1. בפני ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי (להלן: "המשיבה") מיום 12.2.2012, לפיה הוחלט שלא ליתן למערערת סיוע משפטי בנימוק של חוסר סיכוי משפטי, בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב - 1972 (להלן: "החוק").
2. המערערת פנתה בבקשה למשיבה לקבל סיוע משפטי וזאת לצורך הגשת תביעה כנגד משרד שיכון, אשר לטענתה הפסיק להעניק לה שלא בצדק סיוע בדיור בצורת השתתפות בשכר דירה.
3. בקשת המערערת נדחתה מחוסר סיכוי משפטי. במכתב המשיבה מיום 12.2.2012 (להלן: "מכתב הסירוב") צוין כי הסיוע מטעם משרד השיכון הופסק (בסוף שנת 2010) לאחר שהמערערת הודיעה למשרד השיכון כי עזבה את הדירה אותה שכרה בשל סכסוך עם בעלי הדירה ועברה להתגורר עם אימה.
המשיבה דחתה את טענת המערערת כי על משרד השיכון להמשיך את השתתפותו בשכר הדירה, היות והשיקים עליהם חתמה נמצאים בידי בעל הדירה, לאחר שנראה כי גם בחלוף שנה ממתן השיקים, בעל הדירה לא פדה אותם. משכך, לא מצאה טעם בהגשת תביעה כנגד משרד השיכון בעוד שהמשכיר לא פדה את השיקים, ועל כן נדחתה בקשתה לקבלת סיוע משפטי.
4. מכאן הערעור שבפני, בו עותרת המערערת ליתן לה סיוע משפטי להגשת תביעה נגד
משרד השיכון, היות והיא זכאית להמשך השתתפות בשכר הדירה.לטענתה תקופת
השכירות טרם הסתיימה והסיוע בדיור הופסק כתוצאה מאי הבנה,שלא כדין.
5. המשיבה בתגובתה בערעור שבה על נימוקיה במכתב הסירוב בו נדחתה בקשת המערערת לקבלת סיוע, וטענה כי למערערת אין עילת תביעה כנגד משרד השיכון.
6. בדיון שהתקיים ביום 19.3.2012 טענה המערערת כי למרות שעזבה את הדירה, לא התגוררה אצל אמה וכי רכושה נותר בדירה גם לאחר שעזבה בחודש ינואר 2011. לטענתה, בעל הדירה פדה שני שיקים לאחר שהופסק הסיוע בהשתתפות בשכר הדירה והיא זכאית להחזר עבורם, ובכל מקרה היא זכאית להשתתפות לכל השנה.
ב"כ המשיבה טען כי זו הפעם הראשונה בה הוא שומע את טענת המערערת לפיה לא עברה להתגורר עם אימה, שכן על פי התרשומות המצויות בידי המשיבה, בתיק זה ובתיקים נוספים בתיקים אחרים, בכולם הצהירה המערערת כי היא מתגוררת עם אימה. לפיכך, כל עוד המערערת לא תוכיח כי שילמה שכר דירה מעבר לחודש ינואר 2011, אין בסיס לתביעה כנגד משרד השיכון.
בתום הדיון, הוחלט להעניק למערערת ארכה להגשת מסמכים לתמיכת טענתה כי גם לאחר שלא התגוררה בדירה נפדו חלק מסכום השיקים שמסרה, ומכאן מגיעה לה אותה השתתפות והחזר ממשרד השיכון ועל כן ברצונה לתבוע אותו.
המערערת צירפה מסמכים לתיק והוסיפה טיעונים שונים, כאשר כפי שצוין בתגובתה המשלימה של המשיבה, היה קושי להבין עד תום את כל טיעוניה. עם זאת, בסופו של יום, אלו לא העידו על כך שהיו שיקים אשר נפדו לאחר שהופסק הסיוע בשכר הדירה, וזאת על אף שנתנו לה מספר ארכות להשלמת המסמכים.
7. לאחר שבחנתי את כל טענות המערערת, הן בכתב והן בדיון בפני, את עמדת המשיבה, ואת מכלול החומר שהוגש על ידי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית הערעור.
8. סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי קובע כדלקמן:
"ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שעניינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות..."
סעיף זה מטיל חובה על המשיבה, לבחון לא רק את מצבו הכלכלי של מבקש הסיוע, אלא אף את סיכויי תביעתו, על מנת שלא יבוזבזו כספי הציבור על מתן סיוע משפטי להליכים שהינם הליכי סרק, או שהסיכוי שבצידם הינו נמוך ביותר, או לא קיים כלל.
9. אין חולק כי חוק הסיוע המשפטי נועד על מנת לסייע ולאפשר מימון סיוע משפטי למי שנזקק לכך וידו אינה משגת לממן ייצוג משפטי בעצמו. עם זאת, כבר צוין לא אחת כי ברי שהמשאבים המצויים בעניין זה, הינם מוגבלים ומכאן נקבעו בדין מבחנים מסוימים לקביעת אותה זכאות לסיוע משפטי לצורך חלוקת המשאבים באופן מסוים, עליו נתן המחוקק את דעתו.
10. אשר על כן, למרות שאכן התרשמתי כי מדובר במערערת שמצבה האישי והכלכלי אינו קל ועם כל ההבנה לרצונה לקבל סיוע, אף משפטי, בהתנהלותה מול גורמים שונים ובכלל זה משרד השיכון, אין מנוס אלא לדחות את הערעור, זאת מאחר שהמערערת לא ביססה את ערעורה. נראה כי אכן אין סיכוי משפטי לתביעה שהיא חפצה להגיש כנגד משרד השיכון, שעה שהיא עזבה את הדירה, ומשלא הוכח כי היו שיקים אשר נפדו לאחר שהמערערת לא התגוררה בדירה.
11. נוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבה, לדחות את בקשת המערערת לסיוע משפטי בשל העדר סיכוי משפטי, ומכאן אין מנוס מדחיית הערעור, זאת אף נוכח האינטרס הציבורי כי סיוע משפטי יינתן בהליכים להם סיכוי המצדיק שימוש במשאב זה, אשר מעצם טיבו הינו מוגבל.