המערער הורשע על-פי הודייתו בעובדות שנכללות בשני כתבי-אישום ובתיק פ.א., שנדונו בבימ"ש השלום בראשל"צ, בעבירות של התפרצויות לרכב וגניבה ממנו, החזקת מכשירי פריצה, התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, הפרת הוראה חוקית, החזקת רכוש החשוד כגנוב והיזק בזדון לרכב.
במהלך הדיון הודיעו התביעה והסנגור לבית-המשפט, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו המערער יודה ויורשע בעבירות כמפורט לעיל. כן הוסכם כי יתקבל אודותיו תסקיר שירות מבחן.
התקבלו בבית המשפט כמה תסקירים של שירות המבחן. מהם עלה כי המערער עבר בהצלחה הליך גמילה ארוך וממושך, ובכלל זה שהה בהוסטל שיקומי. מששוחרר מההוסטל השיקומי עבר להתגורר בחיפה, תוך שהינו ממשיך לשמור על יציבות תעסוקתית ועל קשר עם גורמי טיפול.
בנסיבות אלה, הואיל והמערער עבר שינוי משמעותי בדרך חייו המליץ שירות המבחן על העמדתו במבחן סמים, הארכת עונש המאסר המותנה, ופיקוח במשך שנה של שירות המבחן.
אמנם בתחילה הצהירה התביעה לפני הערכאה הדיונית כי הינה מתנגדת להארכת המאסרים המותנים ותעמוד על הפעלתם, כן תעתור למאסר בפועל ממושך מצטבר בגין כל העבירות בהן הודה המערער והורשע. גם לאחר שנתקבלו תסקירי שירות המבחן, ציינה ב"כ התביעה כי מן הראוי, שבית המשפט יתייחס לחומרת העבירות שעבר המערער, ולא רק להיבט השיקומי הכרוך עימו. בצד האמור, בהתחשב בכלל הנתונים, עתר ב"כ התביעה בשלב הזה להפעלת המאסרים המותנים בלבד, וכן מאסר מותנה וקנס כספי.
בגזר-הדין שניתן ביום 24.2.2004 (להלן: "גזה"ד הראשון") ציינה השופטת הנכבדה (כב' השופטת ד' עטר) כי אין חולק על חומרת העבירות אותן ביצע המערער שעברו מכביד, במיוחד שביצוען נעשה תוך הפרת הוראה חוקית, וכאשר מאסרים על תנאי מונחים כחרב על צווארו.
עם זאת, נוכח הנתונים החיוביים אודות הטיפול הממושך אשר עבר לגמילתו מסמים, סברה היא כי מן הראוי ליתן לו הזדמנות לשיקום. הכל מתוך תקווה שימשיך ויתמיד בדרכו הטובה. הציבור אשר סבל רבות ממעלליו יכול ויצא נשכר אף הוא מהשיקום של המערער.
משכך, הועמד המערער בפיקוח של שירות המבחן במסגרת מבחן סמים למשך שנה אחת, הוארכו המאסרים המותנים (18 חודשים ו-6 חודשים), למשך שנתיים נוספות. הובהר למערער (סעיף 13 לגזה"ד), כי אם יפר את תנאי המבחן יהא בכך כדי להביא לדיון מחודש בתיקים, נשוא הדיון.
התקווה שבית-המשפט הביע בגזר הדין הראשון לא נתקיימה. במהלך תקופת המבחן, ביצע המערער עבירה נוספת של התפרצות לרכב, וגניבה מתוכו, בגינה לאחר שמיעת הוכחות, נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל.
בשל כך פנתה קצינת המבחן לבית המשפט בעתירה להפקיע את צו המבחן, ולגזור את דינו מחדש.
ב"כ המדינה ביקש לגזור על המערער עונש מאסר בפועל בגין כתבי האישום שהורשע בהם, וכן להפעלת המאסרים המותנים שהוארכו.
ב"כ המערער ביקש שיתקבל תסקיר נוסף בטרם גזירת הדין מחדש. בין היתר, על מנת לשקול אם ראוי לנקוט הליך של הארכת צו המבחן, הטלת קנס או עונש חלופי אחר. קצינת המבחן שנכחה בדיון סברה כי אין מקום להמציא לבית המשפט תסקיר נוסף שיפרט את הדברים וכי השירות עומד על ההפקעה.
הסנגור הנכבד, בין יתר טיעוניו, לפני גזה"ד השני, היה סבור כי התביעה מנועה לבוא ולטעון בחומרה יתרה מהנטען בדיון הראשוני, וכן אין זה מן הראוי להפעיל את עונשי המאסר המותנים לאחר שהוארכו בגזה"ד הראשון.
השופטת הנכבדה לאחר שסקרה את השתלשלות האירועים ואת טיעוני הצדדים, ציינה כי המערער מבצע עבירות רכוש משחר נעוריו, ובגין כך גם ריצה תקופות מאסר ממושכות מאחורי סורג ובריח. בתיק נשוא הדיון, הורשע המערער בביצוע שורה ארוכה של עבירות חמורות הפוגעות בשלום הציבור וברכושו. משהסתבר כי עבר הליך גמילה ממושך, ניתנה לו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו. בשל כך נמנע בית המשפט בגזה"ד הראשון מלהפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגדו ולהעמידו בפיקוח טהור.
משהפר המערער את צו המבחן, כך קובע גזה"ד, קמה סמכותו של בית המשפט לגזור מחדש את עונשו תוך מתן הדעת לסך כל הנסיבות. מכאן גם נובעת סמכותה של ב"כ התביעה לשנות את עתירתה המקורית באשר לעונש הראוי אשר יושת על המערער.
בנתונים האלה גזרה הערכאה הדיונית על המערער עונש מאסר למשך 42 חודשים, הפעילה את המאסרים המותנים בחופף זה לזה, ובמצטבר באופן חלקי, כך שסך הכל ירצה המערער 54 חודשי מאסר. כן נגזר עליו מאסר מותנה.
בערעור שלפנינו נטען ע"י ב"כ המערער מטעם הסנגוריה הציבורית, כי טענתה הערכאה הדיונית משסירבה להורות על הגשת תסקיר חדש. כן טען לפנינו כי לאור העובדה שבגזה"ד הראשון בוצעה פעולה של הארכת המאסרים המותנים, ביהמ"ש לא יכול היה להפעילם בגזה"ד השני. לעניין זה, הפנה לע"פ 11160/02 פ"ד נז(4) , 716. לדעתו, הפרשנות הנכונה היא כי במקרה דנן בית משפט שביצע את פעולת הארכה של המאסרים על תנאי אינו יכול להפעילם בעצמו במסגרת אותו הליך, גם כשמדובר בהפקעת צו מבחן. גם בפנינו סבור היה עורך הדין הנכבד כי התביעה כבולה בטיעוניה לעונש למה שנטען על ידה לפני גזה"ד הראשון. אם נתבקש אז על ידה עונש שעניינו הפעלת המאסרים המותנים בלבד, מנועה היא מלדרוש היום עונש חמור יותר משהופקע צו המבחן.
אנו סבורים כי דין הערעור להידחות.
נציין, כי המערער הפר הפרה בוטה את צו המבחן כאשר חזר ועבר עבירה של התפרצות לרכב וגניבה, עבירה מאותו סוג בה הורשע בגזר הדין הראשון.