וכן צויין כי המערער סובל מאין אונות הקשורה למצבו הנפשי, לטיפול התרופתי ולסכרת ממנה הוא סובל. (מכתב מיום 8.2.04 ). (הסכרת לא הוכרה כפגימה הנובעת מהנכות המוכרת).
3.2 המערער נשלח לבדיקה במרפאת השינה בטכניון. הרושם שהתקבל בבדיקה מיום 14.3.04 היה שקיימת הפרעה אורגאנית במנגנוני הזקפה. בדיקה נוספת במרכז לרפואת השינה בטכניון מיום 28.2.05 קבעה כי הפרעת הזקפה מתאימה להפרעה ממקור גופני.
3.3 ועדה מחוזית נתבקשה לדון בקשר שבין בעיית האין אונות לבין הנכות המוכרת. לצורך כך התכנסה הועדה בימים 6.2.05, 23.5.04, 9.6.04, 6.7.04 ו- 7.9.04, 21.11.04, 2.1.05, 6.3.05. המערער טען בפני הועדה כי יש לו בעיה של אין אונות. הועדה ציינה כי התרופות אותן נוטל המערער בשל הבעיות הפסיכוטיות קשורות להפרעות בזקפה והן חלק מהטיפול התרופתי בעבור הנכות המוכרת. הועדה ציינה כי בדיקות השינה מלמדות שקיימת הפרעה אורגאנית במנגנון הזקפה. הועדה מצאה כי התרופות שהמערער לוקח קושרות את ההפרעה בתפקוד המיני לנכות המוכרת. הועדה קבעה
"מאחר ונכותו המוכרת כוללת את ההפרעה בתפקוד המיני אין הועדה נותנת סעיף נכות נוסף". עוד צויין בועדה כי למערער יש סכרת שאינה קשורה לשרות שבודאי תורמת לאין אונות אורגאנית בשיעור מחצית הנכות. לפיכך מסקנת הועדה היתה כי אין האונות תהיה מוכרת כדי 50%, ונכות זו נכללת כבר באחוזי הנכות המוכרת. הועדה כתבה בפרק סיכום ההחלטה
" ההפרעה בתפקוד המיני קשורה בנכות המוכרת בנושא הנפשי ונכללת בתוכה. הכרה חלקית, מאחר ולחולה סכרת שאינה מוכרת, ואין קשר".
3.4 המערער ערער בפני הועדה הרפואית העליונה, אשר התכנסה לדיון בעניינו ביום 3.6.07. המערער הופיע לועדה ביחד עם בא כוחו. הועדה שמעה את טיעוני עורך הדין, ואת תלונות המערער. הועדה ציינה כי
"מדובר באדם שאושפז הרבה פעמים בשל מצב פסיכוטי וקבל תרופות אנטי פסיכוטיות שונות במהלך השנים לתקופות ארוכות. במצבים אלו רגילה להופיע ירידה בכח הגברא. תופעה שנכללה בעבר כפי שקבעו בועדה מחוזית מ-6.2.05 בנכות הנפשית שהיא 100% (רק מחציתה על חשבון השרות)". לפיכך דחתה הועדה את הערעור.
3.5 סעיף 33 (ז) בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות ) התש"ל 1969 הדן בהפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות קובע בגין
"מצב נפשי חמור ביותר עם אי יכולת מוחלטת לתפקד באופן עצמאי, צורך בסיוע מתמיד בחיי יום יום או באשפוז" דרגת נכות של 100%. בפתיח לסעיף קיימת הערה הקובעת
" דרגת הנכות במחלות הנפש ותגובות נפשיות מכל הסוגים תקבע לפי המצב התפקודי, לפי סעיף מבחן אחד שמיצג את רב הסימפטומים ובחומרה שמייצגת את מכלול הסימפטומים." ואכן, נקבעו למערער 100% נכות נפשית (מחציתם על חשבון השרות).
ס' 24 (11) לתקנות קובע כי אינאונות על רקע נפשי בחומרות המקבילות לסעיף (8) בסעיף 24, תקבע לפי סעיפים 33 א, ב, או ד'. וס"ק (12) קובע כי כאשר יש הפרעות נפשיות רגשיות חמורות המגבילות בהסתגלות החברתית משפחתית באופן בולט על רקע אינאונות אורגנית תקבע נכות לפי ס' 33 בנוסף לאחד מסעיפי 24, (8), (9), או (10). בעוד שס"ק (11) מתייחס למצב שבו האינאונות הינה תולדה או תוצאה של המצב הנפשי, מתייחס ס"ק (12) למצב הפוך, בו ההפרעות הנפשיות הינן תולדה או תוצאה של מצב אינאונות אורגאני. לפיכך סעיף ההתייחסות הנכון מבחינת הענין שבפני הוא ס"ק (11).
3.6 מהוראת סעיף 24(11) ניתן ללמוד שאין האונות כשהיא על רקע נפשי כלולה באחוזי הנכות שהוענקו למערער בשל מצבו הנפשי, וכך גם קבעו הועדות הרפואיות. ענין זה זכה לאישור בית המשפט העליון ברע"א 3998/04
צליק גולדשטין נ. קצין התגמולים (אתר נבו) , שם טען ב"כ העותר כנגד קביעת הועדה כי הפרעות התפקוד המיני הקשורות בפגימה הנפשית כלולות בדרגת הנכות המוכרת על רקע זה. בית המשפט העליון אישר כי דרגת הנכות הנפשית כוללת גם את הפרעת התפקוד המיני וקבע שם -
"השאלה העולה בבקשה נוגעת לסיווג הליקוי ממנו סובל המבקש ולדרגת הנכות שנקבעה לו בעקבות סיווג זה. שאלות מסוג אלה הן ענין לגורם הרפואי המקצועי המופקד מכח החוק על בדיקת הנתונים ומתן הכרעה מקצועית על יסודם. כך עשתה הועדה הרפואית בדרג ראשון וכך עשתה הועדה הרפואית העליונה, בהסתמכם על חומר רפואי ועל חוות דעת רפואיות שהוצגו בפניהם. המדובר הוא, איפוא, בהכרעה מקצועית שאינה מעלה כל שאלה משפטית הראויה לדיון בפני ערכאת ערעור (ס' 12 א' לחוק הנכים )".
3.7 לפיכך, מצב אין אונות של המערער כבר נכלל בנכות הנפשית שנקבעה לו וטענתו של המערער כי יש להעניק נכות נוספת בגין מצב של אין אונות, נדחית.
4.
טענה לבריחת שתן
4.1 המערער טען בפני הועדה המחוזית שהתכנסה ביום 23.5.04 כי איננו שולט על צרכיו . הועדה עיינה בתוצאות סריקה על קולית של דרכי השתן מיום 21.1.04 שהדגימה כליות גדולות, וכן שארית של 35% לאחר הטלת שתן. המערער נתבקש לעבור בדיקה ביחידה האורודימנית בנוגע להפרעה בכיס השתן. בבדיקה אורודימנית שנערכה ביום 1.11.04 נמצא כיס שתן OVER ACTIVE מוטורי עם קבולת טובה של השלפוחית ללא הפרעה בהענות, אין הפרעה בתחושה, התרוקנות תקינה, FLOW תקין. לפיכך באשר להפרעות בכיס השתן הועדה לא מצאה סיבה להענקת נכות עקב הבדיקות התקינות. בתאריך מאוחר יותר בפני אותה הועדה נרשם כי המערער עדין לא הביא את הסיכום לגבי מערכת השתן, ולכן הועדה לא סכמה מסקנות בענין זה.
4.2 המערער שב ופנה לועדה מחוזית שהתכנסה ביום 9.7.06 וביום 21.1.07 וטען בפניה כי אין לו שליטה על הסוגרים. הועדה עיינה בבדיקת אולטראסאונד כליות ודרכי שתן שהיה תקין. בבדיקה היה המערער רטוב במכנסיו ובתחתוניו. הועדה בקשה בדיקת E.M.G של העצבים הספינקטריים. תוצאות בדיקת ה-E.M.G מיום 14.11.06 הראו שהבדיקה תקינה
"לא נצפתה עדות חשמלית לפגיעה בעצבוב הסכרלי". לפיכך ציינה הועדה כי לא קיימת הוכחה אורגאנית להפרעה במערכת האורולוגית. עוד ציינה כי אם קיימים סימפטומים המצביעים על הפרעה במערכת השתן אינם על רקע אורגאני.
4.3 המערער ערער לועדה הרפואית העליונה אשר התכנסה בעניינו ביום 3.6.07. המערער זנח את טענתו לענין בעית הסוגרים במערכת העיכול, וטען שאינו שולט על השתן מזה 15 שנה. בא כוחו של המערער טען בפני הועדה כי המערער מקבל תרופות הגורמות ל"השתנת יתר" והועדה התבקשה לקבוע דרגת נכות בשל "בריחת שתן". הועדה שמעה את תלונות המערער ובדקה אותו. הועדה ציינה כי התחתונים והמכנסיים רטובים
"אך בעמידה כאשר מורידים את התחתונים אינו דולף ואין בריחת שתן גם בשיעול". הועדה התייחסה לבדיקה האורודינמית מיום 1.11.04 שציינה עקומת השתנה תקינה, זרם תקין ללא שארית שתן, העדר הפרעה בהענות ובתחושה של כיס השתן וציינה כי קיימת תופעה של התכווצות בלתי רצונית המתאימה לתמונה של כיס שתן בלתי יציב (אובר אקטיב בלדר) וקיבולת כיס השתן תקינה. על בסיס כל אלו קבעה הועדה כי
"הפגימה של אי שליטה על השתן, אינה נובעת, לדעת הועדה מהפגימה המוכרת (הפרעה נפשית)". בטבלת הסעיפים הקובעים את דרגת נכותו של הנבדק ציינה "תלונות על הפרעה במערכת השתן - אין נכות".
4.4 ב"כ המערער יוצא כנגד קביעת הועדה שאין קשר בין הפגימה המוכרת לפגימה הנטענת של בריחת שתן. ב"כ המערער מבסס טענותיו על כך שמכנסי המערער ותחתוניו היו רטובים, על כך שקיים ממצא של התכווצות בלתי רצונית המתאימה לתמונה של כיס שתן בלתי יציב, על כך שהמערער לוקח תרופות שגורמות ל"השתנת יתר".(וייאמר - "השתנת יתר" עניינה בתכיפות מתן השתן ולא באי שליטה על סוגרים).
4.5 קביעת הקשר הסיבתי בין פגימה נטענת לפגימה מוכרת הינה קביעה רפואית. כך נקבע בע"א 459/89
קצין התגמולים נ' חריטן אתר נבו :
" קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הועדה הרפואית".
הקביעה הרפואית שמורה לשיקול דעתה של הועדה הרפואית.