פסק-דין בתיק עפ 71313/05

השופט ז' המר :

1. ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד' מור), בת"פ 1092/05 ובת"פ 7713/04, בו נגזרו על המערער שני חודשי מאסר בפועל (חודש מאסר בכל תיק) וכן מאסר על תנאי.

2. נגד המערער הוגש כתב אישום בת"פ 1092/05 (להלן: התיק העיקרי), בשל תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והכשלת שוטר במילוי תפקידו. העובדות המפורטות בכתב האישום כללו גם העלבת שוטר, אך עובדה זו לא מצאה, משום מה, ביטוי בהוראות החיקוק שבכתב האישום.

השוטרת שהותקפה נזקקה לטיפול רפואי.

כתב האישום הוגש ביום 06/01/05, שנתיים וחצי מיום האירוע.

3. בישיבת יום 23/06/05 הודיעו באי כוח הצדדים לבית משפט קמא כי הגיעו להסדר, לפיו המערער מבקש לצרף תיק נוסף (ת"פ 7713/04). הנאשם הודה והורשע במיוחס לו בשני כתבי האישום.

בכתב האישום הנוסף שצורף הואשם המערער בניסיון פריצה, יחד עם אחר, לגן ילדים, תוך גרימת נזק מכוון, הסגת גבול והחזקת כלי פריצה.

4. מיד לאחר ההרשעה, טענו באי כוח הצדדים לעונש, ורק אז הודע לבית המשפט שמדובר בהסדר טיעון ביחס לעונש.

5. על פי הסדר הטיעון עתרו באי כוח הצדדים להטיל על המערער בתיק העיקרי מאסר על תנאי, קנס בסך 500 ש"ח ופיצוי בסך -.500 ש"ח לשוטרת שנפגעה.

6. בהתחשב בחומרתן של העבירות בתיק העיקרי ובעברו של המערער, שכלל גם עבירות אלימות - הסדר הטיעון מופלג בקולתו, וגם באת כוח המערער היתה ערה לכך; בלשונה: " אני ערה לבעייתיות שבעיסקה".

לא ניתנו נימוקים להסדר, מלבד העובדה שהמערער מרצה אותה עת מאסר בפועל. באת כוחו הוסיפה בטיעונה את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד הגשת כתב האישום.

7. המערער ריצה אותה עת, שני מאסרים בפועל לתקופה מצטברת של 26 חודשים: מאסר בן 18 חודשים שהוטל עליו בבית משפט לנוער בתל-אביב, בשל עבירות אלימות; ומאסר בן 18 חודשים שהוטל עליו בבית משפט השלום בתל-אביב, חלקו בחופף, בשל החזקת אקדח.

למערער הרשעות נוספות, בשוד מזוין, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת סם מסוכן, ניסיון גניבה מרכב, החזקת כלי פריצה והסגת גבול.

8. בית משפט קמא לא קיבל במלואו את הסדר הטיעון מבלי לנמק כדבעי מדוע. הוא גזר על המערער חודש מאסר בפועל בכל אחד מן התיקים, במצטבר זה לזה (חודשיים בסך הכל) ובמצטבר למאסר שהוא מרצה. כן הטיל מאסר מותנה.

נראה שכדי לאזן את הסטיה מהסדר הטיעון בנושא המאסר נמנע בית משפט מלהטיל קנס כמוסכם ("לאור מצבו ומצב משפחתו"), ואף נמנע, ללא נימוק, מלחייבו בתשלום הפיצוי המוסכם (המגוחך לכשעצמו), לשוטרת שנפצעה ונזקקה לטיפול רפואי.

על המאסר שהטיל בית משפט קמא הוגש הערעור שלפנינו.

9. הדגש בערעור הוא על הכלל " לפיו הסדרי טיעון ככלל יכובדו על ידי בית המשפט, אלא אם נוכח בית המשפט כי שיקולי התביעה בעריכת הסדר הטיעון היו בלתי ראויים ופוגעים באינטרס הציבורי" (ראה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 77 (להלן: פס"ד פלוני)).

באת כוח המערער סבורה כי הסדר הטיעון שהושג בבית משפט קמא היה " ראוי והוגן". כן מפנה היא ל" ציפייתו הלגיטימית של המערער לקיום הסדר הטיעון", כאמור בפסק דין פלוני הנזכר.

10. אומר מיד כי לדעתי הסדר הטיעון היה בלתי ראוי, פוגע באינטרס הציבור ואף מקומם. זאת, הן בשל חומרתן של העבירות, במיוחד העבירות שבוצעו כלפי השוטרים, והן בשל מיהותו ועברו של המערער.