פסק-דין בתיק עפ 1747/04

בפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה - חיפה ( כב' השופט א. סלאמה) בתיק ת.ד.  31312/02 מיום 04.11.04.

1.         המערער הורשע בתום שמיעת ראיות, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות ונסיעה לאחור תוך סיכון עוברי דרך והתנהגות הגורמת נזק של ממש- עבירות בניגוד לתקנות 21 (ג), 45  ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

בית המשפט קמא גזר על המערער את העונשים כדלקמן:

א.         8 חודשי פסילה בפועל.

ב.         קנס בסך 900 ש"ח או  9 ימי מאסר.

ג.          4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3  שנים.

            הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין, חומרת העונש ככל שהדבר מתייחס לעונש הפסילה בפועל שהושתה על המערער.

2.         עובדות כתב האישום:

כתב האישום ייחס למערער את העבירות כמצויין לעיל, וזאת לאחר שעל פי הנטען, בתאריך 13.05.02, סמוך לשעה 14:05, נהג ברכב מנועי מסחרי 78-493-19 ברח' דרך הים מול מס' 44, חיפה, "שהיה במקביל לכלי רכב חונים מימינו, נסע לאחור כדי להיכנס לחנייה".

            הכביש עליו נסע המערער היה יבש, מזג אויר נאה, ראות טובה חד סטרית עם שני נתיבי נסיעה "כלפי מטה".

כמו כן נטען כי באותה עת, במסלול נסיעת המערער, בנתיב הימני, נסע קטנוע נהוג בידי טל סולומון.

המשיבה ייחסה למערער את נהיגת רכבו בחוסר זהירות "בכך שנסע לאחור ותימרן להיכנס לחניה, חסם דרכו של הקטנוע שהתנגש בדופן צד ימין רכבו". כתוצאה מההתנגשות, נחבל רוכב הקטנוע, וכלי הרכב ניזוקו.

3.         הכרעת דינו של ביהמ"ש קמא:

            כב' השופט קמא התייחס בביקורתיות רבה לגירסאות אותם מסר רוכב הקטנוע, וציין, כי גירסאותיו השונות מצביעות על הבדלים מהותיים בכל הקשור לאופן התרחשות התאונה.

מהכרעת דינו של כב' השופט קמא עולה כי בחן את מכלול הראיות שבאו בפניו, ובכלל זה, עדותו של המערער ועד התביעה חסן סועאד, אשר ישב בתוך רכבו בחניית בית הספר אליה התכוון המערער להיכנס בנסיעה לאחור.

לדברי העד חסן, עובר להתרחשות התאונה, לא היתה תנועה ורוכב הקטנוע היה ראשון הרכבים, כאשר אחרי הפגיעה, התווספה שיירה של מכוניות בכיוון נסיעתו.

כמו כן, בחן כב' השופט קמא  את עדותו של עד ההגנה, מר חוסאם עבדאל ראזק, המשמש אף הוא נהג הסעות, ואשר לגירסתו כיוון את המערער תוך כדי חזרתו לאחור, לצורך כניסתו לחנייה.

העד חוסאם טען בפני ביהמ"ש קמא כי נהג הקטנוע עקף את כלי  הרכב שעצרו בעת שהמערער ביצע את הנסיעה לאחור לצורך כניסתו לחנייה, ואף ניסה לעקוף את רכב המערער בטרם יכנס לחניה, ומשלא הצליח לעשות כן, התנגש בצידו האחורי שמאלי.

            השופט קמא החליט להעדיף את עדותו של עד התביעה  חסן על פני עדותו של חוסאם, תוך שהוא מציין כי עדות זו מהימנה עליו, ועדותו של זה האחרון, לקויה מבחינת משקלה שכן הוא רואה בה, "עדות כבושה" שלא נמסרה  במשטרה "ואשר מפאת חשיבותה ניתן לצפות מהנאשם שעד זה יתייצב משטרה לצורך מסירת עדות" (עמ' 30 להכרעת הדין).