בלמ"ס
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם ארז פורת - שופט
בעניין:
סרן שני רומנו - המערערת (ע"י ב"כ, עו"ד אלעד שור)
נ ג ד
התובע הצבאי הראשי -המשיב (ע"י ב"כ, רס"ן לילך רובין)
ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מרכז (תעבורה) 164/12 (סא"ל טלי פריד - שופטת) ביום 12.11.2013. הערעור (הכרעת הדין וחומרת העונש) נדחה.
פ ס ק - ד י ן
1. המערערת משיגה על הרשעתה בבית הדין הצבאי לתעבורה בעבירה שיוחסה לה, שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר, לפי תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, וכן על העונש שנגזר לה. בכתב האישום נטען כי ביום 5.12.2011, בכביש 7, המערערת נהגה ברכב צבאי מסוג יונדאי במהירות 142 קמ"ש, בעוד שהמהירות המרבית המותרת באותו קטע דרך, על פי תמרור, הינה 90 קמ"ש.
2. המערערת כפרה במיוחס לה, ובפני בית הדין קמא באה פרשת ראיות התביעה. זו כללה את עדותו של רס"ל עידן אופיר שהפעיל את מכשיר הממל"ז באמצעותו נמדדה מהירות רכבה של המערערת. במסגרת פרשת ההגנה העידה המערערת.
3. בית הדין קמא מצא, אחר שמיעת עדותו של מפעיל הממל"ז רס"ל אופיר, כי הוא נקט: "רמה מקצועית גבוהה והקפדה יתרה" בביצוע הפעולות המקדימות למדידה כמו גם בעצם עריכת המדידה בעניינה של המערערת. על סמך התיעוד שהוצג ועדותו של מפעיל הממל"ז, קבע בית הדין כי מדובר במכשיר ממל"ז שהיה תקין בתחילת המשמרת בה נמדד רכבה של המערערת, כמו גם בסיומה. בית הדין קבע עוד כי הוכח שממצאי המדידה אכן מיוחסים לרכב בו נהגה המערערת וכי לאחר המדידה נשמר קשר עין רצוף בין מפעיל הממל"ז, שנסע בעקבות המערערת עד שהתקרב לרכבה והורה לה לעצור בצד הדרך.
בית הדין קבע, בהסתמך על עדותו של רס"ל אופיר, כי בקטע הדרך בו נערכה המדידה המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש. רס"ל אופיר ציין כי מקום המדידה במקרה זה מוכר לו היטב, שכן הוא נהג להפעיל מכשיר ממל"ז מזה תקופה ארוכה, באותו מקום, וכי מתוקף היכרותו הכללית את הדרך, המהירות המותרת בה הינה 90 קמ"ש. לדבריו הוא נוהג להגיע לנקודת האכיפה בנסיעה ומבחין בתמרורים שבמקום, שאינם מתירים נהיגה במהירות העולה על 90 קמ"ש.
המערערת העידה בפני בית הדין קמא, ומסרה כי בכביש בו נמדדה הייתה ביום האירוע "תנועה ערה", וכי בפני השוטר שעצר את רכבה, הכחישה נהיגה במהירות העולה על המותר. המערערת לא התייחסה בעדותה לסוגיית המהירות המרבית המותרת במקום המדידה וכלל לא הזכירה אפשרות שהיה במקום תמרור המתיר נהיגה במהירות העולה על 90 קמ"ש. כן לא מסרה גרסה, שהייתה מתבקשת מאליה, על אודות המהירות בה נהגה, הלכה למעשה, לדבריה, בסמוך לעצירת רכבה, על ידי מפעיל הממל"ז.
בית הדין קמא ציין כי תגובת המערערת כפי שנרשם בדו"ח השוטר, אינה כוללת הכחשה ברורה ואף אין בה ציון כי הכביש היה עמוס בעת המדידה. על בסיס הראיות שפורטו, מצאה הערכאה קמא להרשיע את המערערת במיוחס לה.
4. לעניין מידת העונש עמד בית הדין על הסיכון הגלום בנסיעה במהירות בה נתפסה המערערת, ועל כי לא נטלה אחריות על מעשיה. כן נשקלו נסיבותיה האישיות; מצבם הרפואי של הוריה ותפקידה המרכזי בסיוע להורים. כן ניתנה הדעת לעברה התעבורתי, שלא היה מכביד. האיזון שבין השיקולים האמורים הביא את הערכאה קמא לגזור למערערת ארבעה חודשי פסילת רישיונות לריצוי בפועל, מאסר מותנה בגין עבירות מהירות החורגות ב-40 קמ"ש ומעלה מהמותר על פי חוק, לצד פסילת רישיונות מותנית, וקנס.
הטיעונים בערעור