פסק-דין בתיק עפ 4510/07

1. מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בקרית גת (כב' השופטת ר. בן יששכר-שוורץ), מיום 9.10.07, בתיק 4035/04, על פיו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה כשברכבו נוסע ילד שטרם מלאו לו 4 שנים, במושב האחורי, מבלי שהילד רתום בהתקן ריסון מתאים לגילו ולמשקלו והכל בניגוד לתקנה 83 (א) לתקנות התעבורה. בית משפט קמא השית על המערער את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,200 ש"ח וכן שני חודשי פסילה על תנאי ל-3 שנים.

2. המערער, בטיעוניו בפני, משיג אחר הרשעתו בעבירה הנדונה וטוען כי טעה בית משפט קמא מקום שדחה את גרסתו לפיה בשעת הנסיעה היתה ילדה רתומה לכסא בטיחות מתאים ורק לאחר שעצר את נסיעתו, עת עוכב על ידי השוטרת, הוציאה אשתו את הילדה מן הכסא וזאת כדי להניק אותה.

לטענתו אין גרסתו זו עומדת בסתירה לגרסת השוטרת אשר אישרה כי עכבה את הנאשם לאחר שסברה כי הוא נוהג במהירות ורק אז גילתה כי ברכב יושבות שתי ילדות קטנות ללא התקן ריסון כאשר התינוקת הוחזקה בידה של האם, אשר אף היא לא היתה חגורה, ולכן טען כי, שגה בית משפט קמא עת קבע כי הוא מעדיף את גרסת השוטרת על פני גרסתו ובכך מצא די כדי להרשיעו בעבירה האמורה.

לטענתו, אין מדובר בגרסאות סותרות אלא בגרסאות המתיישבות אחת עם השניה ואף נכון היה לראות בגרסת השוטרת כגרסה המאשרת את גרסתו שלו.

עוד טען כי, הנימוק בו תלה בית משפט קמא את יהבו כדי לדחות את גרסתו,   דבר היות גרסתו בבחינת גרסה כבושה, הינו שגוי לנוכח העדר סתירה בין גרסתו לבין גרסת השוטרת.

לאור דברים אלו טען כי שגה בית משפט קמא עת דחה את גרסתו וטען כי יש לזכות אותו מן האשמה.

לחילופין טען כנגד חומרת העונש וציין כי התנהלות מערכת אכיפת החוק בעניינו גרמה לו לעינוי דין ואך נכון היה כי בסופו של יום, אם יורשע, יושת עליו עונש מקל עוד יותר משיעור ברירת הקנס, אותה קיבל,  אשר עמדה לצד העבירה אותה ביצע. לטענתו שיעור הקנס אותו השית עליו בית משפט קמא עולה כדי פי שש משיעור גובה ברירת הקנס ובהתאם טען כי הינו מופקע וחסר פרופורציה לחומרת העבירה אותה ביצע.

3.  ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור על שני חלקיו ולאמץ את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ולהותיר את ההרשעה על כנה. אשר לגובה הקנס, טען ב"כ המשיבה כי מקום שבחר המערער לנהל את משפטו היה עליו לצפות כי אם יורשע בסופו של יום, יושת עליו עונש הולם שאינו דומה לברירת הקנס.

4. לא אחת נקבע כי ערכאת הערעור תמנע מלהתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר בפניה הופיעו העדים וממהימנותם התרשמה, באופן ישיר ובלתי אמצעי. רק בנסיבות בהן תשוכנע ערכאת הערעור כי דרך הסקת המסקנות של הערכאה הדיונית שגויה היא, תקום הצדקה להתערבות של ערכאת הערעור.

בעניין שבפני, בית משפט קמא בחן מקרוב את גרסאות הצדדים; את גרסת השוטרת, אשר העידה על נסיבות עיכובו של המערער ואשר ציינה כי רכבו של המערער עוכב בגין נסיעה מהירה כשאז הבחינה בשתי ילדות שאינן יושבות בהתקן ריסון ובאמם שאינה חגורה ואשר מחזיקה בידיה את אחת התינוקות;  את תגובתו הספונטאנית של המערער אשר נמסרה בפני השוטרת בזו הלשון: "אני למדתי את הלקח" וכן התייחס לגרסתו הכבושה של המערער לפיה התינוקת הוצאה ממתקן ריסון רק לאחר שעצר את רכבו וזאת כדי לאפשר לאם להניק את התינוקת. בית משפט קמא נתן את הדעת לעובדה כי גרסה כבושה זו כאמור לא נמסרה בפני השוטרת לאחר שעוכב המערער ובית משפט נתן לכך משקל מהותי בשקלול כל המסכת העובדתית אשר באה בפניו ובחר להעדיף את גרסת השוטרת.

טענתו של המערער כי אין בגרסתו כדי לסתור את גרסת השוטרת, דינה להדחות. השוטרת מסרה גרסה ברורה לפיה בעת שנעצר הרכב נמצאו בו שני ילדים שאינם רתומים בהתקן ריסון מתאים וכן באשה שאינה חגורה. אין מדובר בגרסה התואמת את גרסת המערער לפיה טען כי רק לאחר שעצר את רכבו שחררה האם את התינוקת מהתקן הריסון.

בחינת הגרסאות כפי שנעשתה על ידי בית משפט קמא,  נעשתה בצורה מקצועית, יסודית ומקיפה מבלי שנמצא כל בסיס להתערב במסקנתו העובדתית של בית משפט קמא. לפיכך, הנני מוצאת כי הרשעתו של המערער נעשתה בדין ויש להותירה על כנה. 

5. אשר להשגותיו של המערער אחר חומרת העונש, אף הן דינן להדחות. ההסדר המאפשר לאזרחים לשלם תשלום של קנס, לצד ביצוע העבירה, נועד לייעל את מערכת אכיפת החוק בעבירות מסוימות, אותן מצא לנכון המחוקק לראות כעבירות קלות אשר אינן מחייבות את הפעלת מנגנון המערכת השיפוטית והטרדת האזרח להופיע בפני מערכת זו, עבירות אשר לצידן נקבעו ברירות קנס.

מנגנון זה של ברירת קנס מהווה תמריץ חיובי הדדי. מצד אחד "מעודד" מנגנון זה  את האזרח להודות בביצוע העבירה אותה ביצע, "להנות" מתשלום ברירת קנס, שהינו נמוך מן המקובל  ובכך לחסוך לעצמו אובדן זמן  יקר ומן הצד האחר חוסך  למערכת המשפט אובדן ימי שיפוט יקרים "במחיר" של ענישה מקלה - בצורת ברירת הקנס.

תמריץ חיובי זה מגולם כאמור בשיעור גובה הקנס הנמוך הקיים לצד העבירה.

כאשר בוחר האזרח שלא לשלם את ברירת הקנס ומבקש את יומו בבית משפט, נחשף הוא בין השאר לסיכון, לפיו בסופו של יום, אם ימצא אשם, יושת עליו עונש בהתאם למדיניות ענישה נוהגת בבתי המשפט, שהינה בעקרון נעדרת  תמריצים חיוביים בדומה לתמריצים הקיימים לצד ברירות הקנס.

במקרה דנן, כאשר נדרש בית המשפט לשמוע את הראיות, להכריע את דינו  של הנאשם וכן לגזור את דינו, לא יהנה הנאשם מהקלה בעונש  בדומה לנאשם אשר הודה וחסך מזמנו של בית המשפט ובוודאי שלא יהנה מן התמריץ המיוחד הקיים לצד ברירת הקנס ואין לכבול את בית משפט לגובה ברירת הקנס, בבחינת מדיניות ענישה מנחה.

6. בהינתן כל אלה לא נותר לי אלא לדחות את טענותיו של המערער בעניין גובה הקנס. שיעור הקנס, אשר הושת על המערער על ידי בית משפט קמא, אינו  גבוה באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

7. סוף דבר - הערעור על שני חלקיו נדחה.