ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
70918-05
17/09/2006
|
בפני השופט:
1. ז' המר סג"נ - אב"ד
2. ד' קרת-מאיר
3. י' שיצר
|
| - נגד - |
התובע:
מוסא בן קופטן אלפקיר
עו"ד שלומי בר
עו"ד דוד גולן
|
הנתבע:
מדינת ישראל - באמצעות פרקליטות מחוז מרכז
עו"ד גב' טובה פרי
|
| פסק-דין |
השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד
:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה רמלה (כב' השופטת ר' טאובר), בת"ד 80286/03, בו הורשע המערער בעבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה - לפי ס' 64א(א) יחד עם ס' 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן:
הפקודה), נהיגה רשלנית - לפי ס' 62(2) יחד עם ס' 38(2) לפקודה, גרימת חבלה של ממש - לפי ס' 38(3) לפקודה, נהיגה במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך - לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן:
התקנות) יחד עם ס' 38(2) לפקודה, וסטייה מנתיב נסיעה - לפי תקנה 40(א) לתקנות.
על המערער נגזרו העונשים הבאים:
א. 12 חודשי מאסר בפועל (שביצועם עוכב עד להכרעה בערעור);
ב. 12 חודשי מאסר על תנאי;
ג. קנס בסך 2,500 ש"ח, או 250 ימי מאסר תמורתו;
ד. פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים.
הערעור נסב על הכרעת הדין, ולחלופין על העונש.
כתב האישום
2. לפי עובדות כתב האישום, ביום 28.9.02, בסמוך לשעה 18:00, נהג המערער ברכב מסוג GMC (להלן:
הרכב) בעיר לוד. המערער הגיע אל צומת הרחובות איינשטיין ודב-הוז בנסיעה רצופה ובמהירות מופרזת, נכנס אל הצומת ואיבד את השליטה ברכב.
כתוצאה מאיבוד השליטה סטה הרכב לכיוון המדרכה הימנית, עלה עליה, ופגע בהולך רגל יליד שנת 1988 (להלן:
הילד הנפגע), בן 14 בעת התאונה. הרכב המשיך בנסיעתו, פגע בחומת בטון ונעצר.
המערער ונוסע נוסף שהיה ברכב, אחיו של המערער מחמד אלפקיר (המכונה גם "חמודה") (להלן:
אחיו של המערער), נטשו את הרכב ואת מקום התאונה, והפקירו את הילד הנפגע כשהוא פצוע קשה מאוד. כתוצאה מהתאונה נקטעה רגלו הימנית של הילד הנפגע מעל הברך, והוא סבל שברים באגן הירכיים ובכתף וחבלות בכל חלקי גופו.
אחיו של המערער נחבל אף הוא והגיע לקבלת טיפול בבית חולים, אך עזב את בית החולים טרם נסתיים הטיפול.
המערער עצמו נחבל. לרכב נגרמו נזקים כבדים.
הכרעת הדין בבית משפט קמא
3. בשאלת האחריות לתאונה ואופן התרחשותה, קבע בית משפט קמא:
"
הנאשם באמצעות הסנגורית המלומדה לא חלק על כך שאלמלא טענת "הגנת הצורך" הוא אשם בתאונה, הוא סטה והוא נסע במהירות בלתי סבירה וכן הוא פגע בהולך הרגל וגרם לו חבלות של ממש.
הנאשם טען בבית המשפט כי חש סכנת חיים לו ולאחיו מאחר והבחין מאחוריו ברכב מסוג מזדה שיושבים בו 4 נוסעים עם אקדחים שלופים.
מאחר והסנגורית המלומדה לא חלקה על העובדות המתארות את נסיבות התאונה, לא חלקה על תוצאות התאונה ואף לא על עזיבת הנאשם את מקום התאונה, החליטה התביעה לא להביא את כל העדים לעדות ולקצר את פרשת התביעה שכן הטעון העיקרי בתיק זה הוא טעון משפטי, היינו האם עומדת לנאשם במקרה שלפני "הגנת הצורך"." (עמ' 25 להכרעת הדין).
בית משפט קמא דחה את הגנת הצורך לה טען המערער.
4. גרסת המערער בבית משפט קמא הייתה כי נסע במהירות, משום שניסה לברוח ממכונית מזדה, בה ישבו ארבעה בחורים צעירים עם כובעים, אשר נסעה בעקבותיו. שניים מהבחורים, שישבו מאחור, שלפו אקדחים. לדבריו, למשפחתו הרבה אויבים, והם מסוכסכים עם הרבה חמולות. הסטייה ימינה לעבר המדרכה התרחשה, לדבריו, משום שרכב מסחרי (להלן:
הרכב המסחרי) שהגיע 6מולו בצומת ניסה לפנות שמאלה. המערער סטה ימינה כדי להתחמק ממנו (הודעה ת/12 מיום 28.9.02, וכן עמ' 8 לעדותו).