ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה
ערר מס' 752/10
(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה -
1995
בעניין:
אברהם חרפוף
העורר
נ ג ד
דרך ארץ הייוייז (
1997
) בע"מ
ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'
המשיבה
פ ס ק - ד י ן
בפתיחת הדברים יש להביע צער על כך שהצדדים לא השכילו לפתור בכוחות עצמם את המחלוקת בתיק זה, שערכה הכספי הוא זניח, והוועדה נאלצת לתת פסק דין מנומק בתיק.
רקע עובדתי, דיוני, וטענות הצדדים
1. במועדים הרלבנטיים לערר היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 3072927 (להלן: "
הרכב"), וביום 17.12.09 ביצע באמצעותו נסיעה אחת רלוונטית בכביש האגרה מס' 6 (להלן:
"הנסיעה הראשונה"). ביום 12.1.10 הוא בדק את מצב החשבון באתר האינטרנט של המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: "
החוק"), וקיבל אישור שלרכב אין חשבוניות פתוחות לתשלום. לטענת העורר בכתב הערר (הוגש ביום 23.5.10), הוא ניסה להשיג את נציגי המשיבה טלפונית, על מנת ליידעה על כך שבמועד הנסיעה הראשונה היה "פקק גדול", ברם "אין כל קו טלפון המכיל מענה אנושי" וכן אין מספר פקס "לחברת הגביה". לטענתו, במשך 3 חודשים הוא לא קיבל מן המשיבה כל הודעת חיוב, ורק כחודש קודם להגשת הערר קיבל בדואר רשום שתי חשבוניות - האחת (סומנה כנספח א' לתגובת המשיבה), כללה את החיוב בגין הנסיעה הראשונה הנ"ל, והאחרת (נספח ב' לתגובת המשיבה) כללה חיוב בגין אי תשלום חשבונית א' במועד, היינו חיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "
פו"ה"), כמשמעותו בס' 12 לחוק, ובתקנות כביש אגרה [כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "
תקנות האכיפה"]. הסעד לו עתר העורר בכתב הערר, הוא ביטול חשבונית נספח ב' הנ"ל, לקצוב למשיבה זמן מקסימאלי לצורך משלוח הודעות החיוב וכן לחייבה לשלם לו הוצאות ופיצוי על עוגמת נפש.
2. ביום 7.6.10 הגישה המשיבה את תגובתה לערר וטענה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו, ובד בבד ביקשה את מחיקת הערר על הסף, בהתבססה על כך שהחשבונית שבמחלוקת, נספח ב' הנ"ל, בוטלה על ידה עוד קודם להגשת הערר, כך שלא היה כל צורך בהגשתו. לגופו של עניין הוסיפה המשיבה טענות שונות ולהלן קיצור המרכזיות שבהן: המשיבה דחתה את טענות העורר לכך שלא קיים אצלה "מענה אנושי"; לעניין הבדיקה שערך העורר באינטרנט ציינה המשיבה כי דובר על מועד שבו טרם הופקה חשבונית ומשכך קיבל העורר את ההודעה שקיבל. לתגובתה צירפה המשיבה ראיות על עצם משלוחה של חשבונית א' בדואר רגיל וביקשה לבסס על ידי כך את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 5(ב) לתקנות האכיפה. לסיום, המשיבה מבקשת שהוועדה תבחן האם הערר הוגש באיחור.
3. ביום 17.6.10 הגיש העורר בקשה להארכת המועד להגשת הערר, שאין טעם להאריך בתיאור הטענות שבה, שכן אין בסיס להניח שהעורר קיבל את החשבונית שבמחלוקת קודם ליום 22.4.10, כמפורט ברישומי הדואר שצירפה המשיבה. כתב הערר הוגש ביום 23.5.10, ובהינתן ששני הימים שקדמו לכך היו ימי שישי ושבת, שבהם המזכירות אינה עובדת, יש לקבוע שהערר הוגש תוך הזמן הקצוב לצורך כך בסעיף 12ב לחוק.
4. ביום 20.6.10 הגיש העורר תגובה לבקשת המשיבה למחיקת הערר על הסף. במסגרת זו טען העורר, בין היתר, כי כתב הערר נשלח על ידו לוועדה ביום 20.5.10, עוד קודם שהמשיבה הודיעה לו, טלפונית, על ביטול חשבונית ב'. בנוסף, הביע העורר את דעתו בנוגע לאופן הראוי שעל המשיבה לנהוג בו בלקוחותיה וטענות נוספות, שבסיומן טען שהמשיבה בהתנהלותה "מזמינה" את לקוחותיה להגיש עררים. לסיום, ביקש העורר להותיר את הערר על כנו שכן עררו "יכול להוות הנחיות חדשות למשיבה כיצד לנהוג עם אזרחים מן השורה ... זכותו של חייב בתשלום לשלם את החוב מייד ...".
5. ביום 10.3.11 הוגש לוועדה ערר נוסף על ידי העורר (להלן:
"הערר השני"), שאוחד עם הערר דנן, ובו טענות דומות לאלו שטען בעררו הקודם ובתגובתו מיום 20.6.10, ובהתייחס לנסיעה מיום 9.2.11 (להלן:
"הנסיעה השניה") שגם לגביה לא התאפשר לו לשלם למשיבה בסמוך לאחר ביצועה, כחודש קודם להגשת הערר הנוסף. גם כאן, מבקש העורר לחייב את המשיבה לקבל ממנו תשלום על הנסיעה, לחייבה לשלוח חשבוניות "תוך זמן סביר" ולפסוק הוצאות לטובתו.
6. ביום 17.3.11 הגישה המשיבה תגובתה לערר השני וטענה כי טענות העורר משוללות יסוד וציינה שהפקת החשבוניות נעשית בהתאם לנהלים שסוכמו עם הרשות הממונה. המשיבה הציגה לעורר את האפשרות להצטרף למנוי על מנת להבטיח את תשלום החיובים במועד. לסיום ביקשה המשיבה את דחיית הערר השני, הקנטרני לטעמה, וחיוב העורר בהוצאותיה.
7. ביום 27.3.11, הוגשה על ידי העורר "בקשה למשלוח צ'ק על סך 50 ש"ח למשיבה". במסגרת זו טען העורר כי חלף חודש ומחצה מאז בוצעה הנסיעה הרלוונטית לערר השני וטרם התקבלה חשבונית לתשלום. העורר הגדיר עצמו כמי ש"שונא להיות חייב כספים ... נמצא בדאגה כאשר הוא חייב כספים וכל פעם המבקש מקבל סיוטים על שהמבקש רוצה לשלם אבל המשיבה מונעת זאת ..." וביקש לאפשר לו לשלוח למשיבה המחאה של 50 ש"ח וזאת "כדי למנוע מהמשיבה שאולי תחייב את המבקש בקנס של 17 ש"ח". המבקש הוסיף כי "יתכן והמבקש ישלח צ'ק זה בימים הקרובים בדואר רשום גם מבלי לקבל את הסכמת המשיבה..." ו"הסכים" לתת למשיבה הזדמנות להודיע למי ולאן לשלוח את ההמחאה. העורר מבקש לחייב את המשיבה בעלות המשלוח בדואר רשום, 9 ש"ח "חוץ מההוצאות הנוספות של המבקש בגין ערר נוסף זה".
8. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 13.4.11, במהלכו שמענו את עדות העורר ואת טענות הצדדים.
בפתח הדיון הוסכם שהערר הנוסף ובקשת העורר מיום 27.3.11, יכללו בערר.