ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
71880-06
07/01/2008
|
בפני השופט:
1. דבורה ברלינר סג"נ - אב"ד
2. זאב המר סג"נ
3. תחיה שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
אורית שירי
עו"ד יוסי לין
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד יפעת דור
|
| פסק-דין |
נגד המערערת ונגד מי שהיה בעלה בתקופה הרלוונטית, וכן חברה שבניהולה, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 4158/05) שבו יוחסו לה עבירות שונות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961.
בבית משפט קמא הודתה המערערת בעבירות שיוחסו לה, לאחר שהוגש כתב אישום מתוקן המערערת הורשעה עפ"י הודאתה.
בית משפט קמא, כב' השופטת ד' שיריזלי, הטילה על המערערת את העונשים הבאים:
9 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 8,000 ש"ח או שני חודשי מאסר נגדו.
על הענישה הוגש הערעור בפנינו.
שני ראשים לערעור:
הראש האחד, עניינו, הענישה בפני עצמה כמבטאת את העבירות בהן הורשעה המערערת, ועוד יותר מכך, את נסיבותיה האישיות שלדעת הסניגור הן חריגות ומצדיקות התחשבות מיוחדת בה.
הראש השני, עניינו ההשוואה בין עונשה של המערערת שבפנינו, לבין עונשו של מי שהיה אז בעלה. היום כך אנו מבינים, השניים אינם חיים יחד.
לטענת הסניגור, לא יתכן כי הפער ברמת הענישה בין שני השותפים לכתב האישום תהיה מהותית ומאסיבית כל כך, כפי שנקבע בגזר הדין הנוכחי.
עוד טוען הסניגור, כי השוואת העבירות בהן הורשעו השניים איננה מצדיקה פער שכזה.
המדינה טוענת, כי הענישה בתיק הנוכחי הוטלה במסגרת הסדר טיעון. מכח הסדר הטיעון, אישום אחד נגד בעלה דאז, נמחק (הכוונה לאישום מס' 2); באשר לנאשם זה נותר האישום הראשון, ובו מספר עבירות מצומצם יותר מאלה שיוחסו למערערת בשני האישומים בהם הורשעה היא.
עובדה זו נלקחה בחשבון בהסדר הטיעון שנערך עם שני הנאשמים (המערערת ובעלה) - שמלכתחילה הסכים להסתפק באשר לנאשם 2 בעונש של מאסר על תנאי, ואילו לגבי המערערת, עמדה התביעה על הטלת מאסר בפועל.
בית משפט קמא לא סטה מהסדר הטיעון, גם לא באשר למערערת. הלכה היא שערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש המצוי בטווח הענישה המוסכם (ע"פ 9514/03 כולאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (30.10.06); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ. ורשילובסקי (לא פורסם) (3.7.06); ע"פ 3289/05 באסל מחאגנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (10.10.05)).
בנוסף, מצביעה המדינה על היקפן של העבירות שבהן מדובר, אופיין, התחכום שבהן, שעל כן, היא עותרת כי ערכאת הערעור תותיר בעינה את הענישה שנקצבה בבית משפט קמא.
שקלנו את טיעוני הצדדים, ונראה לנו, כי יש מקום להתערבות מסויימת כפי שיובהר בסיפא להחלטתנו.
אין מקום עם זאת, להמנעות כוללת מעונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח והכל כפי שיובהר להלן.
נתחיל מאופיין של העבירות שמדובר בהן:
כאמור, למערערת בפנינו יוחסו שני אישומים מבין שלושת האישומים שבכתב האישום שבפנינו.
סך הכל, מדובר בתשע עבירות על סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; 3 עבירות על סעיף 220(1) ועוד 7 עבירות על סעיף 220(4).