מונח בפניי ערעור על החלטת בית המשפט השלום בעכו (בש 1875/07 כב' השופט ו' חאמד), אשר במסגרתה נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבים לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא מכח ס' 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן:
"חוק התכנון והבניה") וזאת מחמת אי היותו מפורט דיו.
רקע עובדתי:
נגד המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בקריות שייחס להם עבירות של שימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר כדין ועבירות של שימוש בקרקע חקלאית ללא היתר. כפי שעולה מבקשת המשיבים שהוגשה לבית המשפט קמא, כתב האישום האחרון הינו סדרה נוספת בסדרת כתבי האישום אשר הוגשו בעבר נגד אביו של המשיב 2 בגין עבירות תכנון ובניה ועבירות נלוות אחרות, אך הליכים אלה עוכבו על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בשל מצבו הבריאותי של האב.
כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מתייחס לבנייה לא חוקית של חזיריה, בכפר פסוטה, הכוללת מבנה מבטון, בלוקים וסככות פח בשטח כולל של כ- 980 מ"ר וזאת בהתאם לשטחים המפורטים באותו כתב אישום (נספח ג' לבקשה).
ביום 31.1.07 הוציא המערער 1, צו הריסה מנהלי מכח ס' 238א לחוק התכנון והבניה, צו אשר הודבק בשטח החזיריה.
הטענה המרכזית שהייתה בפי המשיבים בפני בית המשפט קמא, כי צו ההריסה אינו מפורט דיה וכאשר
"לשון הצו לא ברורה, לא מפורטת ומסורבלת למדי". עוד נטען, כי תצהיר מהנדס המועצה, המערער 3, שצורף לצו ההריסה איננו ערוך כדין. משיבים טענו כי, מתצהירו של המערער 3 לא ניתן ללמוד אם הבניה המיועדת להריסה נסתיימה ואם לאו ואיננו מפרט את גבולות הבנין המיועד להריסה.
טענה נוספת שנטענה על-ידי המשיבים הייתה, כי לא קויימה התייעצות עם יו"ר המועצה המקומית פסוטה, כדרישת חוק התכנון והבניה. עוד נטען, כי ביצוע הצו אינו מיועד למניעת עובדות מוגמרות.
על סמך האמור לעיל, התבקש בית המשפט קמא לבטל את צו ההריסה המנהלי.
בתגובה לבקשה טענו המערערים שלל טענות תוך שביקשו לדחות את בקשת המשיבים. בין היתר, נטען על ידי המערערים, כי צו ההריסה המנהלי הוצא כדין תוך קיום ההוראות הקבועות בחוק לרבות קיום היוועצות עם יו"ר המועצה המקומית פסוטה.
כן נטען, כי ס' 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה קובע שתי עילות לביטול צו הריסה מנהלי, האחת, כאשר מתברר כי לבניין ישנו היתר בניה כדין והשנייה, כי ביצוע הצו איננו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. המערערים טענו כי המדובר בשתי עילות שהן רשימה סגורה ובמקרה דנן שתיהן אינן מתקיימות.
עוד נטען, כי בקשת המשיבים הייתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים והעלמת עובדות. לטענת המערערים המשיבים ידעו באיזה מבנה מדובר שכן, המערערים דאגו להביא לידיעת המשיבים באילו בניין מדובר ואף הנציגים של המשיבה 3 הגיעו לשטח כאשר המשיבים היו בו והבהירו להם, כי עליהם להפסיק את הבניה הלא חוקית.
באשר לטענה כי לא התקיים הליך היוועצות כדין, נטען כי התקיימה התייעצות טלפונית עם יו"ר מועצת פסוטה בנוכחות מהנדס ומזכיר המועצה זאת כפי שמופיע בפרוטוקול הועדה מיום 31.1.07, אך בגוף צו ההריסה נרשם בטעות כי ההתייעצות הייתה עם היועץ המשפטי של המועצה המקומית פסוטה, זאת על פי הנטען, מכיוון שיו"ר הועדה (המערער 1) מכהן גם יו"ר עירית מעלות תרשיחא והוא רגיל להתייעץ עם מחלקת היעוץ המשפטי ולא עם עצמו.
בפני בית המשפט קמא העידו מספר עדים לרבות המשיב 2 ומהנדס הועדה המקומית (המערער 2). בית המשפט קמא בחן את טענות הצדדים והגיע למסקנה כי הצו המנהלי איננו מפורט דיה. על-פי קביעתו, במקרקעין עצמם קיימים חלקי בניה נוספים, בהיקפים גדולים, שעל פי הטענה הם מגיעים לכ- 900 מ"ר והם נבנו ללא היתר, כך שמעיון בצו לא ניתן לדעת לאיזה חלק זה מתייחס.
עוד נקבע על-ידי בית המשפט קמא, כי על-פי דרישת הפירוט הצו המנהלי אמור להיות בהיר לכל גורם ולא רק לעובדי הועדה המקומית. כן נקבע, כי אין די בכך שמההתראות ומההליכים הקודמים ניתן ללמוד על החלק שיש להרסו, אלא על הצו עצמו וצרופותיו להיות ברורים.
בית משפט קמא קבע, כי צוי הריסה מינהליים הם כלי חשוב למלחמה בעבריינות הבניה, אך מאחר והמדובר בסמכות מינהלית יש להקפיד במידה ממשית בקיום דרישת הפירוט הקבועה בחוק. בהמשך קבע בית המשפט קמא, כי מתייתר הדיון בשאלה אם קוימה התייעצת כדין ואם לאו זאת בשים לתוצאה אליה הגיע.
לאור האמור לעיל בית המשפט קמא הורה על ביטול צו ההריסה המנהלי.
בהודעת הערעור חזרו המערערים על הטענות שהועלו בפני בית המשפט וטענו, כי טעה בית המשפט קמא שעה שקבע כי צו ההריסה איננו מפורט דיה, וכי אין עילה לביטול הצו.
עוד נטען בהודעת הערעור, כי הפרטים האמורים להיכלל בצו ההריסה קבועים בס' 238א לחוק התכנון והבניה ואין כל מקום להוסיף עליהם דרישות של צירוף שרטוט או סקיצה לצו ההריסה.
דיון והכרעה: