אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 70202/06

פסק-דין בתיק עפ 70202/06

תאריך פרסום : 15/05/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
70202-06
19/02/2007
בפני השופט:
1. אברהם טל - אב"ד
2. י' אמסטרדם
3. ר' לבהר שרון


- נגד -
התובע:
לוי יואל
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

1.         המערער הורשע עפ"י הודאתו בת.פ. 4002/04 (בימ"ש השלום ברמלה) בביצוע עבירות של זיוף דרכון, שימוש במסמך (דרכון) מזויף והתחזות לאדם אחר ונידון ל- 22 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 6 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים משחרורו עבירה בה הורשע. כמו כן, הפעיל ביהמ"ש קמא (כב' השופטת בוסתן, ס.נ.) עונש מאסר ע"ת של 16 חודש מת.פ. 3593/99 (בימ"ש שלום ברמלה) בחופף למאסר בפועל הנ"ל, כך שעל המערער לרצות עונש של 16 חודשי מאסר בפועל.

הערעור מופנה כלפי חומרת עונש המאסר והמערער עותר להאריך את עונש המאסר ע"ת של 16 חודש הנ"ל ולא להפעיל אותו.

2.         עפ"י העובדות בהן הודה והורשע המערער, סמוך ליום 18.11.02 הוא זייף דרכון שהיה במקורו על שם אחר ע"י כך שהחליף את תמונתו של האחר בתמונתו. בתאריך הנ"ל הוא התייצב בנתב"ג והציג את הדרכון המזויף בביקורת הגבולות על מנת לצאת באמצעותו מהארץ.

לטענת המערער, הוא התכוון לצאת מהארץ, על מנת להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב באומן, כפי שעשה בפעם קודמת כאשר יצא מהארץ תוך שימוש בדרכון מזויף - מעשה בגינו נידון, בין השאר, לעונש המאסר ע"ת שהופעל במקרה נשוא הערעור.

המערער טען כי הוא נאלץ לעשות את שעשה (יציאה בדרכון מזוייף) מאחר ותלוי ועומד נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בשל חובות כספיים.

ב"כ המערער טען בפנינו, כי בניגוד לטיעוניו בבימ"ש קמא, המערער לא הצליח במקרה נשוא הערעור לצאת מהארץ תוך שימוש בדרכון המזויף, כפי שעשה בפעם הקודמת, אלא נתפס בכף בנתב"ג.

3.         עיון בפרטיכל הדיון בבימ"ש קמא מעלה שבפתח הדיון ביום 22.5.05 הודיע התובע שהגיע להסדר דיוני עם הסניגור לפיו המערער יודה, יורשע ויופנה לקבלת תסקיר מבחן. התובע אמר שאין הסדר לענין העונש, וכי התביעה תשקול עמדתה לאחר קבלת התסקיר.

הסניגור ביקש ששרות המבחן יבחן את האפשרות של הארכת המאסר המותנה, ושהתובע ישקול את הארכתו לאחר קבלת התסקיר.

לאחר הדברים הנ"ל הודה המערער והורשע עפ"י הודאתו, וביהמ"ש קמא דחה את הדיון על מנת לקבל תסקיר מבחן לגביו.

4.         ביום 8.12.05, לאחר קבלת תסקיר המבחן, טענו ב"כ הצדדים לעונש.

התובעת עתרה להאריך את המאסר ע"ת שתלוי ועומד נגד המערער, להטיל עליו קנס כספי משמעותי, ולהטיל עליו לבצע עבודות של"צ לתקופה ממושכת.

התובעת עתרה, לאחר התלבטות, כטענתה, להאריך את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער בציינה:

" אני מתקשה לעתור לשליחתו מאחורי סורג ובריח משיקולים אנושיים בלבד ולנוכח מה שקראתי בתסקיר, וגם כאמור לאור חלוף הזמן. לכן מאחר ולא נפתחו תיקים מאז, כך לפי הגיליון המצוי בידי, אני אהיה מוכנה ליתן הזדמנות אחרונה ונדירה ולהאריך את המאסר על תנאי בתקווה שכאשר תלוי ועומד מאסר על תנאי חב הפעלה זה יהווה גורם הרתעתי אמיתי".

הסניגור עתר לקבל את עמדתה של התובעת בכל הקשור להארכת המאסר ע"ת, אותה כינה "הסדר טיעון", בשל נסיבות הומאניות שמפורטות בתסקיר המבחן ובשל אורך תקופת המאסר ע"ת. המערער אמר בדבריו לענין העונש, שהוא לא עבריין, אלא מעד בכורח הנסיבות והבטיח שלא יחזור לעשות את שעשה.

5.         בימ"ש קמא היה שותף בגזר דינו לעמדת התביעה בדבר החומרה הרבה שיש לייחס לעבירות אותן ביצע המערער, אך לא היה שותף לתוצאה הסופית אליה ביקשה להגיע, שכן למערער עבר פלילי החל מהיותו נער, המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לא הרתיע אותו, והתנהגותו מלמדת על נחישות, דבקות במטרה ותכנון מוקדם, כמו גם על הזלזול שלו בצווי ביהמ"ש.

בימ"ש קמא התרשם מדברי המערער בפניו שהוא לא למד את לקחו, וכי אם יעמוד פעם נוספת בפני התלבטות דומה בפניה ניצב במקרה נשוא כתב האישום ובמקרה הקודם, יעבור שוב את העבירות בהן הורשע.

6.         ב"כ המערער טוען בסעיפים 16-9 להודעת הערעור, כי בימ"ש קמא שגה כאשר דחה את הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים מבלי לנמק את דחייתו. לטענתו, החלטת התביעה בבימ"ש קמא להסכים להארכת המאסר ע"ת נמצאת "עמוק במתחם הסבירות", נוכח הנסיבות המפורטות בתסקיר המבחן, והשיקולים שגרמו ולביהמ"ש קמא להחמיר בעונשו של המערער עמדו לנגד עיני התביעה כשהחליטה כאמור.

ב"כ המערער טוען, בסעיפים 30-17 להודעת הערעור, שבימ"ש קמא שגה כשלא קיבל את המלצת שרות המבחן שלא להטיל על המערער עונש מאסר בפועל. זאת לאור הנסיבות המתוארות בתסקיר, שהופכות את הפעלת המאסר ע"ת לבלתי צודקת, וכן לאור תקופת המאסר ע"ת הארוכה והזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות הזהות הקודמות ועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, במהלכו לא עבר המערער עבירות נוספות.

ב"כ המערער טוען כי ביהמ"ש קמא טעה כשקבע שחרטת המערער איננה כנה, ושהזלזול שביטא בצווי ביהמ"ש מחייב את ענישתו הממשית. לטענתו, המערער לא ניסה לברוח מהארץ על מנת להימלט מתשלום חובותיו, ולא התכוון לפגוע באינטרס הציבורי שעומד מאחורי הוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ