השופטת ר. יפה-כ"ץ:
1. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקנו כתבי האישום המקוריים שהוגשו כנגד המשיבים (כתב אישום נפרד כנגד המשיבים 1 ו-2 וכתב אישום נפרד כנגד המשיב 3), והוגש כתב אישום מתוקן ומאוחד כנגד שלושת המשיבים.
במסגרת הסדר הטיעון הודיעו הצדדים, כי הנאשמים יודו בכתב האישום המתוקן. אמנם, הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך ב"כ המאשימה הודיעה, כי המאשימה תעמוד על הרשעת המשיבים. יחד עם זאת, במסגרת הסדר הטיעון נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר על המשיבים, כאשר ב"כ הנאשמים ביקשו משרות המבחן לבחון את נושא אי הרשעת המשיבים.
בהתאם לכך, הודו המשיבים בעובדות שבכתב האישום המתוקן ובטרם הרשעתם נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר אודותם. עם הגשת התסקירים, נתן בימ"ש השלום "גזר דין ללא הרשעה", במסגרתו קבע שאין להרשיע את המשיבים חרף הודאתם בכתב האישום והורה כי יבצעו, כל אחד מהם, 330 שעות של"צ. על המשיב 3 הוטל, בנוסף, גם פיקוח של שרות המבחן למשך 12 חודשים.
על פסיקת בימ"ש השלום הוגש הערעור נשוא פסק דיננו זה, כאשר לטענת המאשימה, היה מקום להרשיע את המשיבים ולגזור את דינם לעונשי מאסר בפועל ומאסר מותנה.
2. בהתאם לעובדות שבכתב האישום המתוקן, בו הודו המשיבים, עולה, כי ביום 16/11/02 נפגש המשיב 1 עם המשיב 3 בחולון, סמוך לביתו של המשיב 1. במהלך פגישה זו, ביקש המשיב 3 מהמשיב 1 פרטים בדבר מקור לאספקת כסף מזוייף מחו"ל והמשיב 1 אכן מסר למשיב 3 פרטים בדבר המקור להשגת כסף מזוייף.
בתאריך 19/11/02 טסו המשיב 2 והמשיב 3 מנתב"ג לאיסטנבול, שם היו אמורים להיפגש עם אדם המכונה "דימה", על מנת שימסור לידיהם כסף מזוייף. הפגישה עם "דימה" תואמה מראש על ידי המשיב 1 ואנשים אחרים, שזהותם אינם ידועה למאשימה. כשהגיעו המשיבים 2 ו-3 לאיסטנבול לא עלה בידם לפגוש את "דימה", ולכן נסעו במונית לסופיה, בירת בולגריה, שם השתכנו במלון "הילטון" והמתינו לפגישה עם "דימה" לשם קבלת הכסף המזוייף.
בתאריך 23/11/02, בסמוך למלון "הילטון" בסופיה, נפגשו המשיבים 2 ו-3 עם "דימה" וקיבלו מידיו את הכסף המזוייף בסך 30,000 יורו, כשהוא מחולק ל-6 מעטפות. המשיב 2 הטמין את הכסף המזוייף במעיל שלבש, בתוך חורים שקרע בבטנת המעיל, והמשיבים 2 ו-3 טסו מסופיה ארצה ונכנסו לארץ דרך נתב"ג בתאריך 24/11/02, כאשר הם נושאים איתם את הכסף המזוייף.
לפיכך, נקבע כי המשיבים 1 ו-2 עברו עבירה של סיוע לזיוף שטר כסף לפי סעיף 462(2) + 31 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ואילו המשיב 3 נקבע, כי עבר עבירה של זיוף שטר כסף לפי סעיף 462(2) לחוק הנ"ל.
3. בטרם מתן גזר הדין, הורה בימ"ש השלום, במסגרת הסדר הטיעון, על הגשת תסקירי שירות מבחן בנוגע לשלושת המשיבים.
מהתסקירים שהוגש בנוגע
למשיב 1, מתברר כי הנ"ל בן 49, יליד אוקראינה, נשוי ואב לבת. המשיב 1 הוא רופא כירורג במקצועו.
המשיב 1 סיים לימודי רפואה במולדובה ועבד שם ככירורג למעלה מ-13 שנה. הוא עלה ארצה בשנת 1991 ועבד תחילה כסניטר בבית חולים פסיכיאטרי ולאחר מכן כחובש וכמטפל בקשישים. בשנת 1992 עבר קורס לקבלת רשיון לעסוק ברפואה בארץ, ובשנת 1995 עבר את מבחן הרישוי של משרד הבריאות. מאז 1993 ועד לעבירה נשוא כתב האישום, התמחה המשיב 1 במחלקה הכירורגית בבית החולים אסף הרופא, כאשר בשנת 1997 סיים שלב א' בהתמחותו ועבר את הבחינות הנדרשות. כיום, מצוי המשיב 1 בדרכו לסיום ההתמחות ולמעבר בחינות שלב ב'.
בין לבין, אף משרת המשיב מס' 1 במילואים כרופא קרבי, השתתף בהצלת חיי אדם בפיגועים ואף שרת ברצועת עזה.
ממכתב מבית החולים אסף הרופא, שהוצג בפני שרות המבחן, ואף ממכתב שהוגש לבימ"ש זה (ביום 8/2/06), עולה כדלקמן:
"ד"ר זיס עבד במחלקתי כמתמחה עד אשר נאשם באשר נאשם, ועל פי הנחיות נציבות המדינה, הופסקה עבודתו עד לסיום המשפט.
על פי ההנחיות שקיבלתי מאגף כוח אדם בבית החולים, במידה וד"ר זיס יורשע בבית המשפט בעבירה פלילית לא ניתן יהיה להחזירו לעבודה בשרות המדינה, קרי בבית החולים".
המשיב נישא בשנת 1977 לאשה, גניקולוגית במקצועה, ולהם בת אשר נולדה בשנת 1994, לאחר עלייתם ארצה.
שרות המבחן ציין בתסקירו כדלקמן:
"
את העבירה נשוא הדיון תאר על רקע היגררותו לאחר חברים בעייתיים מבלי ששקל את תוצאות מעשיו לטווח ארוך. מיכאל מסר לנו כי עסק באופן מזדמן גם בליווי חולים לצורכי השתלה וטיפוליים רפואים בחו"ל ועל רקע זה הקשר בינו לבין הנאשמים.