בפנינו ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט השלום בקריות (ס. הנשיא, כב' השופט א' מגן) ב-ת.פ 1467/04, אשר הרשיע את המערערים (חברה ומנהלה הפעיל), בהמשך להודייתם, בעבירה לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1976 (להלן: "החוק") + סעיף 67 לחוק + תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975.
ביהמ"ש קמא גזר על החברה קנס בסך 100,000 ש"ח ואת המערער דן למאסר בפועל לתקופה של 10 חודשיםוכן למאסר מותנה למשך 9 חודשים.
לטענת המערערים, נפלו פגמים מהותיים ודיוניים בערכאה דלמטה המחייבים ביטולו של גזר הדין. לחילופין נטען כי יש להקל בעונשים שנגזרו.
1. תמצית ההליכים בביהמ"ש קמא
נוכח טענותיהם השונות של המערערים כנגד התנהלות התיק בביהמ"ש דלמטה, יפורטו להלן תמצית ההליכים כפי שעולים מתיק ביהמ"ש קמא:
א. כנגד המערערים הוגש כתב אישום בגין הגשת 9 דו"חות תקופתיים למע"מ (דו"חות לגבי חודשים אפריל 2003 עד נובמבר 2003 וכן דו"ח לגבי חודש ינואר 2004) בהם דווח סכום אפס לתשלום, במקום סכום של 168,194 ש"ח לתשלום. כן נטען, כי המערערים הגיעו להסדר עם המשיבה בכל הנוגע לדו"חות מחודשים פברואר 2003 ומרץ 2003, כך שישלמו סך של 83,149 ש"ח ב- 8 תשלומים, אך השיקים שנמסרו חזרו וטרם שולמו.
ב. מועד ההקראה נקבע ליום 19/10/04, אך המערער לא התייצב לדיון. לפיכך, נקבע דיון ליום 19/12/04 והוצא למערער צו הבאה. בהמשך, הגיש המערער בקשה לביטול צו ההבאה, מהסיבה שלא קיבל את ההזמנה לדיון וביהמ"ש קיבל הבקשה וביטל את הצו.
ג. ביום 19/12/04 התייצבו המערער וב"כ לדיון. ב"כ המערער ביקשה לדחות את מועד הדיון על מנת לגבש תשובה לאישום. הבקשה התקבלה והדיון נדחה ליום 16/1/05.
ד. ביום 16/1/05 התבצעה הקראה והמערער הודה בעובדות כתב האישום. ב"כ המערער ביקש לדחות את מועד הטיעונים לעונש על מנת לאפשר לו לבוא בדברים עם התביעה. הבקשה התקבלה ומועד הטיעון לעונש נדחה ליום 20/4/05.
ה. ביום 20/4/05 ביקשה ב"כ המערער, לדחות את מועד הטיעון לעונש לתקופה של 3 חודשים נוספים, על מנת להגיע להסדר עם המשיבה ולסיים את הליך ההכרזה על חובות אבודים, דבר אשר יקטין משמעותית את החבות למע"מ. ביהמ"ש דחה את הבקשה, שמע את הטיעונים לעונש ונתן את גזר הדין כמפורט לעיל.
ו. בגזר הדין ציין ביהמ"ש קמא כי החוב המשוערך נכון ליום מתן גזר הדין הנו 270,000 ש"ח. ביהמ"ש התייחס לבקשת הסנגורית לדחיית מועד ישיבת הטיעונים לעונש וציין, כי אי הגשת בקשה לדחיית דיון מראש, מהווה זלזול בוטה בביהמ"ש. עוד ציין ביהמ"ש, כי נימוקי הסנגורית לעניין הקטנת החבות למע"מ אינם רלוונטיים, שכן אין הם משנים את העובדה שהדיווח בדו"חות התקופתיים שהוגשו היה כוזב בשעתו.
ביהמ"ש קמא ציין עוד, כי הגשת הדוחות הכוזבים נמשכה משך כשנה כך שהועלמו סכומים נכבדים שלא שולמו עד היום. מאידך התחשב ביהמ"ש קמא במצבו הכלכלי של המערער.
2. הטענות בערעור
א. לטענת המערערים, שגה ביהמ"ש משדחה את בקשתם לדחיית מועד הטיעונים לעונש. לדידם, לאחר מתן הכרעת הדין, נערכה ישיבה בין המערער וב"כ לבין נציג המשיבה. באותה ישיבה סוכם כי המערער יפעל להסרת המחדל, באמצעות הכרזה על חובות שחייבים לקוחות המערערת, הנאמדים בסכום של כ- 1.5 מיליון ש"ח, כחובות אבודים, פעולה אשר תניב החזר מע"מ המתקרב ל- 220,000 ש"ח. נציג המשיבה הסכים להצעה שהועלתה וכן לבקשת המערערים לדחיית מועד הטיעונים לעונש.
לטענת המערערים, החלטת ביהמ"ש קמא לדחות את בקשתם המוסכמת של הצדדים לדחיית מועד הטיעונים לעונש (בקשה שהתבססה על ביצוע הסדר שגובש עם המשיבה), גרמה להם עיוות דין, כך שנאלצו לטעון לעונש מבלי שהיו מוכנים לכך. לטענתם, העדיף ביהמ"ש קמא את השיקול של סיום הדיון על פני השיקול של קיום הליך הוגן ומניעת עיוות דין.
יאמר מייד, כי הרשינו, בעקבות טיעון זה, למערער, להגיש בשלב הערעור, עדויות אופי כתובות, המדברות בשבחו.
עוד נטען בהקשר זה, כי שגה ביהמ"ש קמא משקבע כי המערערים התנהגו בזלזול כלפי זמנו של ביהמ"ש. סיבת התמשכות ההליכים היא כדלקמן: המערערים לא קיבלו את הזימון להקראה ביום 19/10/04; בישיבה הראשונה ביקשו דחייה קצרה על מנת להשיב לאישום ובדיון שלאחר מכן הודו במיוחס להם וביקשו לדחות את מועד הטיעון לעונש על מנת לגבש הסדר עם התביעה.
ב. בנוסף נטען, כי למערערים נגרם עיוות דין בשל אי צירוף תיק נוסף (להלן: "התיק הנוסף") שהיה תלוי ועומד כנגדם. קיומו של תיק זה לא היה ידוע לב"כ המערערים במועד הטיעונים לעונש בערכאה דלמטה ועל כן לא ביקשה לצרף תיק זה. המערערים יוצגו בתיק הנוסף ע"י עו"ד אחר, הודו במפורט בו, הורשעו ונקבעה ישיבת טיעונים לעונש. ב"כ המערערים באותו הליך ביקש לצרף התיק לתיק נשוא ערעור זה, אך לא מילא חובתו ולא דאג לאיחוד המבוקש ולפיכך נגזר דינם של המערערים באותו התיק. בעקבות כך, שחררו המערערים את ב"כ באותו הליך מייצוגם. לטענת המערערים, זכותם לקבל עונש אחד בגין כל התיקים, שכן מדובר בעבירות שארעו באותו טווח זמן. אליבא דהמערערים, אילו בקשתדחיית מועד הטיעונים לעונש הייתה מתקבלת ע"י ביהמ"ש קמא, ניתן היה לצרף את התיק לתיק נשוא דיון זה. המערערים מבקשים בעניין זה לבטל את גזר הדין באותו תיק ולצרף התיק לתיק נשוא ערעור זה.
ג. כן נטען, כי חרג ביהמ"ש מרמת הענישה הסבירה בנסיבות המקרה. לטענת המערערים, ביהמ"ש הטיל עליהם עונשים ההולמים עבירות מסוג הגשת דו"חות כוזבים או העלמת הכנסה בעוד שבענייננו הנתונים בדו"חות היו נכונים והעבירה התבטאה באי צירוף תשלום לדו"חות. לדידם, לו היה המערער מצרף לדו"חות תשלום בשיק, אזי היה ממלא בכך את חובתו כמנהל חברה ולא היה עובר עבירה על חוק המע"מ וזאת גם לו השיק לא היה מכובד בסופו של יום.