השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד
:
א. פתח דבר
- העובדות הרלבנטיות לעניין:
נגד מנשה מתוק, הרצל מתוק, עאטף בן מיכאל ערטול ו- 3 אחרים, הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת"פ 5383/02), המייחס להם עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן:
הפקודה), וכן לפי סעיף 423 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
חוק העונשין), בשנות המס 1997-1994.
האחים מנשה והרצל מתוק (להלן:
מנשה,
הרצל וביחד:
המערערים) היו בעלי מניות, דירקטורים ומנהלים פעילים בחברות מתוק אפרים ובניו בע"מ - בפירוק (להלן:
חברת
מתוק) וארזן מפעלי אריזת מזון (1992) בע"מ - בפירוק (להלן:
חברת
ארזן). שתי החברות עסקו, בין היתר, בשיווק מוצרי מזון, וכל אחת מהן בעלת מחזורים של מיליוני שקלים.
עאטף בן מיכאל ערטול (להלן:
ערטול) היה בעל עסק לייצור ושיווק טחינה בשם "טחינת הגליל", וכן עסק בסחר זיתים. בתחום זה, הסחר בזיתים, הוגדר ערטול "
כשחקן ותיק ומוכר", וכן -
"כשולט על שוק הזיתים בצפון" (ישיבת יום 08.03.04 עמ' 122 ש' 24 לפרוטוקול).
- כתב האישום מונה ארבעה אישומים, אשר למעשה מגלמים בתוכם שלוש פרשיות:
(א)
עסקת הזיתים
(אישומים 1,3) - על פי הנטען, מכר ערטול למנשה ולחברת מתוק אשר בשליטתו, זיתים גולמיים בשווי של מיליוני שקלים (להלן:
הזיתים הגולמיים). הזיתים הגולמיים סופקו ישירות למפעלי כבישה אשר כבשו וארזו את הזיתים ולאחר מכן סיפקו אותם לחברת מתוק בצורתם המוגמרת.
ערטול הואשם בכך, שלא הוציא חשבוניות עבור מלוא הזיתים שנמכרו על-ידו, ובכך, תוך כוונה להתחמק ממס, העלים מרשויות המס הכנסות. להבדיל ממנו, הואשמו המערערים, כי העלימו הוצאות. זאת, הואיל ולא רשמו, כלל ועיקר, את ההוצאות בגין רכישת הזיתים בספרים של חברת מתוק, אלא אך ורק את ההוצאות ששולמו למפעלי הכבישה.
המדינה טענה כי העלמת ההוצאות עבור רכישת הזיתים כמוה כהעלמת הכנסה "
לפחות בסכום האמור" (סעיף 9 (1)לחלק הכללי וס' א.6 לאישום הראשון, בכתב האישום).
(ב) נכיון שיקים(אישום 3) - פרשייה זו מיוחסת לערטול בלבד. על פי הנטען, בשנים הרלבנטיות לכתב האישום, מסר מנשה לערטול שיקים של חברות מתוק וארזן בסכומים גדולים למטרת נכיון, ובתמורה לכך גבה ערטול עמלה.
ערטול הואשם בכך שהעלים מעיני רשויות המס את ההכנסות שנצמחו לו מהעמלות (פרט לשתי חשבוניות שהוציא בשנת 1997).
(ג) חשבוניות פיקטיביות (אישומים 1,2) - על פי הנטען, המערערים כללו בספריהן של חברות מתוק וארזן חשבוניות כוזבות של חברות נארדין וכאס (להלן: נארדין; כאס וביחד - החשבוניות הפיקטיביות), העומדות על סך של כ- 9 מיליון ש"ח, אשר בפועל לא עמדה מאחוריהן כל עסקה.
באשר למנשה, עוד נטען (אישומים 1,4), כי בגין החשבוניות הפיקטיביות, בין השנים 1995-1997, משך מנשה שיקים של חברת מתוק, ללא ציון שם המוטב, ומסרם לערטול. ערטול פרט את השיקים, בניכוי עמלה, והחזירם בשיקים, במזומן ובהעברות בנקאיות לחשבונה של הגב' יהודית מתוק, אשתו של מנשה (להלן:
יהודית). מרבית הכספים מחשבונה של יהודית הושבו חזרה לחשבונה של חברת מתוק, למעט סכום מסוים. על פי הנטען, משלא כלל מנשה את הסכום הנ"ל בהכנסותיו המדווחות לרשויות המס, התחמק במזיד ובכוונה מתשלום מס.
3. לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית משפט קמא (כב' השופט דוד רוזן) את המערערים וערטול (וכן את שאר הנאשמים בתיק) במיוחס להם בכתב האישום (נאשם 6 זוכה מן המיוחס לו לשנת 1994), בכפוף לתיקונים שנתבקשו מטעמה של המאשימה, בישיבה מיום 05.09.04.
בית משפט קמא חזר והדגיש כי הסכומים אשר ייחסה המאשימה בכתב האישום לא הוכחו. כלשונו -
"הסכומים המוצגים בראיות התביעה אינם בבחינת "מספרי ברזל", שאין בלתם. הסכומים הנטענים על ידי התביעה, סכומים המבוססים על ראיות התביעה, כמפורט על ידי, קרובים ככל שיהיו למציאות, הינם בסופו של דבר סכומים מוערכים ומשוערכים" (עמ' 26 ש' 7-5 להכרעת הדין). "
לא הוכחו בפני הסכומים המדוייקים להם אחראי כל נאשם ונאשם" (עמ' 1 ש' 11 לגזר הדין).
בית משפט קמא לא השליך מכך לעניין ההרשעה, הואיל וסכום העלמה אינו יסוד מיסודות העבירה. יחד עם זאת, לא נעלם מעיניו כי ייתכן שיהא בכך להוות נסיבה מקלה לעניין העונש.
4. על המערערים וערטול הוטלו העונשים הבאים:
מנשה - 40 חודשי מאסר מתוכם 28 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה לפי הפקודה, חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן:
חוק המע"מ) וסעיפים 418,420,423 לחוק העונשין, וכן קנס כספי בסך 30,000 ש"ח, או 200 ימי מאסר תמורתם.