ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
70237-07
14/04/2008
|
בפני השופט:
1. דבורה ברלינר סג"נ - אב"ד
2. זאב המר סג"נ
3. תחיה שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
אדרי אביב
עו"ד יגאל טמיר
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מיכל גל
|
| פסק-דין |
השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד
:
כללי
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' גרטי), בתיק ת"ד 11206/05, בו הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
החוק) ביחד עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן:
הפקודה) וכן בעבירה על סעיף 62(2) לפקודה יחד עם סעיף 38(3) לפקודה, והוטלו עליו העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר מתוכם 8 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, פסילת רישיון הנהיגה למשך 18 שנים, 6 חודשי פסילה על תנאי מיום חידוש רשיון הנהיגה, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 4,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתם.
להלן תמצית עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור
2. ביום 26.2.05 בסמוך לשעה 00:45 נהג אביב אדרי, יליד 16.3.84 ונהג חדש (להלן:
המערער), ברכב מסוג מזדה מספר רישוי 78-375-27 ברחוב משמר הירדן בגבעתיים, כאשר עמו ברכב שלושת חבריו: אהוד בריל ז"ל, אשר ישב במושב הקדמי ליד מושב הנהג (להלן:
המנוח), בן גוטליב (עת/5), אשר ישב במושב האחורי- ימני (להלן:
גוטליב), ורמי בכר (עת/6), אשר ישב במושב האחורי- מרכזי/שמאלי (להלן:
בכר). המערער הגיע עם רכבו למעגל התנועה (כיכר ווהלין) הגובל עם רח' משמר הירדן ורח' הרצוג- במערב, ובצומת T עם רח' כורזין- במזרח במטרה לפנות לרחוב הרצוג. ביציאה ממעגל התנועה סטה המערער עם רכבו שמאלה, איבד שליטה ברכב, עלה על אי התנועה שבכביש והתנגש בעמוד תאורה שניצב על אי התנועה (להלן:
התאונה). כתוצאה מהתאונה נפגעו שני הנוסעים במושבים מצד ימין: המנוח- בצורה אנושה, אושפז במצב קשה בבית החולים תל-השומר ולאחר שבוע, ביום 4.3.05, נפטר. לגוטליב נגרמו חבלות של ממש בירך ובזרוע. לבכר נגרמו חבלות יבשות בצוואר ובכתף ולמערער נגרמה חבלה בעינו כתוצאה משברי זכוכית שחדרו אליה.
3. כשלושה חודשים לאחר התאונה, הוגש כתב האישום הנוכחי, ובו הואשם המערער בגרימת מותו ברשלנות של המנוח. רשלנותו של המערער, על פי כתב האישום התבטאה באלה:
א. בכך שחצה את מעגל התנועה במהירות גבוהה שאינה תואמת את תנאי המקום והזמן.
ב. בכך שנהג בחוסר זהירות, בקלות ראש, ובחוסר תשומת לב למתרחש בדרך.
ג. בכך שנהג ברכב בחוסר מיומנות ובחוסר מקצועיות;
ד. ובכך שאיבד שליטה על רכבו ללא כל סיבה סבירה.
המערער הודה כי רכבו סטה מנתיב הנסיעה וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. כמו כן, הודה בקשר הסיבתי שבין התאונה לתוצאותיה, יחד עם זאת, טען כי התאונה התרחשה שלא באשמתו (ישיבה מיום 28.6.05).
בימ"ש קמא קבע כי המערער אכן התרשל, שעל כן הרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו.
נסיבות קרות התאונה וסיבת הסטיה של רכב המערער הם הציר העיקרי עליו נסוב ערעור זה.
מספר עובדות רלוונטיות נוספות:
4. א. עובר לתאונה הכביש היה תקין, סלול והאספלט יבש. מזג האוויר היה נאה, תאורת הרחוב פעילה ותקינה ושדה הראייה של המערער היה פתוח לפנים למרחק של כ- 100 מטרים;
ב. המערער הכיר היטב את מקום האירוע מנסיעותיו התדירות לאימוני כדורסל, וידע שמדובר בדרך עירונית עם בניני מגורים בה המהירות המירבית הנה 50 קמ"ש;
ג. המערער ידע כי רכב הנכנס לכיכר מרח' הרצוג או מרח' משמר הירדן, חייב לתת זכות קדימה לרכב הנמצא בתנועה בכיכר;
ד. למקום התאונה הגיעו שני בוחני תנועה משטרתיים: שמשון נגב (עת/1) (להלן:
נגב) ואיתי אשכנזי (עת/2) (להלן:
אשכנזי). הבוחן אשכנזי בדק את הרכב, התנאים לקרות התאונה מבחינת תנאי מזג האוויר, תנאי הדרך, שילוט, רמזורים, שדה הראיה, פרטי הנזק, מבחן תקינות, פרטי הממצאים בזירה, סימני צמיגים שנמצאו, מערכת ההיגוי והבלמים הכל כפי שפורט בדו"ח ת/12 (א), ו-ת/13. כחלק מהבדיקה הורם הרכב על ידי מלגזה ונבדק מלמטה. אשכנזי מצא כי לחץ האוויר בצמיג אחורי- ימני היה 18 PSI ובצמיגים קדמי, אחורי- שמאלי וקדמי- ימני לחץ האוויר עמד על 28 PSI. במהלך הבדיקה לא הבחינו הבוחנים אשכנזי ונגב בברגים נעוצים או בתקר ("פנצ'ר") בצמיג האחורי- ימני של רכב המזדה (פרוטוקול מיום 26.12.05). בתום הבדיקה ערך אשכנזי דו"ח "
סיכום תאונת דרכים" (ת/15(א), ת/15(ב)). במסקנות הדו"ח קבע, כי:
"לאור החומר והראיות עולה כי הנהג נהג שלא בהתאם לתנאי הדרך ועל פי הנזקים והסימנים סטה בצורה חדה לנתיב השמאלי ומשם לשטח ההפרדה הבנוי ופגע בעוצמה בעמוד התאורה המוצב על שטח ההפרדה. סטייה זו נבעה מאיבוד שליטה של הנהג ברכב בשל מהירות גבוה שלא בהתאם ותנאי הדרך". בהמשך מסקנותיו, ב"
דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים" (ת/5) הוסיף, כי:
"פגיעת הרכב בעמוד התאורה נבעה מאיבוד השליטה של הנהג על הרכב שנבעה כנראה ממהירות מופרזת. מסקנה זו מתחזקת לנוכח הנזקים ועדויות הנוסעים";
ה. לא נקבע בת/5 מה היתה מהירות הנסיעה של המנוח בעת התאונה ((ת/5) פסקה 10).