השופט נ. הנדל:
1. מונח בפנינו ערעור מטעם המדינה נגד גזר דינו של בית משפט קמא, אשר השית על המשיב את העונשים הבאים: שנה וחצי מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים, קנס בסך 30,000 ש"ח ופיצוי לעמותה בסך 120,000 ש"ח.
המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף, שימוש במסמך מזויף וגניבה בידי מורשה. הוא שימש גזבר בהתנדבות ומנהל חשבונות בשכר של עמותת ס.ל.ע - סמים לא עוד, משנת 1991 ועד שנת 2002. בחמש השנים האחרונות לעבודתו גנב המערער מהעמותה סכום של 932,667 ש"ח. הוא עשה זאת בדרכים שונות. על פי החלטת העמותה כל הוראת תשלום חייבה חתימתם של שניים מתוך שלושה מורשי חתימה, שהם: יושב ראש העמותה, מנכ"ל העמותה והמשיב בתפקידו כגזבר. הוא משך צ'קים מחשבון העמותה לאחר שזייף חתימת מורשה אחר ליד חתימתו, והפקיד את הצ'קים בחשבונות שונים. עוד משך המשיב מפעם לפעם צ'קים לפקודת עצמו. הוא היה רושם פעולה זו כהוצאה בספרי הנהלת החשבונות על שמות ספקים מדומים. המשיב גם רשם חשבונות פיקטיביים כנגדם משך צ'קים לפקודת עצמו, ולעתים היה משנה מעט את שמו כמוטב בצ'ק. פעולה זו לוותה בזיוף חתימתו של מורשה נוסף. המשיב אף הגדיל והזמין לעצמו נסיעה פרטית לחו"ל תוך זיוף החתימה הנוספת.
בית משפט קמא ציין שהמשיב הינו בן ארבעים ושמונה, ללא עבר פלילי, ושהודה בהזדמנות הראשונה לאחר שהתגלו מזימותיו. שירות המבחן הביע את דעתו שמדובר באדם נורמטיבי, ומעורבותו בפרשה הנידונה הינה בגדר חריג. המשיב תרם כליה לאחיו. הוא שירת בצבא שירות מלא. הוא מסר לשירות המבחן שהעבירות נעברו לאחר שכשל בעסקיו ושקע בחובות אשר החמירו עקב גירושיו. עורך התסקיר התרשם שהמשיב הביע חרטה כנה. בית משפט קמא הדגיש כי מדובר בעבירה חמורה. בגזר דינו בית משפט קמא התייחס לחומרת העבירות שנפרשו על פני חמש שנים. כן הוזכר שהמשיב לא החזיר לקופת העמותה ולו אגורה אחת.
בערעור טענה התביעה כי אין בעונש בכדי לשקף את חומרת מעשי המערער. הסניגור אמר שאין בכוונתו להפחית או להמעיט בחומרת העבירות, אך לדעתו העונש חמור ובמיוחד לאדם כמו המשיב, שאינו עבריין.
טרם אתייחס לערעור, ראוי לתת את הדעת על טענה שהועלתה על ידי הסניגור בין מועד הטיעונים לערעור לבין מועד מתן פסק הדין. הצדדים טענו לערעור בתאריך 13/04/05 ומועד מתן הפסק הדין נקבע להיום - 25/05/05. הסניגור ביקש לקיים דיון נוסף לפני מועד מתן פסק הדין, בכדי להגיש ראיה חדשה. בשל טיבה של הראיה נעתרנו לבקשה. הוגש לנו פרוטוקול של ועדת השחרורים מתאריך 03/05/05 לפיו המשיב זכה לשחרור מוקדם. ולא רק זאת, אלא המדינה אף הסכימה לשחרור. מועד השחרור יכנס לתוקף בעוד מספר שבועות, היה ובית משפט זה ידחה את ערעור המדינה. הסניגור הדגיש שההליך בועדת השחרורים, לרבות ההחלטה שניתנה, יצר ציפייה אצל המערער, ולא ניתן להתעלם מכך. לכך הוסיף שאין זה יאה שהמדינה מדברת בשני קולות. אפילו ונאמר ששיקולים לענישה לחוד ושיקולים לשחרור מוקדם לחוד - ועל כן משהתנהגותו של המשיב חיובית אין מקום ענייני להתנגד לבקשתו לשחרור מוקדם מהמאסר הראשון אותו הוא מרצה - הרי בכל מקרה המדינה היתה צריכה לבקש את דחיית הדיון עד להכרעה בערעור. לטיעון זה השיב בא כוח המדינה שנפלה טעות אך אין להעניק לה משקל, שכן המשיב ידע על הליך הערעור ועל עמדת המדינה לגבי ההחמרה בעונשו.
אני רואה בטענה זו של הסניגור בגדר מכשול שיש להסירו או להכיר במשקלו לפני דיון לגופו של ערעור. בסופו של דבר, לדעתי, אין להעניק משקל לטענה זו של הסניגור. מספר נימוקים משולבים לכך. ראשית, לו הייתי מגיע למסקנה שמדובר בערעור גבולי, דהיינו פער לא גדול בין העונש שנגזר על ידי בית משפט שלום לבין העונש שראוי להיגזר, כי אז היה מקום להעניק משקל להתפתחות ההליכים. שנית, הטענה של הסניגוריה בדבר חשיבותה של ציפיית נאשם נכונה היא. מכאן הרגישות לנושא של הסדרי טיעון. ברם, בענייננו ידע המערער שהמדינה עומדת על מיצוי העונש עימו. הדיון בערעור התנהל לפני מספר שבועות ובא כוח המדינה טען שיש למצות את העונש עד תום. לעומת זאת הדיון בועדת השחרורים נסוב סביב מארג שיקולים שונה. יכול להיות שהמשיב סבר שהוא יוכל להנות מההפקר, אך מכאן ועד ציפייה מלאה ובתום לב רב המרחק. והשווה לע"פ 7850/04 מדינת ישראל נ' חתאר, שם בית משפט עליון נתן משקל להסכמת המדינה להורות על שחרור נאשם שנגדו הגישה ערעור. אלא שבאותו מקרה, בשונה מכאן, הנאשם כבר שוחרר מהמאסר בפועל, והדיון בועדה - בו הסכימה המדינה לתוצאה האמורה - התקיים לפני הגשת הערעור מטעמה.
3. לדעתי, בית משפט השלום טעה בכך שלא יישם אל נכון את מסקנותיו. מעשי המערער חמורים ביותר. הוא מילא תפקיד מרכזי בעמותה שעוסקת, לגישתי, במלאכת קודש של הצלת נפשות. יטען מי שיטען שההצלחות אינן רבות - מה שפחות נכון ממה שנהוג לחשוב - אך בכל מקרה, כבר נאמר על ידי חז"ל שהמציל אדם אחד כאילו הציל עולם מלא. תהיית התובע:
"מי יודע כמה עבריינים יכולים היו לצאת למוסדות גמילה באותם כספים שהמשיב נטל לכיסו", נותרת באוויר ללא מענה. המשיב מעל באמון בצורה הבוטה ביותר. מעשיו השתרעו על שנים. לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בהתנהגות שהפכה לדרך חיים. טענתו שנפל לזמנים קשים - אישיים וכספיים - צורמת לאוזן בהתחשב בסכום המעילה. הסניגור וקצין מבחן הדגישו שהמשיב מביע חרטה כנה. כנראה שהמשיב ניחן בכושר ביטוי וכושר שכנוע חיצוני ופנימי. יתכן שהמשיב באמת מתחרט, במובן מסוים. אך מבחן החרטה בעיני המשפט הפלילי חייב להיות לא רק הרהורי הלב אלא גם מעשי היד. למעשה, האחרון מהווה אבן בוחן לראשון. המשיב לא השיב את הגזלה אשר גזל, לא באופן מלא ולא באופן חלקי.
העונש חייב להרתיע. העונש חייב להפוך את העבירה ללא כדאית. העונש חייב להלום את חומרת העבירה. הניצול, הפרת האמון, התחכום, התכנון, התעוזה, השתרעות המעשה, הנזק שנגרם, כל אלה יחדיו מצביעים על כך שעונש המאסר שהוטל לא השיג את המטרה: העדר הלימה והרתעה כאחד. הענישה צריכה לשקלל את נסיבותיו האישיות של העושה. התוצאה אינה מצירה את מבטה למעשה בלבד. יש מקום להעניק משקל להעדר הרשעותיו של המשיב, וכן להודאתו כבר בשלבי החקירה המשטרתית. יחד עם זאת אין לשכוח כי הוא קיבל תפקיד שדורש אמון - גזבר ומנהל חשבונות של עמותה גדולה, דווקא בשל אישיותו הנורמטיבית והעדר הרשעות, ומכאן אופי וגודל הנפילה.
באשר לקנס ולפיצוי, התביעה טוענת כי הקנס של 30,000 ש"ח יחד עם סכום הפיצוי, אינם עומדים בהתאם למידת הגניבה, מה גם שסכומים אלו אמורים להיות משולמים על פי פסק דין קמא רק לאחר ריצוי עונש המאסר בפועל. בערעורה ביקשה התביעה להגדיל את שיעור הקנס והפיצוי, ולא התייחסה למועד התשלום ופריסתו. בשל סיבות מובנות ריכז הסניגור המלומד את טיעוניו בערעור זה בנושא תקופת המאסר. באשר למרכיבים של קנס ופיצוי, יש להדגיש שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין. כלל זה יפה גם לתקופת המאסר. לנוכח התוצאה העונשית בשיעור תקופת המאסר שבכוונתי להציע לחברי, סבורני שיש מקום לתיקון מסוים ברכיבי הקנס והפיצוי, אך לא מעבר לכך. אין לשכוח שבכל מקרה תהא העמותה רשאית לתבוע את המשיב בתביעה אזרחית היה ותחפוץ בכך, תוך הסתמכות על הממצא העובדתי שנובע מהרשעתו במעשי הגניבה על סמך הודאתו בתיק זה.
4. סוף דבר.
היייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור ולגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל של שלוש וחצי שנים, קנס בסך 40,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו, פיצוי לעמותה בסך של 200,000 ש"ח. יתר ההוראות בדבר תשלום הפיצוי והקנס ישארו בעינם, וכך גם המאסר המותנה.
__
נ. הנדל - שופט
כב' הנשיא י. פלפל:
אני מסכים.
____
___
י. פלפל - נשיא
אב"ד
כב' השופט י. אלון:
אני מסכים.