אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 2701/07

פסק-דין בתיק עפ 2701/07

תאריך פרסום : 23/06/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
2701-07
24/02/2008
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל
הנתבע:
1. ראפע ג'מיל שמא
2. סעיד עבד אלסלאם דיאב

פסק-דין

בפני ערעור על קולת עונש שגזר בית משפט השלום בעכו, כב' השופט ו. חאמד, בתיק עמ"ק 20030/06. הערעור מתמקד אך ורק בענין אי חיוב המשיבים/נאשמים בתשלום כפל השבחה במקרקעין.

המשיבים הורשעו בבית המשפט קמא בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 204(א) ו- (ג), 145(א)(2)(3), 208 ו- 218 לחוק התכנון והבניה. על-פי עובדות כתב האישום, הכשירו המשיבים קרקע בשטח של כ- 1,000 מ"ר. באותה שטח הונחה מכולה ששטחה כ- 15 מ"ר, כאשר המתחם כולו שימש כעסק לחומרי בענין. מדובר בפעולות שבוצעו על קרקע חקלאית.

כאמור, הודו המשיבים והורשעו במיוחס להם. בית המשפט קמא הטיל על כל אחד מהם קנס של 10,000 ש"ח. הורה למשיב מס' 2, אשר בפועל הציב את המכולה, להרוס אותה, וכן ניתן צו מיידי של איסור שימוש במקרקעין. בנוסף, חוייבו הם באגרת הבניה ובחתימה על התחייבות להמנע מעבירה.

בית משפט קמא נמנע מלחייב את המשיבים בכפל ההשבחה, ומכאן הערעור שבפני.

המערערת טוענת כי זה המקרה המתאים לחייב בכפל השבחה, מאחר ונעשה שימוש בקרקע חקלאית לצרכים מסחריים ועל בית המשפט לגזור עונש אשר יהווה הרתעה כלכלית מביצוע עבירות.

המשיבים טוענים כי העונש שנגזר היה חמור דיו. בין היתר, טוענים הם כי בפועל סולקה המכולה ובנסיבות הענין, ולאחר שהשימוש הופסק, אין מקום לגזור עונש נוסף. עוד טוענים המשיבים כנגד הצגת חוות דעת שמאי בשלב הטיעון לעונש, ככל שהדבר נוגע לשווי הנכס וכפל ההשבחה, וזאת בהתייחס לענישה.

לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים, במקרה זה, חיוב המשיבים בכפל ההשבחה. אמנם ניתן היה לגזור גם קנס גבוה יותר, ואולם, ככל שהדבר נוגע לגובה הקנס, אינני סבור כי הוא חורג לקולא במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. בכל הנוגע לחיוב המשיבים בכפל ההשבחה, אינני סבור כי במקרה זה טעה בית המשפט כאשר לא חייב את המשיבים כאמור. אבהיר להלן.

מעיון בפסיקת בתי המשפט עולה, כי בדרך כלל ביהמ"ש עושה שימוש באפשרות להטיל קנס של כפל שווי במקרים בהם מדובר בבניה בעלת גודל משמעותי, כגון בניית קומה שלמה בבניין ללא היתר (ראה: ע"פ 955/98 חאלד מחמוד נ' הועדה המקומית, תק-מח 99(1), 3114) או בניית בניין מגורים שלם ללא היתר ובניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים האוסרים על המשך ביצוע העבודות (כפי שנעשה במקרה שנדון ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י, תק-על 2006(2), 2589).

מטרתה של הטלת קנס של כפל שווי הינה הרתעת העבריין וגם גרימת חיסרון כיס לנאשם. ראה לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ (מחוזי יר') 9358/05 טוויל רואידה איסמעיל נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(4), עמ' 2496:

" הקנס על פי סעיף 219 לחוק מכוון אמנם להוצאת "בלעו של הנאשם מפיו" (פסק דין אבו רמילה, פיסקה 6), אך הוא נועד אף לגרום לו לחוסר כיס ניכר. למעשה, מטרתו העיקרית של כפל הקנס שניתן להטיל לפי סעיף 219, היא הרתעת העבריין הפוטנציאלי (שם, פיסקה 10). משמעות הדבר היא, בין היתר, שהסיכון העונשי שצפוי לו העבריין אינו קטן בעקבות אירועים או התנהגויות של העבריין אחרי מעשה העבירה (ראו בעניין זה דבריו של כבוד השופט ברק ע"פ 528/78 מדינת ישראל נ' מריבע, פ"ד לג(2) 382 (להלן - מריבע), בעמ' 387-388; שם הדיון נוגע לסעיף 63(א) לחוק העונשין, אך הדברים רלוואנטיים גם לגבי סעיף 219 לחוק התכנון). ניתן ללמוד על כך גם מסעיף 219(ד) לחוק, המורה כי שווי המבנה לעניין סעיף 219 הוא כשוויו "ביום ביצוע העבירה או ביום מתן החלטת בית המשפט, לפי הגדול שבהם...". אנו רואים אפוא כי המחוקק אינו מדקדק בהערכת טובת ההנאה של הנאשם, כפי שהיא בפועל, אלא מחמיר בקביעתה. הסיבה לכך היא כאמור תכליתו זו של כפל הקנס: הרתעת העבריין הפוטנציאלי. ראו עוד בעניין זה את ע"פ 71118/01 (ת"א) יוסטינג נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (להלן - יוסטינג), שם נקבע (בהסתמך, בין השאר על פסק דין מריבע), כי ניתן להפעיל את סעיף 219 לחוק התכנון אף כאשר המבנה הבלתי חוקי נהרס, ולו מהסיבה שלא הנאשם הוא שהרס אותו (המבנה שם נשרף בטרם מתן גזר הדין). בית המשפט אכן הותיר שם על כנו את הקנס שנגזר על הנאשם לפי סעיף 219 לחוק".

ברע"פ 6665/05 הנ"ל נפסק לעניין זה כי " על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם)".

סבור אני כי לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מקרים בהם יחוייב נאשם בתשלום קנס נוסף בשיעור של כפל שווי המבנה נשוא כתב אישום. עם זאת, הדעת נותנת כי ראוי לעשות שימוש בהוראת חוק זו, כאשר ההפרה של הוראות חוק התכנון והבניה היא הפרה חמורה בנסיבותיה. כך למשל, סבור אני שיש לעשות שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התכנון והבניה, במקרים בהם מורשע נאשם בעבירה של אי קיום צו בהתאם להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. כמו כן, ראוי לעשות שימוש באמצעי עונשי זה במקרים של בניה רחבת היקף, כאשר הבניה משמשת שימוש מסחרי, כל זאת כדי למנוע כדאיות כלכלית לבניה מסוג זה ללא היתר. על זאת יש להוסיף מקרים בהם מבוצעת הבניה בניגוד לצווים מנהליים ושיפוטיים או שמדובר בבניה במקום בו ידוע היה מלכתחילה כי לא ניתן יהיה לקבל אישורי בניה. כמו כן, ניתן להביא שיקולים לחומרא ובמסגרת זו גם את האפשרות לגזור קנס בהתאם להוראות סעיף 219 לחוק העונשין, וזאת כאשר נאשם מנהל את הדיון בבית המשפט באופן שמאריך את הדיון שלא לצורך, וזאת במקרים מתאימים וחריגים. כאמור, הרשימה אינה סגורה ועל בית המשפט יהיה לבחון כל מקרה לגופו על-פי אמות מידה אלו ובמקרים בהם נסיבותיו של המקרה חמורות במיוחד, ראוי לעשות שימוש בסעד העונשי החריג של גזירת קנס בשיעור של כפל שווי הבניה.

במקרה זה, אמנם מדובר בשימוש בקרקע חקלאית וזאת ללא היתר ולצרכים מסחריים, כאשר הקרקע היא בשטח של כ- 1,000 מ"ר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כפי בפועל לא דובר בבניה רחבת היקף. על זאת יש להוסיף כי המכולה סולקה מהמקום. המשיבים הודו בפתח משפטם ולא ניהלו הליך סרק.

בית משפט קמא ציין עוד, כי המאשימה אינה נוהגת במקרים דומים לגזור עונש של כפל השבחה. אמנם, טיעון זה לא נטען על-ידי הסניגורים, ואולם אין בכך כדי למנוע מבית המשפט הדן בתיקים אלו מלהביא בחשבון את העובדה, אשר לכשעצמה לא נסתרה. אחידות ענישה אינה ענין שעל בית המשפט לשקול רק בהתאם לטיעוני נאשמים ועל בית המשפט להביא בחשבון שיקול זה, וזאת כדי למנוע פערי ענישה המערערים את אמון הציבור במערכת השפיטה.

אשר על כן, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקוליו של בית המשפט קמא, המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. יתכן כי לו היה מקרה זה נדון בפני כערכאה ראשונה, כי אז הייתי מורה על קנס גבוה יותר, אשר יביא לידי ביטוי את היות העסק שנוהל במקרקעין, עסק שמטרתו רווח כלכלי, ואולם אין בקנס שנגזר חריגה לקולא המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

מצאתי לנכון להתייחס לענין אחד שהיה שנוי במחלוקת במהלך הדיון והוא, אופן הוכחת כפל השווי. בענין זה הציגה המערערת חוות דעת שמאי בפתח הטיעון לעונש. ב"כ המשיבים לא ביקשו לחקור את עורך חוות הדעת. בדיון בפני נטען כנגד אופן הצגת חוות הדעת.

כפל שווי יש להוכיח באמצעות חוות דעת. חוות דעת שמאי היא חלק מראיות מאשימה. ככלל, ראיות המאשימה צריכות להיות מפורטות בכתב האישום ויש להעמידן לעיון ב"כ הנאשם לאחר הגשת כתב אישום. הדין הפלילי אינו קובע אבחנה בין טיב ורמת ראיות הנדרשים לשם הרשעת נאשם ובין ראיות הנדרשות לשם גזירת דין. עם זאת, ובפועל, רמת הראיות הנדרשת בפרקטיקה בהליך הטיעון לעונש, שונה מזו שבשלב הדיון בעצם ההרשעה. עם זאת, יש להדגיש כי הוראות הדין החלות הן מבחינת סדר הדין הפלילי והן מבחינת דיני הראיות, זהות לכל שלבי ההליך הפלילי. ראו לענין זה דיון נרחב בחיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, ענת הורוביץ, הליך גזירת הדין - היבטים דיוניים וראיתיים (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית 2003).

גם אם לא נקפיד בציון הראיות לעונש בשלב הגשת כתב האישום, הרי שיש לאפשר לנאשם להתגונן בפני ראיות המוגשות לבית המשפט בשלב הטיעון לעונש. מכאן, שעל המאשימה להודיע מראש לנאשם ובאי-כוחו על כוונתה להגיש חוות דעת שמאי, כחלק מהראיות לעונש, באופן שיאפשר עיון מוקדם בחוות הדעת והערכות לחקירת עורך חוות דעת על חוות דעתו. מובן כי לא ניתן להגיש חוות דעת שמאי שלא בהסכמת באי-כח הנאשם, וללא חקירת עורך חוות הדעת. מכאן, שאם מבקשים להגיש חוות דעת שמאי כראיה לעונש, יש להודיע על כך מראש לבאי-כח הנאשם ובהעדר ויתור על חקירת עורך חוות הדעת - עליו להתייצב בבית המשפט כדי להחקר על חוות דעתו. כמו כן, יש לאפשר לנאשם להגיש חוות דעת מטעמו.

במקרה זה, הוגשה חוות דעת שמאי בפתח ישיבת הטיעון לעונש. ככל הנראה לא נמסר הדבר מראש לב"כ המשיבים ומבחינה זו מדובר בהליך שאינו תקין. עם זאת, יצוין כי מהפרוטוקול עולה שב"כ המשיבים לא התנגדו להגשת חוות הדעת וגם לא ביקשו לחקור את עורכה או להגיש חוות דעת נגדית, ובנסיבות אלו אין הם יכולים לטעון כעת כנגד חוות הדעת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ