פסק-דין בתיק עפ 70295/05

השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד :

1.         ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ' פלד), בת"פ 4929/02, בו זוכה המשיב מעבירה של חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

כתב האישום

2.         המשיב הוא הבעלים והמנהל של חברת "עמירם סיון בע"מ - חברה לבניין" (להלן: חברת עמירם סיון). חברת עמירם סיון זכתה במכרז להקמת אולם ספורט בעיר גבעתיים בבית ספר קלעי (להלן: אתר הבניה). לביצוע עבודות הקונסטרוקציה וחיפוי הגג ערכה חברת עמירם סיון הסכם עם חברת "פלגג - גגות פלדה מתועשים בע"מ" (להלן: חברת פלגג). חברת פלגג ערכה הסכם עם "חברת רקע טכנולוגיות מתקדמות לבניה בפלדה בע"מ" (להלן: חברת רקע) לביצוע עבודות סיכוך וקירוי הגג. חברת רקע ערכה הסכם עבודה עם חברת "ר.ש. כל-גג תעשיות מבנים בע"מ" (להלן: חברת כל-גג). חברת כל-גג הינה בבעלות הנאשמים הנוספים בכתב האישום (נאשם 2 רונן פנחסוב ונאשם 3 שרלי "צ'רלי" בלאיש), ומתמחה בעבודות קירוי גגות.

המשיב שימש כמבצע הבניה וכמנהל העבודה באתר הבניה.

ביום 16.2.99 עלה אילן לוי (להלן: הנפגע) יחד עם עובדים נוספים של חברת כל-גג על גג אולם הספורט, על מנת לבצע את עבודות החיפוי. במהלך העבודה נפל הנפגע עם 3 פלטות מגובה 9 מטר ונחבל (להלן: התאונה). כתוצאה מהפגיעה נגרמו לו שברים בגולגולת ובאף, והוא נזקק לאשפוז. מעדותו עלה כי אבד לו חוש הריח, נגרמו לו בעיות ריכוז וזיכרון ונקבעה לו נכות צמיתה של 15%.

בכתב האישום נטען כי המשיב גרם ברשלנותו לפציעתו של הנפגע, במחדליו ובמעשיו הבאים: לא הקים משטח עבודה מותקן כיאות באופן שימנע התמוטטות; לא הקים גידור על משטח העבודה אשר ממנו עלולים ליפול עובדים; לא הקים פיגומים מתאימים במספר הדרוש; לא התקין רשתות או חגורות בטיחות אשר ימנעו נפילה חופשית; לא נקט באמצעים נאותים למניעת נפילה מהגג; לא פיקח על העבודות באתר בתקופת העבודה.

בעניין מקורות החובה למחדליו של המשיב הפנתה המאשימה לדיני הרשלנות הכלליים, לסעיף 326 לחוק העונשין ולתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: התקנות או תקנות הבטיחות) (ראה פירוט התקנות בתגובת המאשימה לתגובת הנאשם לתשובת המאשימה לטענות המקדמיות מיום 18.12.02).

באשר לנאשמים 2 ו-3 נטען כי לא מסרו לעובדיהם מידע על הסיכונים בעבודה; לא הדריכו את העובדים באשר לאופן ביצוע העבודה; העסיקו עובדים מבלי לספק להם אמצעי בטיחות מתאימים; לא הפסיקו את העבודות ביום האירוע למרות שהנפגע התריע כי הפלטות לחיפוי קצרות מהרגיל וכרוך בכך סיכון רב.

הכרעת הדין בבית משפט קמא

3.         קביעותיו של בית משפט קמא יאוזכרו ככל שהן נוגעות לערעור ולמשיב שבפנינו.

לעניין אופן קרות התאונה אימץ בית משפט קמא את גרסת הנפגע, וקבע שהתאונה הייתה תוצאת "שיטת עבודה קלוקלת" שהנהיגו הנאשמים 2 ו-3.

בעניין זה דחה בית המשפט את גרסת הנאשמים 2 ו-3 כי עבדו בשיטת עבודה בטוחה, תוך קביעה כי דבריהם אינם אמת. את קביעתו סמך בית משפט קמא על ראיות נוספות שהובאו בפניו (עת/9 המפקח שירמן, ת/17 דו"ח שהכין המפקח שירמן, עת/1 יפת שריקר, עת/5 מרדכי כהן), וכן העובדה כי יחד עם הנפגע נפלו מהגג מספר פלטות - ראיה לכך שהן לא היו מוברגות.

בפן המשפטי, לעניין אחריותו של המשיב בעבירת הרשלנות שיוחסה לו, קבע בית המשפט כי המשיב מילא באופן סביר את דרישות הבטיחות שנדרשו ממנו.

4.         בית משפט קמא דחה את טענת ההגנה כי לא מתקיימים בגג תנאי סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת הבטיחות), הדן בחובה להתקין אמצעי בטיחות.

לעניין תקנה 8 לתקנות הבטיחות, קיבל בית המשפט את טענת המשיב כי מדובר במשטח עבודה יציב ובטוח, לאור אפיוני הגג, האגד המוצק שנבנה עליו והעובדה שהפלטות יכלו לשאת ללא קושי משקל אדם (ס' 5.א. לכתב האישום). נקבע כי בהיות הפלטות מוברגות הן שימשו משטח עבודה יציב וניתן היה לדרוך עליהן ללא חשש.

באשר לטענת המשיב כי רמת ההתמקצעות הגבוהה במקצועות הבניה מפחיתה מאחריותו של מנהל העבודה בנושא הבטיחות עד כדי שיוכה "כל כולה" (מינוח של בית משפט קמא - ז' ה') לגורם המקצועי, נקבע כי " לכך יש להעיר כי העד קאופמן (עת/6, מומחה ההגנה - ז' ה') אישר כי אין בנמצא כל חקיקה התומכת בתזה זו ותקנות הבטיחות מדברות בעד עצמן לעניין זה ואינן תומכות כלל ועיקר בדעתו ובגישתו של העד קאופמן ומנהל עבודה נותר איפוא גורם מרכזי בנושא הבטיחות (ת/6) והניסיון להיתלות בהקשר זה בפרקטיקה מקובלת, גם הוא אינו יכול להועיל לנאשם (ראה ע"פ 369/78 צור נ' מ"י, פד"י לג(3) 616, 631)" (צ"ל: ע"פ 364/78 צור נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (3) 626, 631 (1979)) (עמ' 21 להכרעת הדין).

5.         באשר למקורות החובה השונים, נקבע כדלקמן:

                        א.      לענין תקנה 9 לתקנות הבטיחות המחייבת גידורו של משטח עבודה ממנו עלול ליפול אדם לעומק העולה על 2 מטרים, " נראה שזו מולאה במידה סבירה" לאור הפיגום שהוקם סביב לגג. גידור זה ניתן לראות " אמנם בדוחק", כגידור סביר, משלא הביאה המאשימה כל ראיה בדבר גידור שונה ויעיל יותר (5.ב. לכתב האישום);

                        ב.       באשר להוראת תקנה 16 לתקנות, המחייבת הקמת פיגומים כאשר לא ניתן לבצע עבודה בביטחון תוך עמידה על הקרקע או על משטח עבודה יציב, נראה שאף הוראה זו " מולאה דיה" (בהסתמך על עדות המתלונן בעמ' 18 ועדות הנאשם 2) (5.ג. לכתב האישום);

                         ג.       לעניין תקנה 168 לתקנות המחייבת התקנת אמצעי בטיחות מיוחדים כרשת או יריעה מתוחה או חגורות בטיחות, כאשר לא ניתן בנסיבות העניין להתקין אמצעי בטיחות אחרים הקבועים בתקנות, נקבע כי הוכח שאין זה מעשי לחגור חגורות בטיחות בשיטת העבודה ובגודל הגג במקרה זה. מעדות המפקח יצחק שירמן (עת/9, להלן: שירמן או המפקח) עולה כי רשתות בטיחות כלל אינן מצויות בשימוש בארץ. כן צוין כי לאחר הפסקת העבודות, אושר המשכן על סמך תוכנית בטיחות שהגישו החברות רקע וכל-גג בה נכתב כי חגורות בטיחות יוכנסו לשימוש רק מעבר לתחום הגג (ס' 5.ד. לכתב האישום);