ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
7153-05
08/02/2006
|
בפני השופט:
1. כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד
2. נ. הנדל
3. י. אלון
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד איל רחמים
|
הנתבע:
טוביאנה עופר
עו"ד טל אדיר כהן
|
| פסק-דין |
השופט י. אלון
1. המשיב (יליד 1983) הואשם בבית-משפט השלום באשדוד בכך שבליל 1/4/2003 התפרץ בצוותא עם שלושה קטינים, לדירת מגורים באשדוד - וגנבו מכספת שהיתה בדירה 6,500 ש"ח.
בליל המחרת, 2/4/2003, שבו המשיב והקטינים ופרצו שנית לאותה הדירה והפעם גנבו מתוכה 15,000 ש"ח, 3,700 דולר ומסמכים שונים. בשל כך יוחסו לו בכתב האישום שתי עבירות של פריצה לבית מגורים לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין ושתי עבירות גניבה לפי סעיף 384 לחוק הנ"ל.
בתחילת משפטו כפר הנאשם במיוחס לו והתביעה העידה את מרבית עדיה - ובשלב זה חזר בו המשיב מכפירתו, הודה במיוחס לו בכתב האישום והורשע על פי הודאתו זו.
לבקשת הנאשם צורפו להליכי ביהמ"ש קמא חמישה כתבי אישום נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו בבית-משפט השלום באשדוד. בשלושה מהם יוחסו לו עבירות של הפרת הוראה חוקית - בשל הפרת תנאי שחרור בערובה (בתאריכים 9/12/03, 18/12/03 ו-24/10/04), ברביעי הואשם בשיבוש מהלכי חקירה והעלבת עובד ציבור (ביום 8/5/04) ובחמישי הואשם בעבירת איומים ותקיפה כלפי אמו (באוגוסט 2003).
המשיב הורשע על פי הודאתו בכל העבירות הנוספות הנ"ל.
בגזר-הדין מיום 1/2/05 הטיל ביהמ"ש קמא (השופטת ר. לביא) על הנאשם עונש מאסר של 15 חודשים והפעיל מאסר על תנאי של 6 חודשים שהיה תלוי כנגדו תוך שהורה כי תקופת התנאי שהוטלה תרוצה בחופף לתקופת המאסר של 15 החודשים. כמו כן חייב ביהמ"ש קמא את הנאשם בתשלום סכומי התחיבויות שהוטלו עליו בתיקים קודמים והטיל עליו עונשי מאסר על תנאי.
2. בפנינו ערעור שהגישה המדינה כנגד גזר-הדין. לטענת המדינה הקל ביהמ"ש קמא עם הנאשם, מעבר לראוי, הן בתקופת המאסר שגזר עליו (15 חודשים) והן בקביעתו כי עונש המאסר על תנאי ירוצה במלואו בחופף לאותה תקופת מאסר.
בנימוקי הערעור ובטיעוניה בדיון טוענת המדינה כי העבירות בהן הורשע המשיב (בתיק המקורי ובתיקים המצורפים) מלמדות על עיסוקו הרב בפלילים, שתי הפריצות לדירות המגורים בוצעו לילה אחר לילה, שעה שהמשיב ידע כי דיירי הבית נעדרים ממנו עקב אשפוזה של בעלת הבית בבית החולים ועובדת הימצאו של בעלה לצידה, העבירות בוצעו שעה שהמשיב אמור היה לרצות עבודות של"צ שהוטלו עליו בשל הרשעה קודמת ושעה שמאסר על תנאי תלוי היה ועומד כנגדו.
ב"כ המדינה טוען כי מידת העונש, כפי שהוטלה על המשיב, אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו של ביהמ"ש קמא בנימוקי גזר-הדין בדבר הנסיבות החמורות בהן בוצעו עבירות ההתפרצות והגניבה, העבירות הנוספות בהן הורשע (הפרות שיטתיות של תנאי שחרור ושיבוש הליכי משפט) המעידות על זלזולו המתמיד בחוק ובשלוחיו, וההתרשמות השלילית בעניינו, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר המבחן.
ב"כ המשיב טוען כנגדו כי עונש המאסר של 15 חודשים אינו קל ומצוי הוא במתחם הענישה המקובל לגבי עבירות מסוג זה.
3. אכן עונש המאסר שהוטל על המשיב נוטה לקולא, אולם לא ברמה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור לענין זה.
עם זאת, לא מצאתי טעם או נימוק שיצדיקו את החלטת ביהמ"ש קמא לחפוף את עונש המאסר על תנאי של שישה חודשים לאותה תקופת מאסר.
הכלל לענין הטלת עונשי מאסר על תנאי, כקבוע בסעיף 58 לחוק העונשין הינו כי בהעדר נימוקים ראויים שירשמו - ירוצה אותו מאסר על תנאי שהוטל במצטבר לעונש המאסר שהוטל בשל העבירות הנוספות.
לא מצאתי בענינו של המשיב בפנינו נימוק המצדיק חריגה מכלל זה - וגם לא בנימוקי גזר-הדין. החומרה המצטברת ממכלול העבירות בהן הורשע המשיב, הנסיבות הקשות בהן נעברו שתי עבירות הפריצה התכופות והנתונים האישיים המכבידים לענין התנהלות המשיב והתייחסותו לפלילים - כמפורט בתסקיר המבחן - כל אלה לא זו בלבד שאינם מטים הכף לעבר חריג חפיפת העונשים אלא שתומכים הם בנקיטת הכלל לפיו דין הוא שעונש המאסר על תנאי שהוטל ירוצה במצטבר לעונש המאסר בן 15 החודשים.
4. אציע איפוא לחברי למותב לקבל את ערעור המדינה במובן זה שהמשיב ירצה עונש מאסר מצטבר של 21 חודשים.
פרט לענין זה יישארו יתר הוראות גזר-הדין קמא בתוקפן.
________________
י. אלון - שופט
הנשיא י. פלפל: