פסק-דין בתיק עפ 7065/05

1.         המשיב הואשם בבימ"ש לתעבורה בבאר שבע בכך שביום 16.3.04 נהג מכונית בכביש משמר הנגב-באר שבע, שעה שהיה פסול לנהוג ברכב מכח גזר דין שניתן כנגדו ביום 13.4.03 בבימ"ש לתעבורה באשקלון [להלן: "פסה"ד הראשון"].

בפסק הדין הראשון הורשע המשיב בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך נהיגת רכב ודינו נגזר ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לפסילה מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה למשך 10 שנים, ולמאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים אם יורשע בעבירת נהיגה בזמן פסילה.

2.         ביום 20.12.04 גזר בימ"ש קמא את דינו של המשיב לתשלום קנס בסך 1500 ש"ח, לפסילתו מנהיגה לתקופה של 12 חודשים ולהארכת תקופת התנאי [של המאסר על תנאי שנגזר עליו בפסה"ד ה-1] לתקופה של שנה אחת נוספת.

בערעור זה שבפני מערערת המדינה כנגד גזר הדין המופלג לטענתה בקולתו וזאת בעיקר ככל שהדברים אמורים בהימנעות בימ"ש קמא [כב' השופטת גליקליס] מהפעלת עונש המאסר על תנאי של 12 חודשים שהוטל על המשיב פחות משנה בטרם עבר את העבירה.

3.         בהודעת הערעור, וביתר הרחבה במהלך הדיון בערעור לגופו, נתברר כי נפלה שגגה מהותית בהליכי בירורו של המשפט בפני בימ"ש קמא.

כתה"א הוגש כאמור ביום 16.3.04. בישיבת 30.3.04 כפר המשיב במיוחס לו, ביום 29.4.04 נקבעה ישיבה לשמיעת עדי התביעה ליום 20.9.04, ביום זה הוגשו שלושה מוצגי תביעה [הודעת נאשם ת/1, דוח עיכוב ת/2 ודוח פעולה ת/3] והדיון נדחה לישיבה נוספת ליום 20.10.04.

שוב נדחה הדיון ליום 21.11.04 ובאותה ישיבה מבלי פירוט בפרוטוקול על שום מה ולמה, נדחה הדיון ליום 29.11.04 "למענה".

            בישיבת 29.11.04 דחיה נוספת לישיבת "מענה" ליום 6.12.04.

הפרוטוקול הבא הינו משם מה מיום 8.12.04 ולפיו התייצבה בפני השופטת קמא באת כח התביעה, לא התייצבו הנאשם וסנגורו, ונרשם מפי ב"כ התביעה כי היא מבקשת "דחית הדיון" ללא ציון מטרת הדחיה.

בהחלטת אותו היום דחתה השופטת קמא את המשך הדיון ל-14.12.04 בשעה 12:00 "לטיעונים לעונש" וביהמ"ש הורה לזמן לאותה ישיבה את הנאשם וסנגורו.

אתא יום 14.12.04 הופיעו הנאשם וב"כ הצדדים וטענו איש כטענותיו לעניין העונש. מתן גזר הדין נדחה ליום 20.12.04.

בפתח גזר הדין ציינה השופטת קמא כי "הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגת רכב בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה וללא תעודת ביטוח תקפה..." וגזרה את דינו לעונשים שפורטו בפתח הדברים לעיל.

4.         ביום 31.1.05, הוא יום הגשת הערעור שבפני, פנתה המדינה לבימ"ש קמא ב "בקשה לתיקון פסק דין" שזו לשונה:

"ביום 20.12.04 גזר בימ"ש נכבד זה את דינו של הנאשם, ובגזר הדין נרשם שהנאשם הורשע עפ"י הודאתו. נראה, שבטעות נשמטה הרשעתו של הנאשם. ביהמ"ש הנכבד מתבקש בזאת, עפ"י סמכותו שבסעיף 81 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 לתקן את הטעות משלב הכרעת הדין אם יקבל את הסכמת ב"כ המשיב".

בימ"ש קמא, מבלי שפנה לקבל תגובת הנאשם לאותה הבקשה ומבלי שדבר אותה הבקשה הובא כלל לידיעתו, נתן החלטתו על גבי טופס אותה הבקשה - וזאת כדלהלן:

                        "כמבוקש. ההרשעה תירשם מיום 8.12.04".

            אותה החלטה לא נושאת את תאריך נתינתה.

5.         בחינת הליכי תיק זה בבימ"ש קמא מובילה למסקנה כי דינם להיבטל מלכתחילה באופן בו יוחזר אליו הדיון מבראשית על מנת שינוהל בזו הפעם כמצוות החוק.

די אם נציין כי בשום שלב משלבי הדיונים והישיבות הרבות, לא נרשמה הודאה באשמה מפי הנאשם או סנגורו.