פסק-דין בתיק עפ 72145/05

בפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופטת ד' שריזלי), בת"פ 4998/04.

בע"פ 072125/05 מערערת המדינה על קולת העונש; בע"פ 072145/05 מערער גדעון יפת (להלן: יפת), מי שהיה נאשם 2 בבית משפט קמא, על חומרת העונש.

נגד יפת והחברה שבה היה מנהל פעיל (להלן: "החברה") הוגש כתב אישום בשל אי הגשה במועד של דו"חות מע"מ תקופתיים. לאחר שני תיקונים בכתב האישום הורשעו יפת והחברה על-פי הודאותיהם ב-17 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

על-פי עובדות כתב האישום עסקה החברה באספקת שירותי שמירה ואבטחה. החברה ויפת הגישו 14 דו"חות באיחור, חלקם אף ללא תשלום למרות הסדר לפריסת התשלומים וחלקם הוגשו בצרוף המחאות שלא כובדו ו-3 דו"חות לא הוגשו כלל.

העבירות בוצעו על-פני תקופה שנתמשכה מינואר 2004 עד 15.02.2005.

בית משפט קמא ציין את נסיבותיו האישיות של יפת, היותו אדם מן הישוב בן 67, בעל משפחה נורמטיבית אשר בשנות חייו שירת את המדינה במסגרת שירות צבאי. יפת הביע צער וחרטה בבית המשפט והסביר את מחדל הגשת הדו"חות בהדרדרות כלכלית שהחלה מספר שנים קודם לכן. לדבריו בבית משפט קמא, הפסיקה החברה את פעילותה בשל ההדרדרות הכלכלית. לו עצמו אין, לדבריו, מקורות הכנסה כלשהם והוא מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי.

בית המשפט ציין, בין השיקולים לחומרא, כי אין מדובר באיחור קל בהגשת הדו"חות, וכי לא זו בלבד שהנאשמים שלפניה גבו את סכומי המע"מ מלקוחותיהם, אלא שעשו בכספים הללו שימוש אחר לכיסוי חובות החברה ולקבלת אשראי לפעילותה.

בית המשפט הדגיש את הסכומים הגדולים שנגזלו מאוצר המדינה, מדובר בסכום קרן של כ-750,000 ש"ח.

יצויין כי אין מחלוקת כי מחדל תשלום המס לא הוסר ולאור קריסתה של החברה אף לא ישולם בעתיד.

בית המשפט קמא הוסיף כי כספי המע"מ המשולמים לעוסק מיועדים לאוצר המדינה ואסור לעוסק לעשות בהם שימוש כלשהו, זולת העברתם לרשויות המס ואסור להפוך את קופת המדינה לקופת אשראי שלו.

נגד יפת היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה של חודש ימים בשל עבירות זהות. בית משפט קמא הטיל על יפת בגין העבירות נשוא ערעור זה 5 חודשי מאסר בפועל, שלא בעבודות שירות, וכן הפעיל את המאסר על תנאי במצטבר.

בנוסף הטיל עליו מאסר על תנאי, קנס בסך 30,000 ש"ח והפעיל את ההתחייבות על סך 5,000 ש"ח.

יפת ממקד את ערעורו בעתירה להמיר את 6 חודשי המאסר בפועל שנגזרו עליו בעבודות שירות, תוך שהוא חוזר על טיעוניו בבית משפט קמא, ביניהם הטיעון לפיו לא ביצע את העבירה על מנת להתעשר אלא מחמת כורח כלכלי הנובע מהדרדרות החברה וכן חרטתו הכנה. בעיקר מפנה יפת לשתי חוות דעת רפואיות שהוכנו מטעמו לצורך הדיון בערעור והוגשו בהסכמה לבית משפט זה, מהן עולה החמרה במצבו הנפשי המתבטאת, על פי הנאמר בחוו"ד אלו, בדיכאון ובמחשבות אובדניות. יפת מבקש את רחמי בית המשפט וטוען כי לא יוכל לעמוד במאסר בפועל, אותו לא חווה מעולם.

המדינה, מצידה, מצרה על קולת העונש. לטעמה, חומרת המעשים ובמיוחד הסכום הגבוה שנגרע מקופתה של המדינה, כמו גם עברו של יפת בעבירה זהה, אינם עולים בקנה אחד עם העונש הקל, לשיטתה, שהוטל על יפת וכי מן הראוי היה לגזור עליו תקופת מאסר ארוכה יותר.

לאחר ששמענו את מלוא טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שהונח בפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את שני הערעורים. מקובלים עלינו שיקוליו של בית משפט קמא.

העונש איננו חורג לחומרא ממדיניות הענישה הראויה ואף נוטה לקולא בהתחשב בתקופה הארוכה של מחדליהם של יפת והחברה ובהתחשב בסכום הגבוה מאוד שנגזל מקופת הציבור, כמו גם בהתחשב בכך שאין סיכוי כי סכום זה יושב אי פעם.

בנוסף לכך, אל לנו לשכוח כי אין זה כשלונו הראשון של יפת, וכי הורשע בעבירות זהות כשלושה חודשים בלבד לפני תחילת העבירות נשוא ערעור זה.

אם איננו מתערבים לחומרא, כעתירת המדינה, הרי זה משום שהתחשבנו במצבו הכלכלי והרפואי-נפשי של יפת.

חזקה על שירות בתי הסוהר שיעניק ליפת את כל הטיפול הרפואי והנפשי הדרוש, כפי שחובה עליו לעשות. מכל מקום, אנו מפנים את תשומת לב שרות בתי הסוהר למצבו הנפשי של יפת.