פסק-דין בתיק עפ 70598/06

כב' השופטת עפרה סלומון-צ'רניאק

ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בבית משפט השלום ברמלה (ת"פ 3155/04, כב' השופטת בוסתן) מיום 22.2.06.

המערער הורשע - לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון שנכרת עמו - בתקיפת אשתו, עבירה לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה על העונש.

העונש שנגזר למערער הוא עונש מאסר לתקופה של שבעה חודשים, מתוכה על המערער לרצות שלושה חודשים בפועל, באופן שחודשיים ירוצו באופן מצטבר וחודש אחד בחופף לעונש מאסר מותנה בן ארבעה חודשים מת"פ 3448/02 של בימ"ש השלום ברמלה (להלן: "ת"פ רמלה"), אשר הופעל במלואו. יתרת תקופת המאסר הוטלה עליו על תנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע במשך שלוש שנים משחרורו ממאסר.

נטען בהודעת הערעור כי בימ"ש קמא שגה בכך שלא נתן משקל ראוי בגזרו את הדין לנסיבותיו האישיות של המערער, יליד 1978, נשוי ואב לילדה בת 3, להודייתו שחסכה זמן שיפוטי, לכך שלחובתו צבר הרשעה קודמת אחת בלבד שאינה מסוג אלימות במשפחה, והעיקר, שלא נתן משקל ראוי להמלצתו הראשונה של שירות המבחן (ממנה חזר השירות בתסקיר משלים, ע.צ) להאריך את המאסר המותנה מת"פ רמלה ולקבוע כי המערער יבצע עבודות של"צ.

ב"כ המערער הטעים שהמערער הוא אדם נורמטיבי וראוי לו שירצה את מאסרו בדרך של עבודות שירות אם לא ימצא על ידנו שנכון להאריך את מאסרו המותנה ולהטיל עליו עבודות של"צ.

משבאו הצדדים לפנינו, הבהירה ב"כ המשיבה כי היא מתנגדת לערעור, אך הסכימה כי יוגש לנו תסקיר נוסף משירות המבחן על מנת שתהיה בפנינו תמונה על חייהם המשותפים של בני הזוג היום. בהקשר זה הוסיף ב"כ המערער, כי המערער לא עבר הליך טיפולי אך יש נכונות של שני בני הזוג לשקם את נישואיהם.

בתסקיר הנוסף מיום 10.5.07 ביקשה קצינת המבחן דחיה של שלושה חודשים על מנת לגבש את המלצתה. בתסקיר המשלים מיום 30.8.07 המליץ שירות המבחן על הארכת התנאי. יחד עם זאת, עולה מהתסקיר שיחסי הזוג מאופיינים בחוסר יציבות, הם אף החלו בתהליך גירושין שהופסק, הם מתקשים לקיים קשר מכבד ונוטים להתנהגות מילולית אלימה הדדית שמותירה אותם בתחושות קשות של חוסר מוצא. כאמור שירות המבחן שב וממליץ היום על הארכת התנאי וצו מבחן לשנה כי לפי הערכתו המערער נכון היום להליך טיפולי בשירות המבחן ואף נכון לקבל טיפול תרופתי לפי הצורך. לציין ששירות המבחן לא התייחס כלל בתסקירים שהופנו אלינו לעבירה בה הורשע המערער בת"פ רמלה - עבירת תקיפה כנגד נהג מונית על רקע ויכוח בכביש  והתמקד ביחסי בני הזוג בלבד. באחד מתסקירי העבר צויינה העבירה הקודמת, אך לא היה דיון על השלכותיה לעניינינו ולא נראה כי שירות המבחן הביאה בחשבון כנתון שיש לקחתו בחשבון.

אל נוכח המלצת שירות המבחן כמתואר, נטען על ידי ב"כ המערער שיש להתחשב כעת בדינמיקה העכשוית שארעה וכי עלינו להימנע מלשלוח את המערער לריצוי המאסר בפועל.

ב"כ המשיבה הצביעה על כך שגילויי אלימות מילולית בין בני הזוג לא חדלו, כי בעבר ריצה המערער עבודות שירות והנה העובדה שביהמ"ש התחשב בו בעבר ופטר אותו בעבודות שירות וגם המאסר על תנאי, לא עצרו בעדו מלתקוף את אשתו, וכי העונש שהוטל על המערער הולם ואין מקום להתערב בו.

בטרם נכריע בערעור, ביקשנו לעיין בת"פ רמלה. למדנו ממנו כי המערער הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין. ההרשעה באה בעקבות הודאת המערער בעובדות כתב אישום מתוקן לפיו ב-14.6.00 בשעת צהריים על רקע ויכוח בין נהגים המערער, ביחד עם אחרים, תקפו נהג מונית כדלקמן: המערער השכיב אותו ואז נאשם אחר היכה את נהג המונית בגבו ובעט בו באשכיו, באותן נסיבות המערער והאחרים בעטו בו בצוותא חדא והמערער אף הוסיף לו לקנוח אגרוף באוזנו. על כל אלה קיבל המערער עונש מתון בדמות מאסר בן חודשיים לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, לא לפני שניתן בעניינו תסקיר משירות המבחן, בפניו התקשה המערער להסביר את מעורבותו באירוע החמור, טען בין השאר כי יחסיו עם אשתו תקינים לחלוטין והדגיש כי אינו אדם אלים.

ת"פ רמלה והתיק נשוא הערעור מלמדים כי המערער הוא אדם אלים וכי אין לסמוך על יציבות מהלכיו, לא רק באשר לנכונותו לקבל טיפול, שהיא ככל הנראה נכונות משתנה ותלוית נסיבות, כי אם אין לסמוך עליו שימנע מביצוע עבירות אלימות בעתיד, שהרי פיצוי נהג המונית, ביצוע עבודות שירות ומאסר על תנאי בר הפעלה לא מנעו ממנו לתקוף את אשתו. טענתו כי עברו הוכתם אך בעבירה אחת שאינה מסוג אלימות במשפחה היא בגדר זריית חול בעיניים, והתעלמות שירות המבחן מהסתבכות זו ובירורה עד תום הן בהקשר לאלימותו של המערער במשפחה והן בהקשר לאלימות המערער בכלל, בפרט שהיה מדובר באלימות קודמת קשה ובחבורה, מקשה עלינו לקבל את המלצתו של שירות המבחן אשר כפי שראינו בעבר, גם היא לא עמדה במבחן הזמן נוכח השינוי דאז בגישתו של המערער.

לא למותר לציין, שהמערער לא יזם בעצמו עד עצם היום הזה השתלבות בקבוצה כלשהי לטיפול באלימות או טיפול תרופתי כלשהו והוא יושב וממתין לתוצאות עניינו כאן ועל כן מסוכנותו בעינה עומדת.

אנו מעודדים כמובן את המערער לקבל טיפול, אך אין אנו סבורים, בנסיבות שפורטו, שיש מקום היום להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא בעקבות השינוי המאוחר בעמדת שירות המבחן, שלא שכנענו.

חומרת העבירה בה הורשע המערער בתוך תקופת תנאי שבאה על רקע הרשעתו בגרימת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות כמפורט, מחייבת הסגת נסיבותיו האישיות של המערער בפני האינטרס הציבורי לעקור משורש סוגי אלימות שפשו בחברתנו על אחת כמה וכמה משהוכח שהאלימות במקרה דנן לא מצומצמת לאופי יחסי בני הזוג, כי אם נוגעת לאישיותו של המערער. לפיכך, נראה כי בימ"ש קמא נתן משקל רב לנסיבותיו האישיות של המערער, בהשיתו עליו עונש מתון.

אנו דוחות את הערעור.

ניתנה היום כ"ח באלול, תשס"ז (11 בספטמבר 2007) במעמד הצדדים.